אלמונית108
New member
אני מקווה שזה המקום הנכון...
בעיקרון אני בת 16, לפני בערך שנתיים הלכתי להורים שלי ויצאתי מהארון-או לפחות ניסיתי.. המסקנה הסופית של כל העיניין הייתה שזה שלב ואם עוד 4 שנים אני עדיין ארגיש ככה שאני אדבר איתם שוב. עכשיו אני זוכרת את זה ועדיין מרגישה אותו דבר, אבל בעקבות אירועים אחרונים שהתקשרו לנושא הגאווה השיחה עלתה מחדש.. בעיקרון ההורים שלי בסוגשל הכחשה בלתי נגמרת, הם לא נגד הם פשוט לא מפנימים שהבת שלהם חלק מהקבוצה הזאת מ"ההם". בעיקרון אפילו הרגשתי זלזול במובן מסוים שצץ כשהנושא עלה אצל חברה טובה שלי שההורים שלי גילו שגם היא בי. אז הושבתי את אמא שלי לשיחה (שהיא עיקר הבעיה) ובמשך שעות ניסיתי להסביר לה מה אני מרגישה, למה אני לא חייבת להיות "מנוסה" כדי לדעת כמו שהיא טוענת, למה זה בכלל לא משפיע והאמת שזה משהו שולי בחיים שלי שלא מקשר אותי לשום "קבוצה מוזרה כזאת" ודברים כאלה אבל היא נשארה בדיוק באותה דעה.. אני שוב מדגישה היא טוענת שכל אדם וענייניו הפרטיים וכו' אבל מצד שני היא לא רוצה שאני אהיה שונה מהשאר ציטוט שהיא אמרה "אנחנו לא הומופוביים אבל אנחנו גם לא היינו רוצים שהבת שלנו תהיה לסבית או דו מינית), והיא טוענת שעד שאני לא "אתנסה" גם עם גבר וגם עם אישה אני לא יכולה לקבוע, וגם אם אני מרגישה שאני דלוקה על מישהי אני לא יודעת מה אני מרגישה בעצם.. ואז גם יש את הנקודה שלאחותי הגדולה (שאני -מאוד- דומה לה בכ"כ הרבה אופנים, ועברנו "שלבים" דומים) היה שלב שבו היא החליטה שהיא לסבית, ולעומת זאת עכשיו היא נשואה ויש לה ילדה.... אז בעיקרון יש את היחס הכללי לקהילה, הרעיון שהם חושבים שזה שלב, שעדיין לא הגעתי לבגרות מינית ושאין לי מספיק נסיון כדי לדעת באמת..
מישהו יכול לייעץ לי מה לעשות או איך לגרום להם להבין?
בעיקרון אני בת 16, לפני בערך שנתיים הלכתי להורים שלי ויצאתי מהארון-או לפחות ניסיתי.. המסקנה הסופית של כל העיניין הייתה שזה שלב ואם עוד 4 שנים אני עדיין ארגיש ככה שאני אדבר איתם שוב. עכשיו אני זוכרת את זה ועדיין מרגישה אותו דבר, אבל בעקבות אירועים אחרונים שהתקשרו לנושא הגאווה השיחה עלתה מחדש.. בעיקרון ההורים שלי בסוגשל הכחשה בלתי נגמרת, הם לא נגד הם פשוט לא מפנימים שהבת שלהם חלק מהקבוצה הזאת מ"ההם". בעיקרון אפילו הרגשתי זלזול במובן מסוים שצץ כשהנושא עלה אצל חברה טובה שלי שההורים שלי גילו שגם היא בי. אז הושבתי את אמא שלי לשיחה (שהיא עיקר הבעיה) ובמשך שעות ניסיתי להסביר לה מה אני מרגישה, למה אני לא חייבת להיות "מנוסה" כדי לדעת כמו שהיא טוענת, למה זה בכלל לא משפיע והאמת שזה משהו שולי בחיים שלי שלא מקשר אותי לשום "קבוצה מוזרה כזאת" ודברים כאלה אבל היא נשארה בדיוק באותה דעה.. אני שוב מדגישה היא טוענת שכל אדם וענייניו הפרטיים וכו' אבל מצד שני היא לא רוצה שאני אהיה שונה מהשאר ציטוט שהיא אמרה "אנחנו לא הומופוביים אבל אנחנו גם לא היינו רוצים שהבת שלנו תהיה לסבית או דו מינית), והיא טוענת שעד שאני לא "אתנסה" גם עם גבר וגם עם אישה אני לא יכולה לקבוע, וגם אם אני מרגישה שאני דלוקה על מישהי אני לא יודעת מה אני מרגישה בעצם.. ואז גם יש את הנקודה שלאחותי הגדולה (שאני -מאוד- דומה לה בכ"כ הרבה אופנים, ועברנו "שלבים" דומים) היה שלב שבו היא החליטה שהיא לסבית, ולעומת זאת עכשיו היא נשואה ויש לה ילדה.... אז בעיקרון יש את היחס הכללי לקהילה, הרעיון שהם חושבים שזה שלב, שעדיין לא הגעתי לבגרות מינית ושאין לי מספיק נסיון כדי לדעת באמת..
מישהו יכול לייעץ לי מה לעשות או איך לגרום להם להבין?