אני מקווה שכולכם מודעים

[wanderlo]

אני מקווה שכולכם מודעים

שלום לכולם.. יש לכם אחלה פורום (הלוואי עליי לפני שהתחלתי ללמוד.. בתור סטאז'ר לרפואה שהתחיל לפני כ-4 חודשים אני יודע מה אתם עוברים. נגיע ברשותכם לשורה התחתונה: אתם בטוחים שאתם רוצים להיות רופאים? כמה מכם יודעים איך נראית תורנות במיון? כמה מכם בכלל בילו לילה שלם ללא שינה? אני מתכוון ללא שינה. בשום אופן אין לראות בדברים אלו התרסה או התנשאות, אולי כדאי פשוט לבלות במיון לילה שלם (בתור אורחים ולא חולים חס וחלילה, ואם לא ייתנו לכם להיכנס למיון אז מחוצה לו) לפני ההתחייבות בהתכוננות המפרכת ובטח ובטח בהשקעה מטורפת לכשש וחצי שנים). לדעתי, הלילה שתבלו (בספק) יעזור להבהיר את הנקודה. מוגש כחומר למחשבה.

 

[ליאו רפאלסקו]

כן, ביליתי לילה בחדר מיון, לא בתור

חולה. ויש גם מקומות אחרים שבהם עובדים בלילה. לא בהכרח נעים, אבל לא סוף העולם. נדמה לי שדווקא בלילות בד"כ העומס בחדרי המיון מעט יותר נמוך. מצד שני אולי יש באמת אנשים שלהם פנייתך תועיל להבין שזה לא בשבילם. אולי היית צריך להזכיר גם את שכר המתמחים והסטאז'רים ואת תנאי העבודה שלהם, שככל הידוע לי די מחפירים.

 

[dnme]

השקעה מטורפת של שש וחצי שנים ?

תמיד אמרו לי שדווקא הלימודים הם התקופה כי קלה ומהנה (או אם לצטט "בית זונות") ורק אחר כך מתחילים החיים הקשים באמת בסטאז' ובהתמחות. דרך אגב, כמה תורנויות עושה סטאז'ר בימינו ?

 

[nightriders]

אכן כך, הלימודים זאת התקופה הקלה

וגם מהנה. אבל לא יעזור שום דבר- רב המוחלט של המעמדים לעולם לא יצליחו לרדת לסופה של ההודעה שנכתבה. פשוט אי אפשר להבין את זה לפני כן. יש כמובן אנשים שמגיעים לסטאז' ולהתמחות ומאושרים מכל רגע, אבל יש גם כאלה שמקללים את הרגע - ואז זה כבר די מאוחר.

 

[morancho1]

../images/Emo127.gif

 

[מנשה שליטה]

אני אני אני

אני ביליתי לילות במיון... במיון הגדול ובעיקר במיון ילדים עם אמא.. כשהיו לי בדיקות או טיפולים מוקדמים והייתה לה תורנות לפני.. גם כסנג'רית-סניטרית במיון הגדול סתם בשביל להסתכל בהנאה על המטופלים והטיפול וגם בתור אוזן קשבת לאמהות הלחוצות במיון ילדים ב5 בבוקר שלילד יש נזלת ולצערי גם לא מעט לילות במיון ובמחלקות כחולה.. (למזלי ברובם ככולם במחלקות הילדים עד גיל 17 כי על גופתי לשכב ליד עחמ"ש ואין מחשבים במחלקות הפנימיות ושמה זה עולם אחר) אבל בעיני זתומרת לי אישית הרבה פחות קשה המקרים והעבודה האינטנסיבית בבמיון מאשר לעשות תורנות במחלקה הגיריאטרית, עם הזקנים חסרי הישע.. כי במיון החולים באים כי קרה להם משהו היום והם צריכים את עזרתך במחלקות הגיריאטריות ולפעמים הפנימיות לאנשים שם כבר אין הרבה מה לעזור..) במד"א נגיד.. החייאות נראה לי הרבה פחות דופקות לי תמוח או זקנים שנדרסו במעבר חצייה ומרוחים על הכביש מאשר העברה של זקנים חסרי ישע שלא מדברים לא אוכלים ולא משתינים לבד ואיבדו כל צלם אנוש ורק הרפואה והטכנולוגיה המפגרת שלנו מחזיקה אותם בחיים. וכן.. לצערי נראה לי שאני רוצה להיות רופאה... למרות ואולי בגלל כל השיט שבזה.. ולא רק בגלל שאני רוצה לעזור לאנשים וכאלו אלא בגלל האחריות והכוח והסיפוק והעינין וזה שיש לאן לשאוף שבאים עם העבודה שנראת לפחות מספקת. ענבר (החופרת, תחזרו אתם מ3 שבועות קורס מדריכי מד"א נראה אותכם לא חופרים)