אני מקים עיתון

[kislevorr]

אני מקים עיתון

שהוא לא בדיוק עיתון, אלא יותר סתם משהו עם הרבה סיפורים כתבות שירים וכדומה. קצת, אבל רק קצת, כמו במה חדשה. אז בכל מקרה, אתם מוזמנים לכתוב לי סיפורים, כמובן ששמכם יהיה על הסיפור, וזה סתם דרך פרסום וכמובן, עוזר לי לעשות אתר גדול,מענין,ומבדר.

 

[Yuli Gama]

אתה יודע לתוך מה אתה נכנס?

מי אתה? מה אתה? למה שאנשים ישלחו אליך סיפורים? מה הפורמט עליו מדובר. למרות מה שאתה חושב, עיתון או כתב עת זה לא משהו שמדפיסים על המדפסת בבית.

 

[kislevorr]

ישנו בלבול:

זה לא מודפס, זה באינטרנט, וזה חלק מאתר די ענק, שאני מתחיל לעבוד עליו, והייתי מאוד שמח אם הייתם עוזרים לי לעשות את החלק של ה"עיתון" יותר מענין ומלא חיים. להערכתי אין שום סיבה שלא תתנו לי את כתביכם, כי שמכם יהיה על הסיפור, ואם תכתבו הרבה, יהיה לכם דף יוצר, כמו בבמה חדשה. זה פשוט יהיה מדליק תחשבו על זה כמקום טוב לאסוף את הדברים שלכם, במקום לפרסם אותם רק בפורום כאן, ולשמור אותם אצלכם במחשב.

 

[Boojie]

יש לי המלצה אליך:

קודם תבנה את האתר, ואחרי שיהיה לך אתר בנוי ואנשים יוכלו לראות שאתה רציני, בוא לאסוף חומר. כרגע, לאנשים יש שפע מקומות לפרסם בהם חומר (כולל "במה חדשה", שכבר הזכרת), ולא נתת לנו סיבה מספיק טובה לרצות לפרסם אצלך, ולמעשה, אפילו לא שכנעת אותנו שאתה רציני. תבנה את מסגרת האתר, תראה לנו אותה, ונגיע למסקנה שאתה רציני. ושאלה שלא התייחסת אליה: החומר במגזין שלך יעבור עריכה? כי בשני מגזינים קיימים, שנוגעים למדע בדיוני (בלי פאניקה ואתר האגודה) יש עריכה, ודי התרגלנו לפער האיכותי שנובע מזה. השאלה היא אם במגזין שלך סיפורים יפורסמו כפי שהתקבלו, כולל שגיאות כתיב וניסוחים מסורבלים (כן, יהיו כאלה. אני מבטיחה לך), או שמישהו יעבור עליהם קודם.

 

[kislevorr]

תראו, כמה שזה נראה לכם, יש לי הפתעה

אני לא כמו כל אחד אחר שסתם בא, ומבקש משהו,והולך, אני מכיר את הפורום הזה כבר הרבה זמן, ואני כותב בעצמי, ולא מפרסם כאן, כי אני אף פעם לא מרוצה, ועושה עוד תיקונים, ועוד תיקונים, ועוד שטויות. גם ככה בזמן האחרון לא היה לי הרבה זמן, ועכשיו כשיש לי הרבה זמן, החלטתי לעשות משהו מעבר לכתיבה עצמה, אלא הקמת האתר. בכל מקרה, אני לא רואה שום סיבה לערוך את הסיפורים, פרט לתיקוני שגיאות כתיב, כי "כך רצה האמן". וכפי שאני מכיר את הפורום, אם מישהו מסתבך עם משפט, מתקנים אותו, בערך... (יותר סתם קוטלים אותו, עד שהוא מבין לבד איך לתקן...)

 

[ננסק]

לא, יש לי הפתעה,

והיא גודל האכזבה שתרגיש בעוד חמישה חודשים, כששום דבר לא יתרומם. קרא לי פסימי, אבל... לא, בעצם פשוט קרא לי פסימי. בהצלחה בכל זאת.

 

[Yuli Gama]

תיראה

האם אתה מכיר את המגזנים שבוג'י הצביעה אליהם? אני מבינה שלא. ואם אתה כותב "כך רצה האומן", ו "יותר סתם קוטלים אותו, עד שהוא מבין לבד איך לתקן" אני מבינה שאתה גם לא מכיר את הפורום שלנו. אם אתה רוצה כבוד, תראה לנו שמגיע לך כבוד ואל תדבר על "אתם לא מכירים אותי". תקים אתר, תתחיל להפעיל אותו. אם אתה כותב באצמך אתה אמור להבין היטב את הבעיה של לשלוח יצירות לפרויקט מפוקפק.

 

[גרומיט]

בהצלחה לך

כמי שעורך בעצמו עיתון רשת למד"ב ("בלי-פאניקה" שהוזכר בתגובות הקודמות שקיבלת), אני יכול לומר לך שאין כמעט ערך לפרסום של סיפורים ללא עריכה. כשמדובר בסופר מיומן מספיק, הסיפור עוד יכול להחזיק את עצמו גם בלי עין מיומנת של עורך, אבל הסיפורים שיגיעו אליך ברשת יבואו ברובם מחובבנים. בלי עריכה קפדנית הם גם ייראו ככה. חובבניים. אחד הלקחים שהיה לי הכי קשה לקבל כשהתחלתי לערוך את "בלי פאניקה" היא שלא רק שמותר לעורך להתערב במה שכתבו לו הסופרים - זוהי חובתו, ואם הוא ראוי לתפקידו, הסיפורים רק ירוויחו מכך. עד כמה שקשה לסופרים מסוימים לקבל את זה, הטקסטים שהם כותבים אינם קדושים - מותר ורצוי לתת לעין מקצועית לעבור עליהם לפני הפרסום. אחרת, במחילה, מה שתפרסם במגזין שלך יהיה זבל. עוד לקח שלמדתי בדרך הקשה הוא שחייבים לפעמים לדחות סיפורים שאינם ראויים לפרסום, אבל זה כבר נושא אחר.

 

[N Y]

כעורך כתב-עת מקוון, אני מסכים

לחלוטין עם דבריו של גרומיט. (מידע רלוונטי: אני עורך כתב העת המקוון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, הידוע בכינוי "אתר האגודה", וכן, כמו גרומיט, אני חבר במערכת כתב העת המודפס "המימד העשירי". שלא לדבר על חלקם של כמה משתתפים בדיון זה במגזין "חלומות באספמיה".) קרא את הודעתו של גרומיט שוב. אני מציע לך לקבל את דעתם של בעלי הנסיון ולחסוך לעצמך עגמת נפש.

 

[kislevorr]

אוקיי, אז את אתר האגודה אני מכיר

ואני - שכן, אני כותב - לא מוצא בעיה בלפרסם למקומות מפוקפקים, כי בסך הכל, כשאני יודע שהם לא קונים את זה ואסור לי להשתמש בזה, אין סיבה שלא ישתמשו, כי אני כותב את זה בשבילי ובשבילם - בשביל קהל,שיקרא ויהנה. ואני קורא לאחרונה הרבה דברים של ניל גיימן, ואם הוא רצה שמשפט יכתב בצורה מסוימת - הוא יכתב ככה, ולעורך אסור לשנות כלום, כי מאחורי כל משפט יש מחשבה, והמחשבה היא "מה ישמע יותר מדליק!" גם מבחינה סגנונית, וגם מבחינה רעיונית. הסיפורים, כל הסיפורים, הם לא רק עלילה, הם גם מדליקות. אני לא רוצה לנתח דברים בצורה ספרותית, אבל אני יכול לזהות ספר יותר מדליק מהשני, כששניהם מדברים על אותה עלילה בדיוק!

 

[ToryMaster]

אולי

אבל ניל גיימן מן הסתם, ידע לכתוב בצורה ברורה וקריאה, והוא ידע לכתוב כמו שצריך, לא כמו רבים אחרים

 

[Boojie]

לכל סופר, גם לגדולים ביותר,

יש עורכים, שערכם לא יסולא בפז. תקרא פעם את "על הכתיבה" של סטיבן קינג כדי לראות מה יש לו להגיד בנושא. שווה. וביום שבו ניל גיימן יבוא לכתוב אצלך, אני אסכים אתך שלא צריך עורך. אולי.

 

[גרומיט]

גם אז לא.

אני מבטיח לך שגם גיימן נתקל בעורכים שאומרים לו דברים נוראיים כמו "הפיסקה הזאת לא עובדת. תוותר עליה". ואני בטוח שבחלק מהמקרים הוא גם מקבל את דעתו של העורך הרשע.

 

[Boojie]

צודק, אבל זו תופעה מוכרת

שכשסופר נהיה "גדול", יש פחות ופחות כוח לעורכים, והרבה פעמים אני שומעת אנשים אומרים, "חבל ש-X נהיה כל כך גדול שכבר לא עורכים אותו, אפשר היה להוריד משם כך-וכך עמודים". שמעתי את זה על פרנק הרברט (עם ספרי חולית המאוחרים), על קוני וויליס (עם מעבר), על ג"ק רולינג (עם מסדר הפניקס) ועוד. ואני מניחה שלפחות חלקית זה נכון - ככל שהסופר גדול יותר, יש לו יותר כוח הכרעה לגבי החלטות עריכה, ולא תמיד זה לחיוב. מצד שני, ב"על הכתיבה", אם אני לא טועה, מסופר על... המממ... מי זה היה, קורט וונגוט, אולי? שהוא כל כך פרפקציוניסט, שהוא עובד המון שעות על כל דף, אבל ברגע שהוא מסיים אותו, זהו, הדף הזה מוכן לדפוס כמו שהוא. רובנו לא מסוגלים למאמץ כזה, וגם לא לאובייקטיביות של ממש ביחס לטקסטים שכתבנו.

 

[N Y]

בתור עורך, אני מבטיח לך

שאם ניל גיימן יחליט לפרסם אצלי אני אערוך אותו, ואעשה זאת בלי להרהר פעמיים. בתור כותב ותיק, אני מבטיח לך שלעולם לא אשלח סיפור לכתב עת נטול עריכה. מסקנה: האתר שלך יכלול רק סיפורים של אנשים שלא אכפת להם נושא העריכה, וכיוון שאנשים כאלה נוטים להיות חובבנים לא מנוסים ואף לא לדעת היטב את השפה העברית, מובטח לקוראים המסכנים עינוי של ממש. מצד שני, תעשה מה שאתה רוצה. אבל אחר כך, כשהאתר שלך יספוג קיתונות של בוז עקב איכות הסיפורים הירודה, אל תבוא לכאן להתלונן.

 

[תה צמחים]

שתדע

שאם אתה שולח סיפור למקום שאתה לא מכיר, הם יכולים לקחת את הזכויות על הסיפור, ולגנוב לך אותו... זו הבעיה אם מקום מפוקפק... ואני לא אומרת שזה מה שתעשה, אלא מה שיכול לקרות...

 

[Boojie]

לא.

ואני אפרט: 1. אף אחד לא יכול לקחת לך את הזכויות על הסיפור אם אתה משגיח על זכויותיך, וזה דבר שדי קל לעשות. 2. לגנוב סיפור אפשר בכל מקום, ויעידו על כך כל עותקי הספרים הלא חוקיים שאפשר להוריד מקאזה, למרות שהם לא התפרסמו בשום מקום מפוקפק. 3. אם הסיפורים שלך כל כך טובים, שיהיה שווה למישהו לגנוב אותם ולהשתמש בהם, כבר היית עושה מהם כסף בעצמך. פעמיים גנבו לי סיפורים. בשתי הפעמים, אלה היו בעלי אתרים שהעתיקו את הסיפורים מאתר שבו פרסמתי אותם. פעם אחת, הם פרסמו את הסיפור בשמי אבל בלי רשותי, בפעם השניה - בשמו של מישהו אחר. בשתי הפעמים, פניתי אליהם והם הורידו אותם, ואם הם לא היו מורידים אותם, היו בפניי די הרבה כלים כדי לאלץ אותם להוריד אותם ולפצות אותי על הטרחה ועוגמת הנפש.

 

[cwen]

כן, מסתבר שאפילו רעיונות נגנבים להם

ממש מתחת לאף, ובלי שום פרסום במקומות מפוקפקים. ומסתבר שאפילו אנשים שסומכים עליהם עושים את זה. אנשים שממש ממש סומכים עליהם.

(לא, בוג'י, לא את. אני סתם מוציאה קיטור בשרשור. במקרה זה בתגובה לך).

 

[Boojie]

LOL!

כדי שלא יהיו טעויות, נגלה כאן את אוזנם של הכותבים המתחילים שאולי מסתובבים פה (לא, אני יודעת שאתם לא כותבים מתחילים, אבל לכו תדעו מי התגנב לכאן יחד איתנו) שרעיונות הם הדבר הזול ביותר בספרות. רעיונות יש כמו זבל, ואין להם הרבה ערך. הערך המשמעותי הוא לכתיבה - הישיבה המייגעת והממושכת מול הדף או המחשב (מה שלי אף פעם אין סבלנות לעשות) כדי לבצע את הרעיון בכתב. קארד, בביקורו כאן, הדגים חלק מזה ב"אלף רעיונות בשעה", כשהוא הראה כמה שקל להקריץ רעיון/סיפור מסגרת. הבעייה היא לא עם הרעיון, הבעייה היא עם הכתיבה עצמה. חמישה אנשים שונים יכולים לבוא עם אותו רעיון, וכל אחד מהם יכתוב סיפור שונה לחלוטין, גם מבחינת עלילה, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינת איכות. בקיצור, כמעט אין מה לחשוש שיגנבו לכם רעיון, כי לא משנה הרעיון - סיפור כמו שאתם כותבים אף אחד לא יוכל לקחת מכם.

 

[cwen]

אותי זה ממש לא מצחיק

בטח לא כשמישהו בא ועושה משהו זהה לחלוטין למה שאני עשיתי.