אני מקנא...

[אלי הישן]

אני מקנא...

אתמול בלילה ישבתי עם כמה חברים ואיכשהו, התגלגלה השיחה לתורה והלכותיה. משום מה, השיחה שוב התגלגלה ליחסי אישות ובסופו של דבר, לגילוי עריות ואז, פלטה אחת מאלו שישבו איתנו (בחורה שלא הכרתי) משהו כמו: כנראה בגלל שיש איסור על גילוי עריות, האבא שלי אנס אותי. היא אמרה את זה במן צחוק וכולם המשיכו בשיחה כאילו לא הוטלה כאן איזושהי פצצה. שניה לפני שנפרדו דרכנו, שאלתי אותה אם זו הייתה איזושהי בדיחה חולנית והיא אמרה שמדובר באמת. לא דיברתי איתה על זה יותר אבל אני פשוט מקנא בה. הלוואי שיכולתי גם אני לצחוק על זה - כמוה.

 

[צוות מקום]

אני לא בטוחה שהיא במקום כל כל טוב..

גילוי עריות זה לא משהו מצחיק או משעשע, אך לפעמים אדם חי מנותק מרגשותיו לגבי הנושא שנים רבות. הניתוק לא רק מהנושא, אלא מרגשות באופן כללי. יש מטעפת של ציניות לשם התגוננות ומעט חיים בתוכה. אז דווקא העובדה שאתה מרגיש, גם אם זה כאב, נחשבת לשלב מתקדם יותר בהתמודדות מאשר הניתוק הציני. מה שלומך בכלל, אלי?

 

[אלי הישן]

לא יודע...

בוודאי שזה לא מצחיק ולא משעשע אך עדיין, היכולת להשתחרר ולהמשיך הלאה היא מדהימה בעיניי. אותי, גם אחרי כמה שנים של התערטלות פנימית, זה עוצר וכולא להרבה מאוד זמן. באותו הלילה, שוב לא הצלחתי להרדם אחרי חודשים של שינה טובה יחסית. ובנוגע לשלומי? אני מרגיש די טוב אם כי...לא יודע. יהיה טוב. מה שלומכם?

 

[צוות מקום]

אני לא יודעת אם זה להמשיך הלאה

אולי זה להעמיד פנים שכלום לא היה או שזה לא הזיז לה, כאשר בתוך נפשה יש גוש עצום של כאב שהס מלהזכירו? והתערטלות פנימית, כפי שאתה אומר, היא לא בהכרח המזור לטראומה. יש דרכים לטפל ומטפל מנוסה יעזור לך בכך. כפי שאנחנו נוהגים לומר הרבה כאן, לא כל מטפל יודע ומצוי בשיטות הטיפול בטראומה. חשוב למצוא מישהו שיודע. אם מרגיש די טוב, אז מה לא יודע

? ואנחנו בסדר. אם לדבר בשם עצמי, אז בעיקר עייפה, עם שאיפות שיהיה לי הרבה יותר כוח להספיק את כל מה שאני רוצה. משהו כזה.

 

[אלי הישן]

די התייאשתי מטיפול...

לא נראה לי שזה מה שיעזור לי. אם קצת יותר משלוש שנות טיפול לא שלחו אותי לדרכי, אני לא יודע עם עוד טיפול זה מה שנכון עבורי. כפי שאמרתי, אני לא מכיר את אותה הבחורה. לא הייתי איתה בקשר עד כה ובמקרה נתקלתי בה. אני לא יכול לשפוט אותה על סמך היכרות כל כך קצרה ולהחליט אם היא מדחיקה ומעמידה פנים או שבאמת היא שלמה עם עצמה. ובנוגע אלי. יחד עם הטוב יש גם הרבה מאוד רע. הם מגיעים יחד כל הזמן. והלא יודע מתקשר בעיקר לכך שאין לי מושג מתי אני כבר תהיה לי תקופה ממש טובה, בלי כל החרא מסביב. לישון את מספיקה מידי פעם? וחוצמזה, אואבותך!

 

[צוות מקום]

אני ישנה לפעמים, למה? ../images/Emo12.gif

יש לי עיגולים שחורים מתחת לעיניים? מקווה שאתה ישן. ולגבי טיפול, בוא נסכם את הנושא ככה: שלוש שנים אצל רופא שיניים לא ירפאו עצם שבורה ברגל. טיפול כמו כל דבר אחר, צריך לדעת בשביל מה ואצל מי. ככה שיאוש הוא קצת מוקדם לדעתי. אבל אם נשבר לך, זו כבר שאלה אחרת. דע שאפשר מאוד להקל, אבל לא כל אחד יודע איך. שיהיה סוף שבוע רגוע

 

[אלי הישן]

זה נראה שאת מתפקדת 24 שעות ביממה

עיגולים שחורים? לא שמתי לב. האייקון שלך מכוסה במייק-אפ צהוב/כתום. אני מבין מה את רוצה לומר בדוגמא שנתת לרופא שיניים אך עדיין, גם הפסיכולוגית שטיפלה היא בי פסיכולוגית. יכול להיות שזה לא תחום ההתמחות שלה (לא הרגשתי בנוח לברר זאת) אבל עדיין, תחום הנפש קשור אליה. לא יודע. נראה לך ששווה להתחיל הכל מחדש אצל מטפל אחר? מטפל או מטפלת? יש לך המלצות? ומה עושה אדם שאין לו איך לממן טיפול?

 

[צוות מקום]

הי אלי

מה, שאני אגיד לך לא כדאי? בטח שכדאי. אנשים בפורומים שלנו יכולים לספר לך שעברו כמה מטפלים עד שמצאו את זה המתאים. וכן, מגיע לך לקבל טיפול מתאים. באיזו עיר אתה מתגורר בימים אלה? לפי זה אני יכולה לכוון אותך או לשלוח אותך לדף הזה, כך שתוכל לראות בעצמך. לגבי קשיי מימון - נסה לברר מה האפשרויות בשיחה ישירה עם המקומות שאליהם תפנה. הבעיה מוכרת, אלא מה. לא כל פסיכולוג יודע לטפל בפגיעה מינית. זו עובדה, מה לעשות. כמו כן, לא תמיד יש התאמה ברמה האנושית הפשוטה, כמו שאתה לא הופך להיות חבר של כל אדם שאתה פוגש, טבעי גם שלא עם כל פסיכולוג יתאפשר קשר טיפולי טוב.