אני מראש מתנצל בפני הקוראים ואשמח לתגובותיכם

Achia21

New member
אני מראש מתנצל בפני הקוראים ואשמח לתגובותיכם

זה פעם ראשונה שאני כותב פה, ואני די נבוך..
די קשה לי בתקופה האחרונה, תמיד ידעתי שאני נחשב ׳איכותי׳, ילד טוב ומנומס, איטלגנט עם חינוך טוב, אני דתי ומשרת ביחידה מובחרת, ויש לי את הקב׳א והדפ׳ר הכי גבוהים.
תמיד הייתי נון קונפורמיסט, ׳משוגע׳ כזה, שעושה מה שהוא חושב, אבל תמיד היה לזה חן, וזה היה נחמד.
בזמן האחרון אני מרגיש שהעניינים כבר מזמן מחוץ לשליטה, אני כבר לא נורמלי עם חשיבה עצמאית, אני פשוט לא נורמלי, מוזר, משוגע רק בלי המרכאות.
אתם מכירים את הסרט פייט קלאב? איך הגיבור הופך לאיטו למשוגע בגלל הליכה על הקצה?
אני מרגיש שמשהו בדומה לזה קורה לי, כמובן בצורה הרבה פחות קיצונית.
התדמית שלי בעיני החברים, ובעיני עצמי, המעשים והמקומות שעשיתי בשם ה׳לעשות מה שבא לי׳, כל זה כאילו הפך פתאם לבעייתי, אנשים לא אוהבים מוזרים ומשוגעים.
אני פתאם מרגיש שאיבדתי את זה, את החן, את הגבול, את אהדת החברים אלי, את הקרבה הטובה למשפחה,
כאילו עברתי גבול והפכתי לשונה.
מאדם איכותי, הפכתי לנער שוליים?
אני מרגיש בזמן האחרון שאני רוצה לברוח מכל זה, לבנות חיים חדשים חברים חדשים תדמית חדשה, לצאת מכל המערכת המסובכת והלא נורמלית של החיים הנוכחיים שלי, אבל זה כמובן לא אפשרי, ואני מסתובב יותר ויותר כבוי ועצוב.
 

goldy

New member
תחליף חברים

סע לחו"ל והישאר שם (לא גירוש אלא עצה חברית).
 

Optimistic Girl

New member
ברוך הבא לפורום


נתחיל כמה שאלות:

מה זה אומר שאתה הפכת לאדם משוגע ובלי חשיבה עצמאית?

מה אתה צריך לעשות כדי לחזור להיות אדם בעל החן עם הגבול?

האם אתה באמת רוצה להיות אדם בעל חן וילד טוב?

מה באמת אתה רוצה?

תכין לעצמך רשימה לשנה/שנתיים/3 שנים הקרובות
מה אתה רוצה, מה המטרות שלך
ואחד תתחיל לחשוב איך אתה משיג אותן.
 

spaysi8

New member
אני לא חושבת שזה רע..

אני יכולה להגיד לך שבתיכון הרגשתי משהו דומה..
תמיד הייתי "מלכת הכיתה" ותמיד אנשים הלכו אחרי,
הייתי מבריזה משיעורים ומושכת אחרי אחרים..
הייתי עושה דברים שלפני לא העיזו (למשל, הצעתי חברות למישהו בבי"ס דתי, שלפני אף אחד לא עשה את זה :p)
ואז בתיכון, כמוך, פתאום אנשים התחילו להרים גבה, לחשוב שאני סתם מנסה להתלהב או להתנהג מוזר בשביל למשוך תשומת לב וכדומה.

בסופו של דבר מצאתי את מקומי בתיכון חדש, עם חברים חדשים.

אני חושבת שמה שקורה זה שאתה משתנה עם עצמך (לאו דווקא בהתנהגות, היא יכולה להשאר אותו דבר, אלא בתחושות שלך, ברגשות שלך, בדברים שאתה אוהב ומעריך) ולכן אנשים שבעבר היו חברים שלך לא מתאימים לך יותר, ואתה לא להם.

לדעתי זאת הזדמנות מצוינת למצוא אנשים שמתאימים לך, בין אם זה בצבא, בפייסבוק, או אפילו פה בתפוז.
אני הכרתי פה הרבה חברים שאני נפגשת איתם על בסיס קבוע.

הכי חשוב לדעתי שאל תנסה להשתנות, כי זה מי שאתה. אם אתה שם לב שהפכת קיצוני מידי, אולי תנסה למתן, אבל באובראול- אתה מי שאתה וזה חשוב שתשמור על זה.
 

Achia21

New member
תודה על התגובה.

אין ספק שאני צריך למצוא לי חברים חדשים, שאולי יותר יקבלו את המיוחדות שלי, אבל לא ניתן ואני גם לא באמת רוצה לעזוב את העולם הישן והמוכר שלי, ניתקתי בחיי כבר יותר מדי קשרים כשכיום במבט בוגר יותר אני מבין שטעיתי.
מצד שני, כמו שאת אומרת, זה אני, ואני אוהב ורוצה להישאר נון קונפורמיסט ולא להיכנע לצורות חשיבה מקובלות שלא מוצאות חן בעיני, או להתמסגר לאן שהוא. לאופי המשוגע שלי יש יתרונות, נניח בשירות הצבאי שלי, אבל החברה לא ממש מקבלת את זה.
לברוח באמת זה לא פיתרון, יותר בוגר ונכון להתמודד עם המצב. מה גם שבתור חייל אני לא יכול.
בכל אופן תודה על העצות, אני מניח שייקח לי זמן ליישם בצורה רצינית, אבל אני לא רואה סיבה שלא אנסה.
 

einat162

New member
נראה לי בגלל כל עניין ההתבגרות

כתבת "מאדם איכותי, הפכתי לנער שוליים" - בגילאים שלנו (לצערי) צריך לשנות פאזה ככה שיותר נכון לכתוב "מנער איכותי, הפכתי לאדם בשוליים".
זה לדעתי כמו שמרשים לילדים להתנהג כמו ילדים- וככה גם לבני נוער- אבל מגיל מסויים זה כבר לא נחשב "בסדר" ע"י החברה.

זה קשה, זה מתסכל, אבל צריך ללמוד ללכת עם האמת שלך ולעשות מה שגורם לך להרגיש טוב- כל עוד לא פוגע באחרים.

אני אתן דוגמא מהחיים שלי:
אני לא יודעת להחליק על רולרבליידס, ובחיים לא היו לי גלגליות - למרות שממש רציתי כשהייתי קטנה.
אני עוברת עכשיו לדירה משל עצמי, במיקום עם פארקים+שבילים נוחים, ואני הולכת לקנות לי זוג וללמוד. למה? ככה!
אין לי ספק שהמשפחה שלי (ובעיקר אחותי הגדולה) יגלגלו עיניים כי זה "משהו שילדים עושים" ולא מבוגרים בני 25+.
עוד דוגמא- יש לי חשבון באתר חיות וירטואלי -כבר שנים, מישהי בעבודה ראתה אותי גולשת לשם והעירה "אבל זה לא... של ילדים כזה?" - למה פארמוויל יותר טוב?!
 

Achia21

New member
מאד

התחברתי לדוגמא שנתת. היכולת לעשות מה שאתה רוצה, בניגוד לדעת החברה, מבלי להתחשב במה שיאמרו עליך, היא תכונה שאני מעריך ומחבב.
ואת צודקת, שכך אני צריך לפעול, כל עוד זה לא פוגע. אני פועל כך, אבל קשה לי לפעמים עם חוסר הקבלה הזו של מי שלא נורמלי, שלא הולך בתלם, שמוכן לנסות בעצמו הכל ולעשות דברים לא מקובלים.
אנסה להסביר יותר טוב: נוצר איזה מעגל קסמים, כשאתה ׳לא נורמלי׳ מסתכלים עליך מוזר, אתה מושפע מהתפיסה של החברה אותך כבעייתי, וממילא משתחרר הרסן שלך עוד, כי אתה כבר פרצת את המחסום, עברת את הגבול, וזה הולך ומקצין בתגובת שרשרת.
 

einat162

New member
יש לי הרגשה

שמה שאתה מדבר עליו מדרדר להתנהגות אלימה, ולא סתם שיעמום או דכדוך מהחיים... (יכול להיות שאני טועה).
אולי תמצא לעצמך איזה תחביב ספורטיבי שתוכל להוציא בו אגרסיות או לעבוד על משמעת/כיוון (איגרוף, קארטה, כדורסל וכו' ).

ברור שלכולנו קשה עם נעיצת המבטים / צקצוק בלשון/ גלגולי עיניים ברגע שמעיזים לעשות את מה שבאמת רוצים - מי יותר ומי פחות, הכל תלוי בבטחון העצמי. אני לא מחשיבה את עצמי כבעלת בטחון עצמי גבוה, אבל ברגע שאני מודעת לזה שכבר "פרצתי את המחסום" אני מנסה להמשיך - כי יותר גרוע לא יהיה.
מקצין כתוצאה? לא תמיד. ממשיך במסלול המתוכנן? כן!

לא נכנס לפרטים - אבל משהו אחד שלמדתי ממישהי ששירתתי איתה בצבא שתמיד צריך לשאול "למה לא?" ו- "מה הכי גרוע שיכול להיות?". אני יודעת, זה נשמע כמו איזה שורה מספר של קואצ'ר בשקל וחצי - אבל זה כ"כ נכון! למה לא לנסות כשאפשר?

סליחה, אולי גלשתי קצת. אבל אישהו זה מתקשר לי.
 

Achia21

New member
האמת

שזה לא נוגע במיוחד לאלימות, להיפך, אלימות זה משהו שאני מפתח בעיקר בצבא, כחלק מהתפקיד וגם בהשפעת החברה, אם משהו, הימנעות מאלימות יותר נוגעת.
אני מאד מקבל את עניין הלמה לא ומה אפשר להפסיד..
העניין הוא, את יודעת, שלא תמיד אנשים זקוקים להגיון כדי לפסול משהו, לא מקובל, אז לא, לא שואלים..
 

einat162

New member
ופה עניין הבטחון העצמי רלוונטי

כמו שכתבתי מקודם- לפעמים עצם העובדה שאנשים בוהים / מגלגלים עיניים גורם לי לאו דווקא להקצנה - אלא מן "חיזוק" להמשיך במה שתכננתי לעשות (הגבול בין השניים הוא מאוד דק).
בתיאוריה לא צריך להיות אכפת לך מה אנשים חושבים- כל עוד הבחירות שלך לא פוגעות (באמת, לא סתם באופן "פולני" דודתי, רגשות אשם) באף אחד.

משהו שרציתי לכתוב מקודם, ולא איך להכניס: בשנים האחרונות למדתי פחות לשפוט אנשים, חיצונית ראשונית אני מתכוונת....
למשל אם אני הולכת לכנס מד"ב בשביל הכיף והאווירה ואני רואה מישהו שהוא/היא "יותר בקטע" (עם תחפושת מלאה וציוד באמצע הרחוב) המחשבה הראשונה שלי היא "איזה בנאדם מוזר" ואז המחשבה השנייה שלי היא "כל הכבוד לו/לה, הלוואי ואני הייתי ככה !".

בסופו של דבר רובנו נכנסים לשיגרה אפורה, ומי שיודע / לא מפחד לעשות משהו שמכנס קצת צבע וכיף לחיים - חכם בעיני.
לפרוץ גבולות זאת לא בעיה שצריך להתמודד איתה .
 

EdisonGirl

New member
מבינה את כוונתך במעגל הקסמים

אבל זה לא חייב להיות ככה. אמנם נדרשת הרבה ביקורת עצמית על כל מעשה שלך כדי לא להדרדר לדימוי שהסביבה מדביקה לך, אבל זה אפשרי. ואם בחרת להיות אדם יוצא דופן, שכל דבר שהוא עושה נובע מתוך חשיבה עצמאית ולא סתם נהירה בעקבות העדר, זה המחיר


אגב, מזדהה יותר ממה שנדמה לך.
 

EdisonGirl

New member
לא יהיה פייר מצידי לענות על השאלה הזו


כי אני *אוהבת* להיות יוצאת דופן, וכעיקרון לא אכפת לי גם אם יחשבו שאני קצת ״קוקו״, אבל אם אתה רוצה גם שיכבדו ויעריכו את הדרך שלך, כן חשוב לדאוג שלא לשדר שאתה פריק, כי כמו שאמרת, אנשים לא אוהבים להתחבר לכאלה, אז אתה פשוט משחק את המשחק (משדר חברותיות כמו שכולנו יודעים, כמו שכולנו עושים די טוב כל החיים שלנו, וזה אפילו נחשב לצביעות שהיא ״מותרת״, למרות שברור לכולם שלא כל פעם שאנחנו חברותיים, זה באמת מה שאנחנו רוצים להיות באותו רגע), ואז כשהם כבר מספיק קרובים אליך, וכבר לא מסוגלים להתגונן, אתה נושך, והם, במקום לחשוב שאתה מטורף, מוקסמים לגמרי וחושבים שאתה ממש מעניין/מסקרן/מוזר (על הצד החיובי של זה).

<אדיסון חושפת סוד מקצועי
>
 

Achia21

New member
אני גם אוהב.

אבל כן חשוב לי שהחברים שלי יקבלו אותי..
 

EdisonGirl

New member
למי לא חשוב?!


וכל עוד אין לך קשיים רציניים בתקשורת הבינאישית, תמיד יהיו אנשים שיקבלו אותך. לפעמים זה נחמד להיות מוזר, בגלל שככה אתה מושך אליך זן מסוים של אנשים, שדווקא איתם אתה רוצה להתחבר, ואחרים שומרים ממך מרחק באופן טבעי, כך שזה משרת את המטרה שלך
 

Achia21

New member
אמת

אבל אתה רוצה למשוך אליך זן של מיוחדים שהיטיב להגדיר אותם חבר: ׳ דפוקים עם קבא גבוה׳..
את מבינה?
 
למעלה