אני מרגישה כאילו כל פעם לוקחים

[PopPy]

אני מרגישה כאילו כל פעם לוקחים

ממני עוד חלק, שוברים דורסים ורומסים אותו, עד שבסופו של דבר לא יישאר ממני כלום. אני עוברת מייאוש, אכזבה ועצב אדיר לרצון לגישה אקטיבית ולוחמנית, זו שנקטתי בה בשלב מוקדם יותר. אבל בפעם הקודמת היו תקדימים, הרבה אחרים השיגו את מה שאני השגתי בשלבים המוקדמים. לא בשלב הזה. לא שמעתי מעולם על מישהו שניצח בקרב שאני רוצה לצאת אליו. זה להילחם בגוף הכי עקשן והכי מטומטם שקיים, וזה קרב שהסוף שלו ידוע מראש. אז להשלים עם המצב ולדעת שתמיד בעתיד תציק לי העובדה שבזה זה הסתכם (אולי אם בכ"ז..) - ולהתחיל לעכל את ההפסד, או להילחם בטחנות רוח בשביל השקט הנפשי, כשאני יודעת שזה יגרום לכאב?

 

[noosh]

זה תלוי מה יש לך להפסיד

יש לך אלטרנטיבות אחרות? אולי עדיף לך להשקיע את האנרגיות בחיפוש אחר משהו אחר, שכן יש לך סיכוי בו, מאשר להלחם בטחנות רוח? ברור שאנחנו לא צריכים לותר מראש על דברים שחשובים לנו, אבל אנחנו צריכים גם לקחת בחשבון שלא הכל אנחנו יכולים לקבל, בסופו של דבר. יש דברים שהם לא בשליטתנו, שגופים מטומטמים וחסרי הגיון שולטים בהם. כדאי לך להמששיך לנסות, אבל במקביל לשקול גם אופציות אחרות, להתעניין בתחומים אחרים. אל תהיי מקובעת רק על משהו אחד. מי יודע, אולי זה ווקא יוביל אותך למקומות אחרים וטובים יותר. כשאני התמיינתי לדברים בצבא, היה מסלול אחד שממש, ממש רציתי. את המסלול שכן התקבלתי אליו לא הכרתי בכלל, וכל מה שעניין אותי היה מה שנפלתי ממנו. אין לך מושג כמה מדוכאת הייתי, ובסופו של דבר אני כל-כך מאושרת שלא התקבלתי לשם, ושכן התקבלתי למה שלא רציתי בהתחלה. אני יודעת מה הפסדתי שם ומה הרווחתי פה, ואני מודה כל יום לכך שהגעתי למקום הנכון.

 

[PopPy]

אבל זה לא סתם מסלול,

וזה לא קיבעון של השנה האחרונה, אפילו לא של השנים האחרונות. האופציה שאני לא אצליח הייתה תמיד קיימת, אני לא תמימה, וגם חשבתי על אופציה נוספת - אבל לא קיבלתי אותה במנילה, לא התעניינתי בה מספיק כדי לברר מתי מתקיימים מיונים לתפקיד ובסופו של דבר פיספסתי את המיונים האחרונים השנה, אז גם אם אקבל זימון נוסף ולא אלך ישר לכל"צ - זה יהיה להיות פקידה, ואיך שלא יהיה, אני מעדיפה לא להתגייס מאשר להגיש קפה. מעבר לזה, אני רואה את עצמי בגל"צ/במחנה עוד מהיסודי. תמיד ידעתי שאני רוצה, צריכה ויכולה לעשות תקשורת, ותמיד ידעתי שכדי לעשות את זה בארץ (בלי לאכול הרבה, הרבה, הרבה חרא בדרך ולהסתמך על המזל) צריך לשרת בגל"צ/במחנה. בצדק או שלא בצדק, אני רואה בכישלון הפסד של חלום, של אחת השאיפות היותר גדולות שלי אי פעם - ובעיקר פתיחה מאוד גרועה לחיים האמיתיים ולכניסה לעולם התקשורת. החלום הזה הוביל אותי לכ"כ הרבה דברים ולכ"כ הרבה מקומות, וזה הכי טבעי בשבילי להמשיך איתו הלאה. אני לא יכולה פשוט לזנוח אותו כל-כך מהר. בינתיים נרגעתי קצת, ההודעה הקודמת נכתבה בשיאה של סערת רגשות והרבה הרבה כאב. כרגע הגעתי להחלטה כן להילחם עד הסוף - בכל דרך אפשרית, ולא לצאת מנקודת הנחה שזה קרב אבוד. כל יום אנחנו שומעים על אנשים שהצליחו להתיש את הצבא - רק ביום המיונים קראתי ב"במחנה" על בחור ערבי מוסלמי שאף אחד בסביבתו לא התגייס, והוא החליט להתגייס לתפקיד לוחמתי והצליח.

 

[noosh]

אז אינ מאחלת לך המון בהצלחה

רק תזכרי, שעדיין מדובר פה בשירות צבאי של שנתיים בסך הכל, ואין לך מושג כמה מהר זה עובר. גם אם לא תהיי בגל"צ - זה לא מה שיחסום לך את העיסוק בתקשורת בעתיד. אז נכון, זה יכול היה לפתוח המון דלתות, אבל זה לא הדבר היחיד וזה לא הכרחי בכלל. מספיק אנשים נמצאים היום בעולם התקשורת גם בלי לשרת בגל"צ או בדובר צה"ל או במחנה. אני באמת מבינה את הצורך, את ההמשך הטבעי ואת השאיפות - אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי במודיעין, למשל. מצד שני, אני משערת שהייתי מוצאת את דרכי להסתדר. אז הייתי בשירות צבאי קל יותר, אולי, ואולי גם משעמם יותר, אבל הייתי מוצאת את העיסוקים שלי אחר-הצהריים ובערב, הייתי מתפתחת בכיוונים אחרים, שאולי עכשיו אינ לא יכולה להתפתח בהם מפאת קוצר-זמן. מה שאני מנסה להגיד זה שלא משנה איפה את משרתת - זה עדיין רק שירות צבאי, וזה לא חוסם לך שום אפשרות לכלום בעתיד. כלום. השנתיים האלה הם לא מה שיכתיבו את המקצוע שלך או השאיפות שלך או מה שתלמדי הלאה. הן מה שאת עושה מהן. אני מבינה שזה חלום ולכן אינ מבינה למה החלטת להלחם, ואני באמת מאחלת לך הצלחה ומקווה שתגיעי לאן שאת רוצה. אינ חושבת שזה ממש יפה, באמת. אבל גם אם לא תצליחי, תזכרי שזה באמת לא סוף הדרך. היא רק מתחילה.

 

[PopPy]

קשה לי לראות את זה ככה,

אבל תודה.

 

[De-Panther]

אמממ כל מי שלא קרבי../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

הוא סוג של פקידה העניין הוא איזה סוג של פקידה לא כל אחד מגיש קפה או משהו כזה... זה סתם הגזמות של אנשים אני עוד לא יודע מה היו התוצאות שלך לגבי העיתון של במחנה אבל אני יכול להגיד לך שזה לא משנה החייל... לא משנה המקצוע... לא משנה המקום... מה שמשנה הוא האנשים שאיתך ובינינו... יש המון דרכים להכנס לעולם התקשורת... ואת יודעת כבר על כמה מהרעיונות שלי

 

[PopPy]

איזה הגזמות

לא כל תפקידי משרדי זה תפקיד פקידותי. פקידה זה תפקיד שלא מצריך שום אינטליגנציה, ועושים בו - בעיקר - כלום. מודיעין זה לא פקידה, ודו"צ זה לא פקידה, ויש עוד כ"כ הרבה תפקידים טובים (ולא קרביים) שהם לא פקידה. לא עברתי, ואולי מה שמשנה זה באמת האנשים שאיתך, אבל אני לא בנאדם שמסתגל לאנשים יותר מידי בקלות, בעיקר אם זה יהיה אנשים לא איכותיים (וכשאני אמצא את עצמי באיזה משרד אחרי כל"צ בתפקיד שאין לי שום קשר אליו - לא נראה לי שאני אמצא יותר מידי אנשים מהסוג שאני מגדירה "איכותיים"). בכל מקרה, אל תיהיה תמים, אורן. להיכנס לעולם התקשורת בלי לעבור דרך גל"צ/במחנה בדרך או להיות מקושר היטב - זה קשה. מאוד, מאוד, מאוד קשה.

 

[De-Panther]

את עדיין לא הגעת...../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

למודיעין או לדו"צ שאת יכולה באמת לדעת תפקיד של ג'ובניק זה תפקיד פקידותי גם אם אין לך הרגשה כזו... זה בסופו של דבר תפקיד פקידותי אתה יושב כל היום מול שולחן(לפעמים גם יש מחשב) ומתעסק בניירת כלשהי

 

[PopPy]

איך שאה מגדר את זה,

כל התפקידים המשרדיים בעולם הם כאלה.. תבדיל בין תפקיד משרדי ופקידותי.

 

[De-Panther]

אבל תפקיד משרדי הוא../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

תפקיד פקידותי זה כמו שספר ומעצב שיער זה אותו דבר

 

[noosh]

הא, אני לא מוצאת את עצמי בשטח,

עם אפוד וקסדה או משהו ואני לא רואה את עצמי מתעסקת בכל סוג שהוא של ניירת בגלל שאני עושה יומיות. כל קשר בין התפקיד שלי בצבא לתפקיד פקידותי בכל רמה שהיא - הוא מקרי בהחלט. בקשר לאנשים - אני מסכימה.