אני מרגישה נורא

mrona

New member
אני מרגישה נורא

נשלחתי לסידרת ראיונות אין סופית כוללת מבחנים וסימולציות. השקעתי זמן יקר ומרץ ולאורך כל הדרך קבלתי פידבקים מדהימים, ורמיזות שהם מאוד מעוניינים בי, וזה בכיס שלי. בסוף קבלתי תשובה סתומה "המשרה כבר לא רלוונטית", וזהו. רציתי לדעת יותר, מה קרה, אבל הבחורה מחברת ההשמה היתה בחופשה, אז התקשרתי לסמנכ"ל שראיין אותי. הוא הבטיח לחזור אלי כי הוא "עם אנשים". התגובה הבאה הגיעה מחברת ההשמה שמנכ"ל החברה התקשר אליהם והוא מאוד כעס. באמת מה פתאום אני מתקשרת אל הוד מעלתם. אין לכם מושג כמה זה מעליב אותי. מה? קצת אנושיות. אפילו שיש מליון כמונו בלירה, זה באמת אומר שאפשר להתנהג אלינו ככה? אתם מסכימים איתי, או שאני סתם "ריגשי" מדי בימים אילה?
 

n1r2a3

New member
אני מבין אותך

גם לי קרו מקרים דומים. אמרו לי שבטוח אני מתקבל לעבודה ואחרי זמן מה הודיעו לי שכבר קבלו משהו אחר. שלחתי קו"ח למשרות שהתאמתי לכל הדרישות (7-8 דרישות) ולא קבלתי אפילו הזמנה לראיון. בבדיקות ובמבחנים שאלו אותי שאלות חטטניות ואישיות ביותר ויצאתי משם בהרגשה מאד לא טובה. תחושת העלבון שלך טבעית מאד. כל אחד היה מרגיש ככה.
 
מבין אותך ומאד מיזדהה איתך

לצערי השוק היום הוא שוק של מעסיקים. זה מורגש בכל דבר. יש קושי עצום בלמצוא עבודה. בחלק גדול מהמקומות נותנים למרואיין יחס נוראי. נתקלתי בזמנו במקרים שפשוט שיקרו לי בפנים. היו מספר מקרים, שבקשו ממני לפתור בעיות אמיתיות, שהחברה נתקלה בהם ולאחר מכן לא שמעתי מהם. לעיתים זה עשה רושם של חברות, שמצאו דרך לקבל יעוץ חינם.
 

All Is One

New member
לאן ההון נעלם?!

שלוםםםםםםם .... שאלה? איפה כל הכסף שהיה כאן רק לפני שנתיים שלש ? תשובה : העכברים = בעלי ההון והחברות מסתירים אותו כי זה הקלף - העלוב - האחרון שנשאר להם פועלי ההי טק התאחדו!!!!!!!!!!!!!! ואלה שעוד עובדים - העבדים בכלוב זהב Scrow Them Up הם פוחדים אפילו מהעכבר
 

wr האחד

New member
בעיה מוכרת וידועה

מרגיש כמוך בדיוק הם אכן משחקים איתנו ,כי יש להם כמונו באלפים מה שמוציא תחשק להמשיך לחפש ..........
 

pixiER

New member
../images/Emo24.gif אין לך מושג כמה...

בהתחלה, כשרק סיימתי את הלימודים, אף אחד לא הסתכל בכיוון שלי, ובטח שלא הזמינו אותי לראיונות. היום, כשיש לי ניסיון, כבר מזמינים לראיונות, אבל אז, כל פעם סיפור אחר... היה ראיון אחד שהגעתי אליו, ואז רק טרחה המראינת להודיע לי שבעצם המשרה כבר לא רלוונטית, אבל היא לא היתה בטוחה אם לבטל את הראיון או לא, אז לא נורא, בואי נקשקש קצת...
עוד חברה, רוצה להעביר אותי מסכת ראיונות ומבדקים אינסופיים, רק כדי להגיד לי בסוף או שאני לא מתאימה להם, או לשלם שכר נמוך מאד בגלל "המצב" (מענין שלא אכפת להם להחזיק מחלקת כוח אדם בגודל של 3 קבוצות כדורגל לפחות, וכדי שזו תצדיק את קיומה, הם גם עובדים ומפרנסים מכונים למינהם שיבדקו ויפסלו עוד כמה מועמדים וכו'.) בקיצור, כן מאד אוהבים היום לתת את התחושה המגעילה הזו של "יש עוד אלף כמוך" וממילא בסוף נקבל איזה פרוטקציונר... אני מקוה שיום יבוא וכל אחד מאיתנו יהיה הפרוטקציונר הזה...
ואין מה לעשות, את פשוט שוחה עם כולנו באותה גיגית מי הרפש הזו (וואוו, זה היה משפט פוליטקלי קורקט יפה...) זה לא ריגשי, לצערי זו המציאות של כולנו כרגע
 

mrona

New member
החיים כגלגל

אני נאחזת בידיעה שהחיים מורכבים ממעגלים, וכמה שזה קלישאי, אתמול הייתי למעלה, היום אני למטה ומחר אני אהיה למעלה שוב. אבל אני בטוחה שאת ההשפלות האילה אני אקח איתי לדרך. הם מלמדים אותי לקח חשוב, ואני מרגישה את שכבת העור החיצונית שלי מתקשה. אני לא יודעת אם אני אוכל שוב לתת 150% מעצמי למקום העבודה, ואולי טוב שכך. אבל הגלגל הזה לא עובד רק אצלי, וגם החארות (סליחה אני פשוט כועסת עדיין) האילה שהיום הם למעלה ובועטים באילה שלמטה בכזאת קלות וחוסר רגישות אלמנטרית, גם הם יהיו למטה. ואני לא ממליצה להם להפגש איתי בשלב הזה. לא זה נשמע ונדיקטיב נורא. לא, אני רוצה לפגוש אותם שוב בגובה העיניים, ולאמר להם מה אני באמת חושבת, ואיך זה גרם לי להרגיש, ושאני (למרות מה שיצא ממני בפיסקה הקודמת) בחיים לא הייתי פוגעת שאדם אחר ככה.
 

yosb

New member
אנשים קטנים צפים על שלולית עכורה

תעשיית התענוגות שזרחה ונצצה בימים טובים יותר , הינה כיום שלולית עכורה ובאושה כשעליה צפים אנשים קטנים ומפוחדים האנשים הקטנים והמפוחדים , שומרים בקנאות על מרחב המחיה המטונף שלהם , עומדים על המשמר יומם וליל לבל תחדור ישות בעלת תבונה משופרת ותדחוק אותם אל הלא נודע לא פעם עמדתי מול אותם אנשים קטנים ועיניהם חסרות המבע ורגלם המקפצצת בעצבנות ושנינו ייחלנו רק לדבר אחד והוא גמר הראיון במובנים רבים אנחנו ברי המזל והם המנוונים חסרי החוליות נסחפים עם זרם הביאושים יוסי
 

mrona

New member
לא קל

אני יודעת, ואני מנסה לא לקחת את זה על עצמי אבל בכל זאת זה גורם לי להרגיש לא ראויה ודחויה. המנטרה שלי הופכת להיות - "החצי כוס המלאה", ו"זה לא אני!". אולי אם אני אשנן אותם 1000 פעמים ביום, אני אתחיל להרגיש ככה... |:)|
 
למעלה