אני מרגיש כאילו אני ב"העולם של טרומן"
אני אסתכן בלהשמע כאילו כתב את ההודעה ילד בן 13 בפאניקה.
זו הרי מטרת הפורום, תמיכה הדדית, לא?
את הדייט הראשון בחיי סידרו לי לפני בערך 7-8 שנים. הייתי בסה"כ ב-6-7 כאלה, מאורגנים או מאתרי הכרויות. השיא היה הגעה לדייט שני. פעמיים המשכתי לדייט שני רק כדי להתנסות, כשהבחורה בכלל לא עניינה אותי. בפעם אחרת היה עניין הדדי, שלא המשיך לדייט שלישי. היו לי כמה התאהבויות (שנשארו אצלי בראש), היו שני "קראשים" בעבודה (בהם הבחורה ידעה על העניין, בזמן אמת או בדיעבד), כאלה שממש הפילו אותי לקרשים, שלא יצא מהם כלום. היו כמה פעמים שניסיתי ליצור קשר או הצעתי לצאת, אבל זה מעולם לא הבשיל.
ובכל מקרה, לא עשיתי שום דבר בקטע הפיזי. שום דבר.
ועכשיו פתאום כל העולם התחרפן, זה לא אמיתי. הבחורה שפגשתי וכבר כתבתי עליה, יש לנו כ"כ הרבה במשותף, שזה מרגיש כמו "העולם של טרומן". נפגשנו היום בפעם הרביעית תוך 9 ימים (48 מאז הפעם השלישית), ויש עוד דייט ביום חמישי. אם הייתי צריך לדמיין איך אני רוצה שהעסק ייראה, הייתי מדמיין אותו ככה. המוח שלי טרוד, היא לא יוצאת לי מהראש. בדיוק ברמה של שני הקראשים שהזכרתי קודם, רק שהפעם יש שיתוף פעולה מהצד השני.
המוח שלי אתמול הכריז מרד, ושקע במשך 5 דקות בדכאון-של-החיים כשהוא דמיין את החיים אחריה, אבל הצלחתי למשוך אותו החוצה מהתהום ושנינו בסדר עכשיו
ואני לא יודע מה הלאה. איך יודעים? מתי חוסר הודאות קצת מטשטשת? מתי עוברים מסטטוס של "יוצאים יחד" לסטטוס של "חברים"? מתי מותר לומר שמעולם לא היה לי משהו כזה (בלי להכנס לפרטים) או שמעולם לא הרגשתי ככה? מתי זה לגיטימי ולא מופרך (תזכורת: 9 ימים) ולא מפחיד את הצד השני, לדבר על רגשות במקום רק לומר שנהנים ושהיה לנו כיף? מתי מותר לדמיין עתיד כלשהו, ולדבר עליו? לא, אני לא מדבר על שנים קדימה. אני מדבר על שיהיה ברור שאנחנו נפגשים גם בשבועות הקרובים, נגיד, בלי שזה יהיה מוזר לדבר על אירוע שקורה חודש קדימה (כי מי יודע אם זה עוד ימשך אז).
מתי הכל משתנה? זה אחרי נשיקה? אחרי נשיקה רצינית? אחרי סקס?
ברור לשנינו שכיף לנו ושממשיכים. בכל פגישה עולה כבר רעיון לעוד אחת או שתיים, ושנינו זרקנו גם רעיון כבדרך אגב לדברים רחוקים יותר. בלי לחשוב יותר מדי. אמורים לדבר על הסטטוס מתישהו?
התחלתי את היום בתהיה האם להצהיר הצהרות ולהזכיר קצת איטיות, במקום מעשים שככל הנראה לא יגיעו כ"כ מהר. כי אחרי שלושה דייטים לא ראיתי את עצמי עושה משהו בקרוב, אפילו לא נשיקה על הלחי. מתישהו הידיים שלנו נגעו (בכוונה) תוך כדי דיבור, לא מעבר לחצי שניה.
אבל סיימתי את היום קצת אחרת. עייפות רבה וקצת אלכוהול ריכך את האווירה אצל שנינו. נגיעות הידיים גברו, הנחתי לה יד על היד לאורך זמן, גם על הברך בסוף, ולחצי שניה גם על הכתפיים. אז אולי עוד יש תקווה גם להמשך בקרוב. אולי אצטרך את האלכוהול
. לכו תדעו.
בכל מקרה, השלבים הבאים פשוט מבעיתים אותי, החל מהנשיקה. אני מקווה שהביולוגיה תסתדר לבד, כי אם המוח יצטרך לעזור לה ולעשות משהו אקטיבי בעצמו, הוא פשוט יברח.
לחלק מהדברים הנ"ל יש לי תשובות עמומות בראש, לרובם לא. אז אשמח לשמוע אתכם בכל מקרה.
אני אסתכן בלהשמע כאילו כתב את ההודעה ילד בן 13 בפאניקה.
זו הרי מטרת הפורום, תמיכה הדדית, לא?
את הדייט הראשון בחיי סידרו לי לפני בערך 7-8 שנים. הייתי בסה"כ ב-6-7 כאלה, מאורגנים או מאתרי הכרויות. השיא היה הגעה לדייט שני. פעמיים המשכתי לדייט שני רק כדי להתנסות, כשהבחורה בכלל לא עניינה אותי. בפעם אחרת היה עניין הדדי, שלא המשיך לדייט שלישי. היו לי כמה התאהבויות (שנשארו אצלי בראש), היו שני "קראשים" בעבודה (בהם הבחורה ידעה על העניין, בזמן אמת או בדיעבד), כאלה שממש הפילו אותי לקרשים, שלא יצא מהם כלום. היו כמה פעמים שניסיתי ליצור קשר או הצעתי לצאת, אבל זה מעולם לא הבשיל.
ובכל מקרה, לא עשיתי שום דבר בקטע הפיזי. שום דבר.
ועכשיו פתאום כל העולם התחרפן, זה לא אמיתי. הבחורה שפגשתי וכבר כתבתי עליה, יש לנו כ"כ הרבה במשותף, שזה מרגיש כמו "העולם של טרומן". נפגשנו היום בפעם הרביעית תוך 9 ימים (48 מאז הפעם השלישית), ויש עוד דייט ביום חמישי. אם הייתי צריך לדמיין איך אני רוצה שהעסק ייראה, הייתי מדמיין אותו ככה. המוח שלי טרוד, היא לא יוצאת לי מהראש. בדיוק ברמה של שני הקראשים שהזכרתי קודם, רק שהפעם יש שיתוף פעולה מהצד השני.
המוח שלי אתמול הכריז מרד, ושקע במשך 5 דקות בדכאון-של-החיים כשהוא דמיין את החיים אחריה, אבל הצלחתי למשוך אותו החוצה מהתהום ושנינו בסדר עכשיו
ואני לא יודע מה הלאה. איך יודעים? מתי חוסר הודאות קצת מטשטשת? מתי עוברים מסטטוס של "יוצאים יחד" לסטטוס של "חברים"? מתי מותר לומר שמעולם לא היה לי משהו כזה (בלי להכנס לפרטים) או שמעולם לא הרגשתי ככה? מתי זה לגיטימי ולא מופרך (תזכורת: 9 ימים) ולא מפחיד את הצד השני, לדבר על רגשות במקום רק לומר שנהנים ושהיה לנו כיף? מתי מותר לדמיין עתיד כלשהו, ולדבר עליו? לא, אני לא מדבר על שנים קדימה. אני מדבר על שיהיה ברור שאנחנו נפגשים גם בשבועות הקרובים, נגיד, בלי שזה יהיה מוזר לדבר על אירוע שקורה חודש קדימה (כי מי יודע אם זה עוד ימשך אז).
מתי הכל משתנה? זה אחרי נשיקה? אחרי נשיקה רצינית? אחרי סקס?
ברור לשנינו שכיף לנו ושממשיכים. בכל פגישה עולה כבר רעיון לעוד אחת או שתיים, ושנינו זרקנו גם רעיון כבדרך אגב לדברים רחוקים יותר. בלי לחשוב יותר מדי. אמורים לדבר על הסטטוס מתישהו?
התחלתי את היום בתהיה האם להצהיר הצהרות ולהזכיר קצת איטיות, במקום מעשים שככל הנראה לא יגיעו כ"כ מהר. כי אחרי שלושה דייטים לא ראיתי את עצמי עושה משהו בקרוב, אפילו לא נשיקה על הלחי. מתישהו הידיים שלנו נגעו (בכוונה) תוך כדי דיבור, לא מעבר לחצי שניה.
אבל סיימתי את היום קצת אחרת. עייפות רבה וקצת אלכוהול ריכך את האווירה אצל שנינו. נגיעות הידיים גברו, הנחתי לה יד על היד לאורך זמן, גם על הברך בסוף, ולחצי שניה גם על הכתפיים. אז אולי עוד יש תקווה גם להמשך בקרוב. אולי אצטרך את האלכוהול
בכל מקרה, השלבים הבאים פשוט מבעיתים אותי, החל מהנשיקה. אני מקווה שהביולוגיה תסתדר לבד, כי אם המוח יצטרך לעזור לה ולעשות משהו אקטיבי בעצמו, הוא פשוט יברח.
לחלק מהדברים הנ"ל יש לי תשובות עמומות בראש, לרובם לא. אז אשמח לשמוע אתכם בכל מקרה.
