אני מרגיש כמו מפסידן

[trigotrigo]

אני מרגיש כמו מפסידן

אני כבר לא מצליח לעשות שום דבר שפעם יכולתי. לא לישון טוב בלילה, לא ללמוד ברצינות, הטונציה שלי חרא - אני כבר מדבר כאילו מתוך ייאוש. הכי גרוע - אני לא מצליח אפילו להבין ממה זה נובע. משהו מעצבן אותי, מציק לי, לא יודע. אולי כל הבלגאן שהיה לי עם ההורים, אבל לא נראה לי שזה רק זה. אני כבר לא יודע מה לעשות

 

[יעל ניסן]

הבט

יש תקופות בחיים בהם דברים לא הולכים כמו פעם. מה שיותר מדאיג זה שאתה לא כל כך יודע על מה אתה מגיב באופן שאתה מגיב. אתה אמור "בלגן עם ההורים" ומיד מסייג את זה כמשהו שאולי הוא רק חלק ממכלול - ששוב, אינך יודע מה הוא. כשלא יודעים צריך לעשות משהו כדי לדעת. במקום רשימת סימפטומים (הפרעות בשינה, ירידה בלימודים, ירידה בתפקוד הכולל, שינוי בתקשורת עם אנשים) נסה לעשות רשימות אחרות. רשימת הדברים שחשובים לך, רשימת הדברים שאתה מפקפק בחשיבות שלהם, רשימה של חברים קרובים (וברשימה גם תכתוב למה אתה מחשיב אותם ככאלה), רשימה של דברים שאתה מוכן לעשות עבור אותם חברים אם הם יהיו בצרה... ועוד כהנה וכהנה רשימות שבסופו של דבר עשויות לגלות לך על מה ולמה עוברת עליך תקופה קשה. יש סוג של רשימה שאישית לי מאוד עוזרת שאני קוראת לה In a perfect world ברשימה הזו מתארים את כל הדברים שהיו לי ושהיו קורים סביבי אם העולם היה מושלם. רשימה קיצונית כזו בדרך כלל שמה אצבע מאוד מהר על העניינים שמציקים לך - ואפשר גם לראות דרכה אם אותם עניינים הם מציאותיים או לא. כלומר אם אפשר לעשות משהו בגינם או שפשוט חייבים לשנות עמדה או כוון בקשר לנושא מסויים.

 

[trigotrigo]

העולם המושלם שלי טוב ויפה,

אני יודע שהוא לא מתקיים, והדרך להגיע לשם היא המחסום שלי.. היא מה שאני לא מוצא, ולא יודע איך לחפש..

 

[יעל ניסן]

כלומר...

אתה תולה באותה "היא" את האושר שלך. בוא אגלה לך שאם אם 'היא' הייתה שם עבורך, העולם לא היה מושלם. אין! אין דבר אחד שעושה את כל היתר פרפקט או שהוא מהווה את המחסום שלך -- אלא אם אתה נותן לו להיות כזה.

 

[trigotrigo]

אז איך אני מגלה מה חוסם אותי?

 

[יעל ניסן]

מתחיל "לחפור"

כלומר להעלות את המודעות שלך לגבי התגובות הרגשיות שלך. אולי במשך הזמן תמצא מכנה משותף או סיבה או תובנה כלשהי. אנשים שלא מצליחים להעלות מודעות לבד - נעזרים בחברים טובים לשיחה, או לחילופין הולכים למישהו מקצועי שזו העבודה שלו. באמת קשה להסתובב בעולם ולהרגיש מופעל על ידי דברים חיצוניים כל הזמן - כמו מריונטה על חוטים. חייבים למצוא את העוגן הפנימי שהוא לגמרי "אתה" שמובדל מהחוץ ולא כל הזמן רק מגיב לו אלא גם מנהל ת'עניינים בעצמו.