אני מרגיש לבד

[goldhand]

אני מרגיש לבד

הגעתי למצב שאין לי חברים, אין לי חברה ואין לי מקצוע. הדברים היחידים שיש לי בחיים זה השירות הצבאי שלי והמשפחה שלי (למרות שכל החיים הייתי צמוד להורים ואני רוצה להתנתק מהם כי אני כבר גבר בוגר בן 20. מה גם שיש לי אח קטן שאין לי איתו שפה משותפת). אף פעם לא ממש ניסיתי להתחבר עם אנשים ועכשיו אני מתחרט על זה. ניסיתי לשמור על קשר עם כל מי שלמדתי איתו בכיתה י"ב, ולא קיבלתי מענה. גם בבסיס חשבתי שאני ארכוש חברים, אבל טעיתי. אין אף אחד מהבסיס שאני מבלה איתו ואין לי כרגע עוד מסגרת עם חברה צעירים (למרות שכשאני נמצא עם האנשים שאני עובד איתם אני רואה שהם אוהבים אותי, אבל אני באמת יכול לקרוא להם חברים אם אנחנו לא יוצאים ביחד?). הדבר היחיד שיש לי בבסיס זה העבודה המצוינת שאני עושה. אני מרגיש פתטי שאין לי ניסיון מיני וניסיון בדייטים בכלל. גם עבודה שמביאה כסף אין לי ואני ממש לא רוצה לבקש מההורים. אני מרגיש שאין לי הרבה זמן לחיות חיים עצמאיים כי אסור שיהיה מצב שבגיל 30 אני עדיין רווק ובלי חברים. זה משאיר כולה 10 שנים בשבילי שבהן אני צריך לרכוש ניסיון מיני, למצוא מקצוע נחשב, לעשות כסף ולרכוש חברים.
אני לא יודע אם אני כותב פה יותר מידי או אם מישבו יכול לעזור לי, אבל קשה לי לשמור הכל בפנים

 

[EdisonGirl]

אם מישהו יכול לעזור לך?! זה צפוי - רק אתה...

מה שאני כן יכולה להגיד לך זה שאתה בלחץ מיותר. אני לא יודעת איך אתה מתפקד במצבי לחץ וכמה משמעת עצמית יש לך, אבל אם אתה חושב שאתה בעייתי בסעיפים שהזכרתי, כדאי שתרגיע את עצמך מהר, ותתמקד במשהו אחד כל פעם.

באנשים שלא שמרו איתך על קשר אין לך שליטה. אין לך שליטה במי שהוא לא אתה, אז קודם כל צא מזה

לא הלך? לא רצו? לא צריך.
לא רצית בעבר? לא ניסית? אתה רוצה עכשיו? לך על זה

אין לך על מה להצטער. בעבר לא רצית, והשגת את זה. כלומר, הלכת לפי התחושות שלך. תמשיך באותה הדרך. תשיג מה שאתה רוצה להשיג בשביל עצמך, ושהחברה תהיה התפאורה שלך. אל תצפה שמשהו או מישהו חיצוניים יהיו אחראיים לגורלך. הם לא.

ולגבי החברים מהעבודה... מי מגדיר בכלל מה זה "חבר"? יש לי חברות שלא דיברתי איתן גם 8 שנים ויותר, ועדיין אני מגדירה אותן חברות שלי. אם אפגוש אותן ברחוב, השיחה תמשיך בדיוק מהיכן שהיא עצרה, בשיא הטבעיות. ההיצמדות לכללים והגדרות סתם כובלת אותך. צא מזה ותהנה ממה שיש לך אם זה נעים ונחמד לך.

זה מה שאני יכולה לתרום לך בעניין

 

[sweet babit]

כולנו הרבה פעמים מרגישים כך

כמו שאמרה אדיסון גירל, אל תתן את הפריבילגיה לאף אחד לקבוע לך את החיים, אז הם לא שמרו על קשר,
גם לי יש חברים מהעבר שלא רצו לשמור על קשר, לא התאים להם, התחמקו,
קורה,
צריך להבין שהדבר הכי חשוב שיש לך זה מה שאתה יוצר בעצמך,
אתה אומר שאתה עושה עבודה מצוינת בצבא, תנסה לקחת את זה גם לכיוונים אחרים.
ונכון לפעמים קשה ומרגיש לבד אבל גם מחברים מעבודה אפשר למסד חברות. אחת החברות שלי היום היא חברה שעבדה איתי במלצרות והנה באמת אנחנו חברות. על אמת. לפעמים יותר, לפעמים פחות אבל חברות.
הרגשתי בדיוק כמותך בהרבה נקודות בשנה האחרונה, ותמיד חיפשתי איך להרים את עצמי למעלה.
הרגשתי שאין לי חברים כי באמת לא היו לי חברי ילדות או משהו דומה.
אני יכולה להציע לך לחשוב מה אתה אוהב לעשות ולפי זה לפעול- אם אתה אוהב לנגן, אם אתה אוהב לשחק כדורסל וכו'.
ומשם תפתח את עצמך, תשקיע בעצמך ותאמין לי שהאנשים בעבודה/בסיס יתחברו איתך מעצמם.
זה הכל תלוי במה שאתה משדר. אף אחד לא רוצה להתחבר עם מישהו שהוא לא בטוח בעצמו, עם מישהו שהוא לא מגניב. וכן גם איתי הרבה אנשים בחיי לא רצו להתחבר. צריך לחרוק שיניים, יש כאלה שגם כן ירצו להתחבר איתך גם אם אתה לא מושלם. וכן יש לי הרבה חברות שהתחברו איתי אפילו שלא הייתי מושלמת.
אבל כמו שאדיסון גירל אמרה, אתה צריך להשקיע בעצמך , זה לא משנה אם יש לך חברה או לא, אתה זה שחשוב ואתה זה שבמרכז.
אני מאמינה שאם תשמור על אופטימיות ותמשיך לנסות להתחבר עם האנשים בעבודה/בבסיס אתה תצליח ואתה תעבור תהליך דומה לשאני עברתי, נכון, כאב לי הרבה פעמים שלא רצו להתחבר איתי אבל היו גם כאלה שעזרו לי בדרך ו"סלחו" לי על המגרעות שלי.
אני מרגישה שדיברתי יותר על עצמי מאשר אליך. בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה!!

 

[goldhand]

יש לי כמה שאלות, ברשותך

1.איך הרמת את עצמך למעלה?
2.יש לי כמה תחומי עניין, אני אתן לך דוגמא: אם כל הזמן יש לי רעיונות לכתיבה (עכשיו אני עובד על קומדיה שעלתה לי בראש) יש איזה מקום שיוכלו להשתמש בראש יצירתי? ואם כן איפה?

 

[Kagg6]

מכיר את הסיטואציה שלך

היית לי תקופה כזאת, לא שמרתי קשר עם אף אחד מהבית ספר או מהצבא והתחלתי לעבוד במקום שהאנשים שם הם רק עמיתים, לא יותר מיזה.
אני מכיר את הריקנות הזאת שאתה מרגיש.

אבל אתה כולה בן 20, WTF? אתה ילד! הלוואי והייתי חוזר לגיל הזה.

אז כמה עצות:
1. תשיג בת זוג. נכון זה לא פשוט כמו שאני כותב את זה, אבל היא תמלא את הוואקום שיש לך.
2. חברים? אתה תתפלא כמה אנשים הכרתי כשהלכתי לבד לים (והצעתי להרבה אנשים כאן להצטרף כל הזמן). אחד מהם הוא היום חבר טוב שלי. איך? כמו שכתבתי, סתם במקרה שוחחנו כשבטעות התיישבתי לידו בחוף.
3. תעשה איזה שינוי בחיים שלך, תאריך\תקצר שיער, תנסה להתלבש בסגנון שונה, טוס לחול, תתחיל ללמוד, לא בהכרח באוני' אלא סתם להשלים בגרויות או משהו כזה, אפילו אם אתה לא מרוצה מהאישיות שלך, תעבוד על השינוי שלה! (לטובה כמובן)
4. ואם בכל זאת לא בא לך כל מה שכתבתי הנ"ל, תתחיל ללמוד שפה חדשה.. כן, שפה; גרמנית, רוסית, יפנית, ספרדית, כל דבר! אפילו טיבטית. ולמה? כי לימוּד שפה היום אפשר לעשות לבד, בחינם ובאינטרנט, זה יתפוס לך חלק משמעותי מהזמן שאתה יושב ברחמים עצמיים, ובסוף לפחות תרוויח שפה חדשה ואז תוכל לבוא לאיזה תיירת ולזרוק לה משפט(;

 

[goldhand]

אם אתה יודע איך אני מרגיש, איך יצאת מזה?

 

[Kagg6]

הסברתי לך,

פחות או יותר...

אם יש לך שאלות ספציפיות, שלח לי הודעה

 

[מישהי אי שם1]

מתחברת ויש לי הרבה מה להגיד

מלבד המטרה לשרת בצבא בשביל התרומה, אתה צריך גם לחשוב על ההתתפתחות האישית שלך.
אני יכולה לספר לך שאני בנאדם סופר חברותי אבל מעולם לא היו לי יותר מדי ידידים. בצבא נורא ציפיתי שתהיה לי "חבורה" מה שלא קרה. מתוך בסיס עם המון חיילים לא התחברתי לאנשים בכלל- פשוט אנשים טיפשים.
מה שכן קרה אלה מאותו תפקיד שלי בבסיס- הם חברים לכל החיים. אתה צריך למצוא את המעט לא בלחץ ולא בקטע של להלכות בעצמך איך אתה מתפתח מבחינה אישית וכן מכיר אנשים. תזכור שכל אחד שאתה מכיר מוביל אותך למעגל האינסופי של החברים שלו.
ודברים מתגלגלים בחיים. עבודה ומעמד וכסף. פה יש לך הזדמנות לגבש אישיות וזה כל כך חשוב! לחקור את עצמך זה יתרון של להיות עם מעט חברים ולא להתפזר. בטיול הגדול תוכל להתפזר לגמרי ולהכיר כל כך הרבה עד שיצא לך מהחורים...
המון בהצלחה

 

[einat162]

אתה לא לבד

הכי חשוב זה לנסות לשנות גישה, לשחרר את הלחץ - כמו בדיאטה :
לא להסתכל על 20 הקילו שצריך להוריד אלא לחלק למטרות - 5 קילו זה רבע מהדרך !

"גבר בוגר בן 20"

יש לי בעיה עם המשפט הזה. כן, אומנם נותנים לילד בן 18 רובה ומצפים ממנו להגן מפני מחבלים- אבל "גבר בוגר" בגיל 20 זה בעייתי. איכשהו עבורי זה גיל 25+ (דגש על ה +).

"כי אסור שיהיה מצב שבגיל 30 אני עדיין רווק ובלי חברים" - למה מי אמר ?! תוציא את עצמך מהמרוץ הזה ותן לחיים לזרום. אתה רוצה להתמסד להכין מישהי/ו ולהקים משפחה- תצא, תבקש ממכרים לשדך, ממשפחה, תצא לבד להכיר, אולי בלימודים יצא משהו.

מה רע בעבודה מכניסה שהיא לא "שופוני" ("למצוא מקצוע נחשב")?!

תוציא את עצמך מהמרוץ הזה - ותתחיל לחיות בלי לחשוב מה לא בסדר ועל מה עוד צריך לסמן

.

 

[goldhand]

אוקיי אני מקבל את מה שאת אומרת, אז

איפה אני יכול למצוא קבוצה של אנשים שהם פחות יותר במצב שלי? כי כרגע אני חלק מקבוצה של אנשים שיש להם בני זוג וחברים ואני מרגיש אאוטסיידר.
או יותר טוב, איפה אני יכול למצוא קבוצה של אנשים שהיו במצב שלי ויצאו מזה?

 

[einat162]

קודם כל לשנות תפיסה -

"או יותר טוב, איפה אני יכול למצוא קבוצה של אנשים שהיו במצב שלי ויצאו מזה?"

אם אתה רוצה קשרים, ולא בגלל ש"צריך" - התשובה היא רק לצאת : לפאבים, לחוגים וסדנאות, למסגרות עבור פנויים פנויות, וכו'.

 

[goldhand]

ואם אין לי ממש עם מי?

לפאב אני לא רוצה ללכת לבד. וחוגים וסדנאות אני לא יודע איפה באינטרנט מחפשים, אם יש אתר מסוים.
איך אני יוצא למקומות בילוי אם אין לי עם מי?

 

[einat162]

לגבי חוגים וסדנאות- לא בעיה לגגל

לפי מה שמעניין אותך -למשל "קורס בישול" יחד עם שם העיר הרלוונטית.

 

[spaysi8]

בוא לזכרון

גם לי לבד לפעמים,
כל החברים בצבא (כולל הבויפרינד)
ואני גם לא בקשר עם יותר מידי אנשים..

אני לא רואה סיבה להרגיש פתטי ובגילך זה לגמרי לגיטימי שלא יהיה נסיון מיני עשיר.

בקשר לחברים בצבא- גם אני לא רכשתי שם, למרות שציפיתי,
זה קשה. ואגב לצאת לפאב לבד זה נחמד (כמו בשרשור למעלה) ותמיד אפשר להכיר ככה אנשים (ונשים חיחי)

 

[Luli Who]

זה מאד הגיוני מה שאתה מרגיש

יש משהו במעבר החד הזה מרצף של בית ההורים- בית ספר וצבא ומקום שבו פתאום אתה מרגיש שכל החופש שלך הוא גם כל האחריות שלך.

בנוסף נראה שאתה רואה תמונה ברורה של החיים שלך אמורים להראות בעתיד אבל חסר לך כל ההתחלה והאמצע...

וברמה המעשית ? להפסיק להתעסק עם מה שאין לך ולהתחיל לנסות להבין מי אתה, מי אתה רוצה להיות ולבנות לך תכנית כדי להתחיל את הדרך.

בהצלחה