אני מרגיש קצת לא קשור אבל..

[kramer21]

אני מרגיש קצת לא קשור אבל..

שלום לכל חברי הפורום , אני פעם ראשונה נכנס לפורום וגם זה במקרה- אחותי אובחנה כחולה במחלה לפני כשנתיים וחצי ביום שבו הוצאתי את רשיון הנהיגה שלי ככה שתמיד יהיה לי תאריך ... היא בנתיים רק צולעת מעט ומקבלת את כל הטיפול המסור שאפשר לתת לה אבל אני פוחד , אני לא רגוע לגבי העתיד ואני לאמבין איך אתם מתמודדים - אני לא חזק כמותכם -אולי בגלל זה זו מחלה שפוקדת בעיקר נשים כי אתם חזקות יותר- אני מצטער עם הכעסתי מישהו בזה שרשמתי בפורום - אני אבל מרגיש כאילו זה המקום בו הייתי אמור לרשום - אני מקווה שכלם פה יום אחד יפטרו מהכאב הזה ויבוא סופה של המחלה , זה ממש יפה בעיני שאתם מעודדים אחד את השני -לפי מה שאני יודע אחותי לא מכירה כמעט חולים נוספים והיא לא מחובבי המחשב (היא לנצח תעדיף ספר טוב) אז לכן לא סביר שתראו אותה פה אבל אני אספר לה בכל זאת.

 

[RomiVais]

קרמר - ברוך הבא! ../images/Emo24.gif

לפני הכל, מה זאת אומרת "אני מצטער עם הכעסתי מישהו בזה שרשמתי בפורום..." המשפט הזה מכעיס, לא עצם הכתיבה שלך!!! <צוחקת>

זה בדיוק המקום לכתוב. בשום מקום לא רשום שרק חולי טרשת מוזמנים לכתוב... כל מי שיש לו קשר ולא הכי קטן ומרגיש שרוצה לשתף אותנו או לחלוק את מה שעובר עליו - מוזן ומבורך! גם אני לא חולה. אצלי אמא שלי חולה... וזה מעט שונה, אמא ואחות.. אבל עדיין קרוב! כך שאני בהחלט יכולה להבין אותך... בת כמה אחותך? רוצה לספר לנו מעט עליה? אתה אומר שהיא רק צולעת מעט. היא מקבל טיפול כלשהו? איפה היא מטופלת? אני יכולה להגיד לך, שאני למרות הכל אופטימית. לא נולדתי אופטימית... זה בא עם הזמן. גם לא הייתי אופטימית כשאמא שלי היתה במצב גרוע... אבל כל פעם שאני רואה אותה בעיניים שלי יוצאת ממצבים שניראים לנו קשים עד בלתי אפשריים, אני פשוט מעריצה אותה. ואני אופטימית. אז אתה יותר ממוזמן להישאר איתנו אני מקווה שתרגיש כאן כמו ב

ואם אחותך לא אוהבת מחשב, אתה יכול לספר לה... ואולי יום אחד היא תרצה להצטרף גם. מאחלת לה המון בריאות ולך - שתהיה חזק! בינתיים אני שולחת לך

ענק, המון

וחיזוקים. מכל הלב,

 

[anat11]

היי קרמר ! ../images/Emo45.gif

ברוך הבא. בוודאי שאתה "קשור". כל מי שיש לו ענין במחלה או ענין במישהו שאובחן במחלה הוא כבר קשור מספיק כדי להיות פה, ואנחנו רק נשמח להיות לעזר, אם נוכל. תודה על המחמאות על ההתמודדות. אתה יודע - אדם מוצא דרכים להתמודד עם מה שהחיים מציבים לו. תתפלא איזה כוחות מצויים בך עצמך והם יצאו כשצריך אותם, ואני מקווה שלא תזקק להם במהרה. אני בטוחה שיש הרבה חששות וזה מאד טבעי. האמת - מבחינות מסוימות אולי יותר מפחיד להיות "מבחוץ" (קרוב לחולה) מאשר "בפנים" (להיות החולה עצמו). אבל אולי זה תלוי באדם ובגישתו לחיים. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא חלם אי פעם להיות מאובחן במין מחלה שכזו והקרובים שלנו לא חלמו שזה יקרה לנו, אבל כל אחד מוצא את דרכו לנהל את חייו עם מה שיש לו. אני לא רוצה להשוות אבל איש אינו יודע מה יקרה מחר - יש מי שחלילה יפגעו בתאונה דרכים ויש שעולמם יחרב עליהם מסיבה לא ידועה אחרת. ככל שעוברות השנים אני לומדת שיש הרבה אנשים מסביב שנדמה לך שהכל אצלם מושלם ומסתבר שלכל אחד מהם יש "תיק" שהוא נושא על גבו, ובכלל לא בטוח שהוא תיק יותר קל מהתיק שאת/ה סוחב/ת על גבך. נשמח לשמוע קצת פרטים בסיסיים (בלי זיהוי כמובן) כמו הגיל של אחותך ובאיזה בי"ח היא מטופלת. אבל באמת, חופשי בענין. אם אחותך תהיה מוכנה להניח את הספר לרגע ולבוא להסתכל על מסך המחשב אז תראה לה שאני שולחת לה ולך ולכל המשפחה חיבוק ענקי

ועוד אחד

, אחרון ודי

. שבוע נפלא ותמשיך לבקר, ענת