אני מרגיש שאני בכיוון הלא נכון..

[Jimmy Kane]

אני מרגיש שאני בכיוון הלא נכון..

נולדתי לקוי שמיעה מסיבה לא ידועה..ודיברתי שפת סימנים והשתלבתי בגן חירשים. באותו הזמן למדתי לדבר ולקראת כיתה א' כבר ידעתי לדבר כמו בן אדם רגיל וכך נכנסתי לבית ספר רגיל בלי שום חירשים. הייתי תלמיד די טוב והיו לי הרבה חברים שומעים והרגשתי שזה המקסימום שאני נהנה ממנו. לקראת סיום בית ספר יסודי ההורים שלי החליטו לרשום אותו לבית ספר משולב עם חירשים וכך לנתק אותי מהחברים השומעים. משמה התחילה ההתדרדרות, רבתי עם כל אחד ואני כבר לא זוכר למה והתחלתי להיפגע מכל עלבון שאומרים לי והתחלתי לבכות בבית ולא להיפגש עם חברים..והשיא זה שביום האחרון ללימודים רבתי עם חבר טוב מאוד והיום הוא לא טורח להחזיר לי תשובה. הגעתי לחטיבה עם ציפיות להתחיל מחדש אבל היתה מן כזאת מלחמה עם שומעים וחירשים ורציתי יותר להשתלב עם שומעים והיה לי מאוד קשה וירדו עלי מה שעוד יותר הוריד לי את רמת הביטחון וככה הרגשתי לבד. מצאתי את עצמי כל הזמן בבית משחק בפלייסטיישן ומקשיב למוזיקה וגולש באינטרנט..לא הייתי מודע לעצמי מי אני באמת. בכיתה ט' רצו לאבחן אותי לקראת התיכון וגילו שאני סובל מביטחון עצמי מאוד נמוך ויש לי תסמונת דו קוטביות ולא רציתי שום פסיכולוג ובאותו הזמן קלטתי מי אני באמת. לקראת התיכון (הבית ספר הוא גם תיכון) והפער בין שומעים לחירשים לאט לאט מתאחה ויש לי חברים שומעים כמו שרציתי. בתחילת התיכון התנהגתי כמו "מגניב" ואחרי זה התחלתי להרגיש שזה אידיוטי לגמרי ועדיף לי להיות מי שאני באמת והתחלתי להיכנס שוב לדיכאון עד סביבות פסח. באותו הזמן יצרתי קשר עם חברים הכי טובים ובחופש הגדול התחלתי להרגיש יותר מרומם ובאבחנה ששוב איבחנו אותי התפלאו שעברתי לבד לגמרי את המקרה ואין לי יותר תסמונת דו קוטביות. ככה התחלתי להמשיך לכיתה י''א והוא באמת שנה הכי טובה שהיתה לי בבית ספר. הנה עכשיו עליתי לכיתה י''ב עם ציפיות וזה התחיל ברגל שמאל ומסתבר שיש לי ידידה מגעילה שמנצלת אותי והיא כזאת חולת לימודים ואכפת לה רק מעצמה ומתחילה להשתולל אם אני לא יכול לעשות משהו בשבילה כרגע..האחרים לא מזמינים אותי אחרי שאני אומר להם מזל טוב ומזמין אותם למשהו והתחלתי להוריד מכשירי שמיעה ולהיות חירש לחלוטין משום מה. עכשיו 4 חודשים לפני סיום לימודים אני יושב בבית בלי מכשירי שמיעה ואני מרגיש שהתעייפתי..חכיתי המון זמן לנשיקה ראשונה והיא היתה חסרת משמעות וחכיתי לרגע שבו אתאהב ועדיין זה לא קרה. אני מסתכל על חברים כביכול החברים האמיתיים שלי שיש להם כבר בת זוג ונראה שהם השלימו את התהליך התבגרות שלהם..ואז אני מסתכל על עצמי ומרגיש שמשהו עדיין לא שלם בי ואני קולט מה באמת עשיתי כשאני הגעתי לכיוון כזה שאני יושב בבית כמו עלוב שוב עם ביטחון עצמי..ואני מרגיש שעוד לא השלמתי תהליך התבגרות נפשית.. הייתי צריך קצת להוציא את זה..בכל מקרה תודה על הקריאה

 

[חלומית11]

אתה הכי מאמי בעולם ! ../images/Emo13.gif

אבל לא הבנתי, אתה חירש לחלוטין עכשיו או שאתה שומע לגמרי..? כי רשמת שהורדת את המכשירים ..

 

[יונתנטן]

ואוו

זה משתנה בכפוף לביטחון העצמי שלך או משהו? קראתי, כל הכבוד שפרקת ותודה ששתיפת אותנו. אגב, היום הצצתי בפורום אהבה ורומנטיקה, והעלו לשם דיון בנושא חיפוש בן הזוג. אני יסביר, הוא שאל אם שווה לו להמשיך לחפש את בת הזוג שלו או שעדיף להפסיק לחפש והיא תבוא לבד. ורובם כתבו שברגע שהם הפסיקו לחפש הם מצאו את בן/ת זוגם..