אני מרגיש שאני חייב לכתוב

ניטשה10

New member
אני מרגיש שאני חייב לכתוב

בזמן האחרון אני מרגיש שאני חייב להגיד את זה, אז אני פשוט אכתוב.
חברים/ת, החיים שלכם זה הדבר הכי יקר שיש לכם, אם אתם לא מאמינים ואתם פאקינגן שורפים את החיים שלכם של שטויות ולא נהנים בהם בגלל כל מיני פחדים. אז אתם אשכרה שורפים את החיים ונתונים לכלא תמידי.
זה לא נורמלי! זה כמו לחיות כל החיים במקלט עם צבע אדום.

זהו. שיחררתי קיטור.
 

חן בנט

New member
טוב שכתבת ושיחררת

אני לא כתבתי בפורום כבר למעלה משנהו יותר,,אחרי שהייתי פעיל מאוד.
נאלצתי לפרוש מסיבות שונות שלא אפרט כאן, והחלטתי לחזור לפעילות תחת ניק חדש.

אינני מכיר אותך דיו, ואינני יודע עד כמה אתה מכיר מקרוב את העולם בו חיים רוב הכותבים כאן.

אני דווקא אחד ששילם מחיר לא קטן על כך שאינני מתרשם מארבעת המילים "מה יגידו מה יאמרו".

עשיתי שינויים לא מעטים בחיי, ו"שילמתי את חובי לחברה".
אני לא מצטער על כך. טוב לי עם מי שאני כיום.

אבל צריך להבין טוב טוב מה משמעות הדברים.

לשחרר סיסמאות של שורפים את החיים בגלל כל מיני פחדים, זה יכול להיות חסר אחריות, להוביל למעשים שלא תמיד נלקחו בחשבון כל ההשלכות לכך, האישיות, משפחתיות, מקצועיות, חברתית ועוד.

גם אני הגדרתי את חיי כמי שחי בכלוב, אבל לפעמים זה כלוב מזהב, וצריך לראות את שני הצדדים.

בעיניי, הבחירה לחיות חיים שכאלה, חיים כפולים, היא מדהימה ומצריכה המון אומץ. היא מעידה על האדם עצמו כמה כוחות יש לו.
החיים מביאים אותנו למחוזות שלא בהכרח היינו רוצים להיות שם,
אבל כשאתה שם, עליך לבחור לפעמים בין רע לרע מאוד. וייתכן שהבחירה לחיות בצורה כפויה, היא הרע במיעוטו.

לא פשוט לחיות את חייך תוך חתירה להתפתחות אישית ומקצועית ברמה גבוהה, ולעומת זאת לקפוא על השמרים בתחומים נרחבים אחרים, ביניהם אינטימיים.

אז טוב ששחררת, אבל אל תחרוץ ואל תשפוט את מצבם של אחרים.
 

ניטשה10

New member
לשרוף את החיים זו לא סיסמאות אלא מציאות

תראה,
לחיות בשני עולמות, לדעתי זה ניסיון נחמה עצמית שאין בה אמת. הרי חרדי בעל כורחו, לא באמת חיי את החיים ומנצלם לפי מה שהוא אוהב. הוא לא נהנה בשבתות, לא נהנה מנופשות שהוא אוהב (כך למשל שיט תענוגות לקפריסין) הוא לא נהנה מחברויות ומסיבות כמו שהוא אוהב.

ובעצם הוא חי - מת!

ושוב, זו לא סיסמאות, זו מציאות!

בא תאמר לי איך חרדי בעל כורחו, נהנה ומנצל את החיים.
 
גם אני חשבתי כך פעם

אני בעסק כמה שנים..
לאחר שהבנתי את המחיר הכבד של החופש, (גירושים, קושי כלכלי) בחרתי לחיות כאנוסה. החיים כאנוסה לא רעים כלל, ולדעתי בכל סיטואציה שנמצאים בחיים, אפשר לבחור בחירות נכונות, ולהגיע לחיים טובים.
 

ניטשה10

New member
מעניין אותי איך? הרי

תראי,
אני חרדי אנוס למצחה, אני עזבתי את הכולל ולמדתי תואר ואני עובד בעבודה שאני עובד.
אבל בינינו האם את באמת נהנת בחיים? האם את עושה את רוב הדברים שאת רוצה? או שאת מדחיקה רצונות ופשוט לשרוף את החיים.

שום כסף לא ישיב לנו את החיים האלו וכל יום שעובר, חבל...
 
כן

אני עושה את רוב הדברים שאני רוצה.
וכסף זה אמצעי להשגת חלק מהרצונות.
אני אישית עשיתי שיקול קר של יתרונות וחסרונות, והחלטתי להשאר במצב זה, ואני לא מתחרטת לרגע.
 

חן בנט

New member
שלושה נושאים

תראה ניטשה...
אינני אומר שאינך צודק לחלוטין כמו שגם עמדתי
ועמדת ים כחול ואפסילון איננה נכונה אבסולוטית.

אחד ממנגונני ההגנה היותר פרימיטיביים של האדם
זה רציונאליזציה. רציתי לקנות רכב בצבע שחור
אבל בסוף זה לא יצא וקיבלתי לבן,
בנאדם מתחיל במסע שכנוע עצמי שבעצם שחור קולט חום,
ורואים כל שריטה על הרכב וכו', וזה בכדי שיוכל לחיות בשלום עם עצמו.

אין בכך פסול!

אדרבה, השכנוע הזה כולל בתוכו טיעונים הגיוניים,
והם נצרכים לאדם לצורך קיומו ובריאותו הנפשית.
לקחת לו את זה מבלי לתת לו מערכות הגנה חלופיות, דבר מסוכן הוא.

עניין שני:
האם כל מה שאתה רוצה בחיים אתה משיג?
מה אם אתה חושק בתפקיד בכיר ולא קיבלת את הקידום?
מה אם אתה רוצה לשדרג את איכות הדיור שלך ואין לך יכולת כלכלית לשם כך?

נושא של דחיית סיפוקים זהו שלב התפתחותי בילדות, שמי שלא הורגל
בו, נדון לחיי תסכול )אף פעם לא מאוחר מדי לעבוד על כך).

נכון, יש דברים שאני רוצה לעשות, אבל לא תמיד רק בגלל שאני אנוס.

בין הברירות... צריך לדעת לבחור מה הבחירה שהכי משרתת
את האינטרסים שלך, מה המחיר שנדרש לשלם עבור כל בחירה...

גמאני עשיתי בחירות דומות לאלה של ים כחול,
היה לי קשה לוותר על חלק מהדברים שיימנעו ממני,
אבל הרווחתי דברים אחרים, ששווים בעיני לא פחות,
אשר אם הייתי בוחר ''לחיות חיים אמיתיים'', הייתי מפסיד אותם!

עניין שלישי:
יחד עם כל האמור לעיל, אחר שיקול דעת רציני, התייעצויות עם בעלי ניסיון,
החלטתי לעשות את מקס השינויים שאני יכול לעשות מבלי להפסיד
את מה שאני לא רוצה להפסיד,
גמאני יצאתי מהכולל, רכשתי השכלה, וכיום אני עצמאי ומתפרנס יפה.

להגיד שזה נקרא לחיות חיי שקר? לומר שאני לא עשיתי מה שרציתי?
עובדתית זה לא נכון.

אפסילון, אני אסכם זאת במילים מתוך השיר של פוליקר
''לומדים לחיות עם זה ככה,
פחות אבל עוד כואב''
 

ניטשה10

New member
תראה, אין ספק שאתה צודק ושהחיים

בתור אנוס הם בסופו של יום מבחירה של שיקולי רווח והפסד. גם אני חי ככה בגלל שיקולים כאלו ואני נמצא עדיין במסגרת העולם החרדי אך ורק בגלל כל מיני הפסדים כאלו ואחרים שאני יודע שייגרמו לי אם אעזוב ואין ספק בשורה התחתונה התשלום אינו שווה.

אבלל, וכאן האבל שמכניס אותי לדיכאון בזמן האחרון. אני רואה את החיים עוברים, חומקים וחולפים לי בין האצבעות.. הינה אני כבר בן 31 ואוטוטו 35 ואח"כ 40, ומה נשאר? חיים מאולצים לפי חישובים של רווח והפסק?

אין לי ספק שיגיע יום אחד, יום שכבר הצעירות תהיה מאחורינו ואנחנו ממש נצטער על כל ההתחשבנויות האלו שבגללם הפסדנו את החיים שלנו. אני בטוח שנאמר לעצמנו "ראבק, בשביל כל מיני שיקולים של כסף הפסדתי את החיים?"

אם פעם הייתי פוחד מיום הדין שלאחר המוות, היום אני פוחד מיום הדין שלפני המוות, אותו יום שאעשה עם עצמי חשבון נפש על אובן חיי...
 
אני מכירה

את התחושות הללו.
גם אני מתבאסת כמעט כל יום שאני לא יכולה לצאת עם מכנס קצר וגופיה.
אבל יש הרבה חלומות שאפשר להגשים גם כשאנוסים. אני משתדלת להתמקד בדברים שאפשריים..
 

חן בנט

New member
התמודדות עם רגשות קשים

אנחנו מדברים על אותו דבר.
ברור שגם לי יש ימים קשים, במיוחד כשהמציאות מדגישה לי את החסכים וההפסדים.

טבעי שנרגיש רגשות שליליים בשל כך, זה אפילו בריא.
האירוע שהפעיל את הרגש הוא אירוע שלילי (לפחות נתפס אצלנו כשלילי) והרגש שייוולד ממנו הוא שלילי.
אממ'ה...

גם רגשות שליליים הם חלק מהחיים וצריך לדעת להתמודד איתם.

זו לא גזירה משמיים להרגיש דיכאון בעקבות המצב בו אתה נמצא. עצב, תסכול במידה וכדו' זה כן.
הדבר תלוי בתפיסה שלך, כיצד אתה תופס את הדברים.
אם מבחינתך ההפסד עליו אתה מדבר הוא בבחינת קטסטרופה, אמונה בסיסית שלא תוכל "לעמוד בזה"- אתה אכן תיכנס לדיכאון.

אך אתה חושב בצורה פונקציונאלית- אתה אכן מבין שיש דברים שאתה מפסיד, אבל זה לא סוף העולם.

אני רואה אנשים מסביבי שהגיעו לגילים (צ"ל גילים, לא גילאים) שאתה מדבר עליהם וגם כן לא מבינים איך הם "הפסידו" את חייהם.
לא בגלל שהיו אנוסים, אלא בגלל שלא תמיד אתה יכול לשלוט על נתיב חייך.

הדבר החשוב מבחינתך הוא שתדע לענות לעצמך תשובה בעוד עשרים שנה מדוע בחרת את מה שבחרת.
מותר לך להגיע למסקנה בעוד 20 שנה שטעית בשיקולים, אנחנו בני אדם, וחכם עושה טעויות (טיפש מי שחוזר עליהן).
אבל לפחות תדע לענות לעצמך (ואולי גם לאחרים) מה היו השיקולים שלך. לדעת שלא פעלת בלי שכל.
חשבתי, שקלתי וזה מה שבחרתי מנימוקים כאלה ואחרים. אולי טעית ואולי לא...

חוצמזה...
מי אמר שמפסיקים לחיות בגיל 40??
אני מכיר גם אנשים "שהתחילו" את החיים הטובים שלהם בגיל השלישי, ממש כך.

היה שלם עם בחירתך.
 


 
אם אני מבינה נכון השיקול שלך

להישאר בחברה החרדית הוא מבחינה כספית?, במצב כזה אני יכולה להבין את התסכול כי כסף הוא לא מספיק אידאל (ברוב המקרים ) שיספק לך את המאזן לתחושת החמצה וההפסד

לדעתי אם אתה מרגיש כל כך חוסר מיצוי עצמי, תעשה עם זה משהו, שב ואל תעשה ממש לא עדיף ...
 

ניטשה10

New member
השיקול הוא לא כסף אלא

המשפחה שלי. יש לי ילדים ואני ממש לא רוצה לסבך להם את החיים עם הורות חד הורית... ומצד שני אני מרגיש שאני הורס להם את החיים עם החינוך הבור שאני נותן להם.

זו הרגשה של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.

עשיתי המון שינויים בחמש שנים האחרונות, אנחנו אפילו עומדים לעבור מעיר חרדית לעיר מעורבת, אבל אני מרגיש שזה לא זה... אני רוצה משפחה נורמלית, ילדים שילמדו ויגדלו כאקדמיים, אני רוצה אישה שאני יוכל באמת להנות איתה, לטוס איתה לכל מיני מקומות ולחוף הים, בלי להתחשבן על כן "פרוצות" או לא. הינה למשל בא לי בקיץ הזה לצאת לשייט בקפריסין ובחיים האלו אין על מה לדבר...

בקיצור בא לי באמת לנצל ולהנות בחיים ובמציאות הנוכחית זה לא ניתן. וזה מתסכל, כי איך בדיוק אני יכול לשקול בין ילדים ומשפחה שהם מאוד יקרים וחשובים לי לבין ניצול והנאה בחיים שאת זה אני מאוד רוצה.
 

ברוך80

New member
היי

שלום לך אני מחפש דוקא אחת כמוך שנעביר מסרים בינינו כי אני גם הבנתי את הקושי הכלכלי וכו ואני רוצה לדעת מעוד אחת שעוברת מסלול דומה אודה לך מראש
 
אני לא בטוחה שזה תמיד נכון בהכרח,

אני יוצאת מנקודת הנחה שכל אחד עשה לעצמו את השיקולים למה בחר בחיים תחת המסיכה וכו'
ואני לא חושבת שהייתי קוראת לזה שרפת חיים, כל עוד לא מבזבזים את החיים בקיטורים ואי התקדמות גם תחת המסיכה אפשר להנות ולחיות בהתאם למצב ולתנאים בהנאה .

מי שמרגיש שהוא כלוא עד חנק בד"כ מהר מאוד יוצא , אחרת הם פשוט בוחרים לקיים את החיים בצורה מסוימת, אז אולי הם לא יכולים להתלבש כמו יאפי מצוי ולבשל בשר בחמאה ויין עם רצועות בייקון (לא נשמע שילוב טעים בכלל) בבוקר במטבח הפרטי , או לצפות במשחקי המונדיאל במהלך השבת בסלון עם האישה, אבל מצד שני יש להם דברים אחרים שלו הם היו בעבר השני היו נמנעים מהם.
ככה שלא הייתי קוראת לזה לשרוף את החיים, במיוחד לא מהמבט שלהם. הבחירות שלנו זה מי שאנחנו, מה שחשוב זה לעשות איתן את המקסימום.


מבחינתי משפט אחת מסכם את הכל "מה שרואים מכאן לא רואים משם"
 

ניטשה10

New member
אנחנו באמת יודעים מי אנחנו כי ניראה לי

שאנחנו אנשים מאוד אומללים.
תראי, אני לא יודע אם את באמת מכירה מה זה חיים, אבל אני עובד במשרד חילוני בת"א ואני רואה איך כל החברים שלי נהנים, טיולים מסיבות חופשות חברים ברים ומה לא. אני פשוט חי איתם רוב הזמן שומע את הסיפורים שלהם ומרגיש שאני מבזבז את החיים
 
אני גם חיה בסביבה של אנשים כאלו, אבל

למרות שבשונה ממך אני כן יכולה לצאת לבילויים וכד' , אני לא יוצאת מבחירה. אותי זה לא מעניין
אני חושבת שמקור ההבדל הוא שאתה רואה ב זה את הגן עדן עלי אדמות, הפרי האסור שנמנע ממך.

תתפלא שיש הרבה מאוד אנשים בצד השני שדברים כאלו לא מעניינים אותם. זה לא הו]ך את הקושי שלך לקל יותר, זה אולי יגרום לך להיות פחות קשה עם עצמך
 

חן בנט

New member
הארץ המובטחת...

כמוני כמוך, ניטשה...

הייתי מאוד רוצה לצאת למקומות בילוי שכיום אין באפשרותי.
אך גם כאן, אני מסכים עם אפסלון, מהר מאוד נגלה
שלא בזה תלוי אושרנו.

חז''ל לא לגמרי טעו! אדם לעולם לא מקבל את אושרו
ממקורות חיצוניים.

אני מכיר הרבה חרדים מודרנים שיוצאים לבלות
לכל מקומות הבילוי הכי תל אביביים, במיוחד נשים.
באמת אני מקנא בהם/ן כי אצלי זה לא מסתדר מסיבות שונות.

אבל שוב, גם כאן, צריך לקחת דברים בפרופורציה.
מקנא קצת, אבל לא נותן לקנאה להוביל אותי.
''כי ראיתי איך קנאה אותי לוקחת למקום שבני אדם
איבדו הכול'' והמקבילה של זה בחז''ל ''הקנאה התאווה והכבוד
מוציאין את האדם מן העולם''

אני נהנה ביציאות זוגיות עם אשתי, ביציאות עם הילדים
במנוחה בבית מול סרט טוב או שאר דברים שאני נהנה מהם.

מילה אחת לגבי שבתות:
נכון שלו הייתי חי במציאות חילונית הייתי מנצל את יום השבת
ליום בילוי משפחתי, ביקורי משפחה וטיולים.
אבל האמת, יש בי מקום שאני ממש שמח מהאניסות.
ומדוע? כי רק במצב הזה שאנחנו ''תקועים'' בבית
יש לי מלאאאאא זמן להקדיש לשינה, ללמידה, קריאה והמון
זמן איכות עם הילדים.
בטוח שאם היינו עושים שבת חילונית, עם סמארטפון ולפטופ
פתוח, ומכונית שלוקחת אותנו לטיולים, לא הייתי נהנה
מהשקט והשלווה שיש בשביתה מכל פעילות טכנולוגית.
 
למעלה