שלושה נושאים
תראה ניטשה...
אינני אומר שאינך צודק לחלוטין כמו שגם עמדתי
ועמדת ים כחול ואפסילון איננה נכונה אבסולוטית.
אחד ממנגונני ההגנה היותר פרימיטיביים של האדם
זה רציונאליזציה. רציתי לקנות רכב בצבע שחור
אבל בסוף זה לא יצא וקיבלתי לבן,
בנאדם מתחיל במסע שכנוע עצמי שבעצם שחור קולט חום,
ורואים כל שריטה על הרכב וכו', וזה בכדי שיוכל לחיות בשלום עם עצמו.
אין בכך פסול!
אדרבה, השכנוע הזה כולל בתוכו טיעונים הגיוניים,
והם נצרכים לאדם לצורך קיומו ובריאותו הנפשית.
לקחת לו את זה מבלי לתת לו מערכות הגנה חלופיות, דבר מסוכן הוא.
עניין שני:
האם כל מה שאתה רוצה בחיים אתה משיג?
מה אם אתה חושק בתפקיד בכיר ולא קיבלת את הקידום?
מה אם אתה רוצה לשדרג את איכות הדיור שלך ואין לך יכולת כלכלית לשם כך?
נושא של דחיית סיפוקים זהו שלב התפתחותי בילדות, שמי שלא הורגל
בו, נדון לחיי תסכול )אף פעם לא מאוחר מדי לעבוד על כך).
נכון, יש דברים שאני רוצה לעשות, אבל לא תמיד רק בגלל שאני אנוס.
בין הברירות... צריך לדעת לבחור מה הבחירה שהכי משרתת
את האינטרסים שלך, מה המחיר שנדרש לשלם עבור כל בחירה...
גמאני עשיתי בחירות דומות לאלה של ים כחול,
היה לי קשה לוותר על חלק מהדברים שיימנעו ממני,
אבל הרווחתי דברים אחרים, ששווים בעיני לא פחות,
אשר אם הייתי בוחר ''לחיות חיים אמיתיים'', הייתי מפסיד אותם!
עניין שלישי:
יחד עם כל האמור לעיל, אחר שיקול דעת רציני, התייעצויות עם בעלי ניסיון,
החלטתי לעשות את מקס השינויים שאני יכול לעשות מבלי להפסיד
את מה שאני לא רוצה להפסיד,
גמאני יצאתי מהכולל, רכשתי השכלה, וכיום אני עצמאי ומתפרנס יפה.
להגיד שזה נקרא לחיות חיי שקר? לומר שאני לא עשיתי מה שרציתי?
עובדתית זה לא נכון.
אפסילון, אני אסכם זאת במילים מתוך השיר של פוליקר
''לומדים לחיות עם זה ככה,
פחות אבל עוד כואב''
