שמעון רוזנברג
New member
אני משלם לכם שכר לימוד, אז מגיע לי
המאמר הבא ארוך מכדי לעלותו כאן במלואו. ולכן אסתפק במתאבן, בהמלצה לקריאה (ולא רק בגלל שנכתב בפני האחת ויחידה בעיניין) לכל מי שחינוך - ולא "חינוך" - יקר לליבו. מתוך כתב העת של ההסתדרות למורים "אופק חדש" גליון 34 מאת גביעון ליאורה, דר' מכללת סמינר הקיבוצים ---החינוך נתפס כאמצעי למוביליות, כדבר שמאפשר לבני קבוצות נחשלות להתקדם בסולם החברתי והכלכלי. בפועל נפגעים גם האיכות והרמה של מוסדות ההשכלה הגבוהה, וגם הסיכוי לשוויון אמיתי--- ב1888- הגיש גיאורג זימל (הערה 1), מגדולי הקלאסיקונים בסוציולוגיה, את הדוקטורט הראשון שלו שעסק בשירת היודלינג. הבוחנים לא התרשמו ממחקרו ופסקו שיש נושאים שאינם מעניינה של האקדמיה. זימל, איש מבריק שלא נרתע ממכשולים שהציבה המערכת האקדמית בדרך לקתדרה משלו, הגיש שנה לאחר מכן חיבור נוסף, לקבלת תואר דוקטור. החיבור, שעסק הפעם בנושא קונבנציונלי יותר, הגותו של קאנט, זיכה אותו בתואר דוקטור. הסטודנטים באוניברסיטת שטרסבורג זכו במרצה מבריק, ספונטני, ליברל אמיתי, שהרשה לנשים להצטרף לשיעוריו עוד לפני שהורשו להשתתף במערכת ההשכלה הגבוהה. בימינו אין כמעט תחום או נושא שמישהו אינו כותב עליו עבודה לצורך קבלת תואר מוסמך או דוקטור. דיסרטציות, מאמרים וספרים העוסקים בערבי שירה בציבור, בשירתו של זוהר ארגוב, בהגותו של צביקה הדר, בפרסומות למוצרי חשמל, בתולדות ריצוף הבית או בדימויים הפאליים בכתביו של הנס כריסטיאן אנדרסן, נעשו שכיחים במחוזות ההשכלה הגבוהה. אין בכך כל פסול - עדיפה מערכת המאפשרת ניתוח ביקורתי של תרבות פופולרית. אלא מה? יחד אתם באו סטודנטים, המשוכנעים שזוהר ארגוב הוא פסגת היצירה התרבותית, ושפרסומות הן יצירת אמנות גבוהה. האם עלינו להתחיל להתגעגע לזמנים שהתעניינות בתרבות פופולרית זיכתה חוקרים צעירים במבטי בוז ושטנה מצד חוקרים מבוגרים, ומי שלא ידע לצטט את דנטה נחשב לבור ועם הארץ? לא. האם המצב הנוכחי, שבו כל אנאלפבית בעל IQ חד ספרתי מנפנף למולנו ב-MA במשאבי אנוש או בניהול מוסדות גינון, שהוענק לו מאוניברסיטה עלומה בטימור, טוב יותר? לא בטוח. ביוני 2005 בחרתי לסיים שיעור על החברה הישראלית בתיאוריה העוסקת ברב-תרבותיות. לאחר דיון תיאורטי קצר, הצגתי לסטודנטים שלי - פרחי הוראה וכאלו שבאו להשלים תואר לאחר שנות עבודה במערכת - את הפער שבין רב-תרבותיות ברמה התיאורטית לבין הפרקטיקות היומיומיות שלה. בחרתי לעשות זאת באמצעו מילות שיר, ששכנים בבניין סמוך לשלי מרבים לשמוע. להלן כמה שורות מייצגות שנרשמו בזיכרוני, המתעתע בי לפעמים, תוך התנצלות מראש על טעות במלה פה ושם. המסר, כמדומני, עובר: "כשאני במשרד את בג'קוזי/ אז למה את כועסת? בטח יש לך וסת..../ זוזי יא תזוזי, זוזי אל תבוזי/ איך את מתייחסת?/ אני כמו מסטיק משומש שאת לועסת". ראשוני המשוררים העבריים לא יכלו לפלל לחריזה כה מושלמת, שהרי אין מלה בעברית, זולת וסת, המתחרזת באופן מופתי כל כך עם המלה כועסת. אל לנו להפחית ממשקל המטפורה של מסטיק לעוס הנזרק בלי משים. זו השפיעה עמוקות על התנהלותי היומיומית וכבר הבטחתי לאחד מילדי שלעולם לא אשליכהו כשם שאני נוהגת להשליך את המסטיקים שאני לועסת מפעם לפעם. השתמשתי ביצירת פאר זו כדי להמחיש לסטודנטים שלי...... http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=6245&CategoryID=940&Page=1
המאמר הבא ארוך מכדי לעלותו כאן במלואו. ולכן אסתפק במתאבן, בהמלצה לקריאה (ולא רק בגלל שנכתב בפני האחת ויחידה בעיניין) לכל מי שחינוך - ולא "חינוך" - יקר לליבו. מתוך כתב העת של ההסתדרות למורים "אופק חדש" גליון 34 מאת גביעון ליאורה, דר' מכללת סמינר הקיבוצים ---החינוך נתפס כאמצעי למוביליות, כדבר שמאפשר לבני קבוצות נחשלות להתקדם בסולם החברתי והכלכלי. בפועל נפגעים גם האיכות והרמה של מוסדות ההשכלה הגבוהה, וגם הסיכוי לשוויון אמיתי--- ב1888- הגיש גיאורג זימל (הערה 1), מגדולי הקלאסיקונים בסוציולוגיה, את הדוקטורט הראשון שלו שעסק בשירת היודלינג. הבוחנים לא התרשמו ממחקרו ופסקו שיש נושאים שאינם מעניינה של האקדמיה. זימל, איש מבריק שלא נרתע ממכשולים שהציבה המערכת האקדמית בדרך לקתדרה משלו, הגיש שנה לאחר מכן חיבור נוסף, לקבלת תואר דוקטור. החיבור, שעסק הפעם בנושא קונבנציונלי יותר, הגותו של קאנט, זיכה אותו בתואר דוקטור. הסטודנטים באוניברסיטת שטרסבורג זכו במרצה מבריק, ספונטני, ליברל אמיתי, שהרשה לנשים להצטרף לשיעוריו עוד לפני שהורשו להשתתף במערכת ההשכלה הגבוהה. בימינו אין כמעט תחום או נושא שמישהו אינו כותב עליו עבודה לצורך קבלת תואר מוסמך או דוקטור. דיסרטציות, מאמרים וספרים העוסקים בערבי שירה בציבור, בשירתו של זוהר ארגוב, בהגותו של צביקה הדר, בפרסומות למוצרי חשמל, בתולדות ריצוף הבית או בדימויים הפאליים בכתביו של הנס כריסטיאן אנדרסן, נעשו שכיחים במחוזות ההשכלה הגבוהה. אין בכך כל פסול - עדיפה מערכת המאפשרת ניתוח ביקורתי של תרבות פופולרית. אלא מה? יחד אתם באו סטודנטים, המשוכנעים שזוהר ארגוב הוא פסגת היצירה התרבותית, ושפרסומות הן יצירת אמנות גבוהה. האם עלינו להתחיל להתגעגע לזמנים שהתעניינות בתרבות פופולרית זיכתה חוקרים צעירים במבטי בוז ושטנה מצד חוקרים מבוגרים, ומי שלא ידע לצטט את דנטה נחשב לבור ועם הארץ? לא. האם המצב הנוכחי, שבו כל אנאלפבית בעל IQ חד ספרתי מנפנף למולנו ב-MA במשאבי אנוש או בניהול מוסדות גינון, שהוענק לו מאוניברסיטה עלומה בטימור, טוב יותר? לא בטוח. ביוני 2005 בחרתי לסיים שיעור על החברה הישראלית בתיאוריה העוסקת ברב-תרבותיות. לאחר דיון תיאורטי קצר, הצגתי לסטודנטים שלי - פרחי הוראה וכאלו שבאו להשלים תואר לאחר שנות עבודה במערכת - את הפער שבין רב-תרבותיות ברמה התיאורטית לבין הפרקטיקות היומיומיות שלה. בחרתי לעשות זאת באמצעו מילות שיר, ששכנים בבניין סמוך לשלי מרבים לשמוע. להלן כמה שורות מייצגות שנרשמו בזיכרוני, המתעתע בי לפעמים, תוך התנצלות מראש על טעות במלה פה ושם. המסר, כמדומני, עובר: "כשאני במשרד את בג'קוזי/ אז למה את כועסת? בטח יש לך וסת..../ זוזי יא תזוזי, זוזי אל תבוזי/ איך את מתייחסת?/ אני כמו מסטיק משומש שאת לועסת". ראשוני המשוררים העבריים לא יכלו לפלל לחריזה כה מושלמת, שהרי אין מלה בעברית, זולת וסת, המתחרזת באופן מופתי כל כך עם המלה כועסת. אל לנו להפחית ממשקל המטפורה של מסטיק לעוס הנזרק בלי משים. זו השפיעה עמוקות על התנהלותי היומיומית וכבר הבטחתי לאחד מילדי שלעולם לא אשליכהו כשם שאני נוהגת להשליך את המסטיקים שאני לועסת מפעם לפעם. השתמשתי ביצירת פאר זו כדי להמחיש לסטודנטים שלי...... http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=6245&CategoryID=940&Page=1
