אני מתה מעייפות מה עושים ?????

[ליט אמא של תומר]

אני מתה מעייפות מה עושים ?????

תומר במשך היום נרגע יופי עם המטפלת לוקח מוצץ בלי בעיה ונרדם לה על הידיים תוך שניות גם אבא שלו מצליח להרדים אותו בערב במנשא או בריקוד הבעיה מתחילה שהוא מתעורר בסביבות חצות בצרחות אבא שלו קם אליו מנסה לתת לו בקבוק או מוצץ או מים וכלום לא עובד הוא כאילו " מתעצבן" שאני לא קמה אליו והדבר היחיד שמרגיע אותו זה ציצי איך שהוא רואה אותי הוא מספיק לבכות מחייך יונק דקה שתיים ונרדם בשבועות האחרונים זה חוזר על עצמו איזה 4-5 פעמים בלילה כל לילה אנחנו מחליטים שבעלי יתמודד איתו בעצמו אבל אחרי רבע שעה של צרחות אני נשברת מוכר למישהי ? אני כבר ממש מיואשת ומתה מעייפות (בשבוע האחרון הוא גם לא מוכן לחזור למיטה שלו שהוא מתעורר ורוצה לישון רק איתנו אבל זה כבר סיפור אחר כמובן שאז "המזנון פתוח כל הלילה " ובשרות עצמי

 

[לימור של עמית]

אין לי עצות..רק ../images/Emo24.gif גדול גדול

 

[אמא של שירה1]

תומר אוכל רק ציצי? למה שלא תכיני

חלב שאוב בבקבוק לאבא של תומר וכשהוא קם הוא ייתן לו אוכל בבקבוק? הרי הוא יודע לאכול ביום לא? אם הוא עם מטפלת לשירה גם היתה תקופה כזאת של התעוררות לאוכל אבל זה עבר מקווה שעזרתי קצת תחזיקי מעמד

 

[רותי ע]

את בטח לא תאהבי את מה שאכתוב..

את בטח כבר יודעת את התשובה. יש לך שתי דרכים: 1. לבחור במיטה המשפחתית ולתת לו להיות מחובר ל"מזנון" כל הלילה. 2. לגמול אותו מיניקה בלילה. אני לא זוכרת בן כמה הוא אבל אני מתארת לעצמי שבסביבות שנה. וזה ברור שהוא לא זקוק לאוכל אלא למוצץ. והמוצץ זה את. אם את הולכת על גמילה את צריכה להחליט קודם עם בעלך אם אתם מוכנים באמת ללכת על כל התהליך. אם לא תהיו שלמים איתו תאמללו רק את הילד ואת עצמכם ותחזרו לנקודת המוצא. והגמילה כל כך פשוטה וכל כך קשה-את לא קמה אליו בלילה. רק בעלך. הילד ישלוף את הנשק שלו-בכי. את צריכה לחשוב שאולי הוא בוכה אבל הוא לא במצוקה של ממש-הוא עם אבא ליד. ואבא ירגיע אותו ויתן מוצץ ומים. יעברו עליכם כמה לילות לבנים אבל אם לא תישברו תתפלאו לראות כמה מהר הוא יבין את החוקים החדשים ויתחיל לישון טוב יותר.. ושוב-נקודת המפתח זה לא להישבר לנוכח הבכי. להבדיל בין בכי של מצוקה לבין בכי של "אני רוצה את זה ולא מקבל".

 

[לאה_מ]

אני חושבת שיש עוד אפשרויות.

מעבר למה שרותי כתבה. לדעתי זה לא - או מיטה משפחתית או גמילה מהנקה, ואפילו לא בהכרח מיטה משפחתית = מזנון פתוח כל הלילה. אורי (בן 13.5 חודשים) ישן איתנו עד לפני שבועיים. לפני שבועיים נמאס סופית לבן זוגי, והוא החליט להעביר אותו לחדר הילדים. מכיוון שאורי בשום אופן לא מוכן להרדם במיטה שלו (מה להרדם, הוא לא מוכן להיות בה) פשוט קיפלנו את המיטה ושמנו לו מזרון על הרצפה. ליד המזרון שלו שמנו עוד מזרון, גדול יותר, בשביל אבא או אמא. בן זוגי משכיב אותו לישון בערב על המזרון שלו, כשהוא שוכב לידו, אחרי שאני מניקה אותו. ביום הראשון הוא בכה די הרבה (בערך 20 דקות - חצי שעה), ובן זוגי חיבק אותו וליטף אותו והרגיע אותו עד שהוא נרדם, ביום השני הוא בכה בערך 5 דקות, ועכשיו הוא לא בוכה (מוחה קצת, אבל לא בוכה). אחרי שהוא נרדם, בן זוגי הולך משם. אם הוא מתעורר בלילה, קודם בן זוגי הולך אליו ומנסה להרגיע אותו. אם הוא לא מצליח, אני ניגשת לשם, מניקה אותו וחוזרת לישון. כשהוא ישן איתנו, הוא היה באמת יונק כל הלילה. עכשיו הוא קם לא יותר מפעם אחת בלילה לינוק (ולפעמים בכלל לא) ובפעם הבאה בסביבות 7, שזה כבר בוקר.

 

[דיאנה1]

מה עושים כשהאבא לא מוכן לשתף פעולה?

הפתרון שלו: "שיבכה, הוא ירדם בסוף". אוף. אז קמתי בפעם השלישית בלילה ונתתי לו שוב לינוק, שזה בעצם לישון עם הפטמה בפה בתור מוצץ. וזה ממש לא נוח לישון ככה.

 

[zimes]

מתחלקים במטלות אחרת

אם לבעלך חשובה שנת הלילה שלו, והוא לא לוקח על עצמו לטפל בבר בלילה, את צריכה לישון לפחות ביום. תבקשי מבעלך שיטפל בבר שעה-שעתיים כך שתוכלי לנוח. (למשל ארוחת ערב ואמבטיה עליו, "בתמורה" להנקות הליליות שלך).

 

[דיאנה1]

ארוחת ערב? את מתכוונת לשתי כפיות

הדיסה שהוא מוכן לבלוע לפני שהוא מתחיל לבכות עד שהוא מגיע אלי להנקה?

לא ממש מאפשר לי לישון... הבעיה היא שבעלי לא מאמין שהוא יצליח להרגיע את בר ולדעתו כל עוד לא מניקים אותו אין הבדל בין להוציא אותו מהמיטה לבין לתת לו לבכות עד שירדם. אבל שוחחנו והחלטנו שנעשה נסיון בסופשבוע כשהוא לא עובד ויכול להרשות לעצמו לא לישון בלילה. יש לכן טיפים? איך הוא יכול להרגיע אותו ולהרדים אותו כשהוא רגיל להרדם ולהרגע עם הנקה? ובקבוק ומוצץ הוא לא מוכן לקחת. (משימה בלתי אפשרית?)

 

[יונית ש]

יקירתי ../images/Emo24.gif

אוייש כל כך מוכר בדרכי שלי טוב לדעת שאני ערה בלילה שאיפה שהוא יש עוד משהיא שמדדה מחדר לחדר... אבל ברצינות הרי זה לא מנחם. והלוואי והיה לי פתרון. אני כל כך מקווה שזו רק תקופה. בתקווה לשינה כמה שיותר רצופה לנו!! מתגעגעת יונית

 

[אמיר.]

זה עובר בגיל 60 ../images/Emo13.gif

 

[אילנה של יובל ומיכל]

been there, done that... (ארוך)

אפשרות אחת היא לנסות לא להשבר. קשה, אבל אפשרי. אחרי יומיים שלושה שבעלי היה קם אליה, מיכל הייתה מבינה שאין לה הרבה ברירות והסכימה לקחת ממנו בקבוק. הבעיה שאחרי חמישה לילות הוא שוב לא בבית לעשרה לילות, וגם מיכל הבינה את המקצב של הדברים.... ברגע שהבנתי שהיא לא קמה מרעב אלא בשביל הציצי, הבנתי שהיא חייבת להתנתק *ממני*. להבין שבלילה ישנים וציצי זו לא אופציה. בכל זאת מדובר בילדה בת עשרה וחצי חודשים כמעט.... אולי זה לא נשמע טוב, אבל כאמור מיכל בת עשרה וחצי חודשים כמעט ונמאס לי לקום חמש שש פעמים בלילה. היא ישנה אתנו תקופה מסויימת, בשיטת המזנון הפתוח. נמאס לי גם מזה כשהבנתי שהמצב הולך ומחמיר. לא מספיק שהיא איתי במיטה, אני צריכה לנשום ישר עליה ואם אני מסתובבת עם הגב - צעקות. קמה לפיפי - צעקות. נמאס לי סופית כשהיא החליטה שהיא צריכה ללטף לי את היד תוך כדי הרדמות. חפץ מעבר אני לא מוכנה להיות כי זה באמת יחסל כל סיכוי שהיא תרדם בלעדיי, אז היא חזרה אחר כבוד למיטה שלה (לא מיד, לילה לאחר מכן). אז קודם כל החלטתי שאני לא מניקה בלילה. יש בקבוק (של חלב שאוב או פורמולה תלוי בסטוק) ואם היא רעבה - בבקשה, יש אוכל. בשני הלילות האחרונים היא נרדמה על הציצי. קמה אחרי שלוש וחצי ארבע שעות - קיבלה בקבוק. אכלה מעט (100-120 מ"ל). 20 דקות של תלונות (לא בכי, קרכצענים כאלה), בכל פעם שהיא התרוממה השכבתי אותה חזרה וחזרתי על המנטרה "לילה טוב, עכשיו לילה. בלילה ישנים. אמא אוהבת אותך". אני בחדר כל הזמן, לידה אבל לא נוגעת בה, למעט ההשכבות וקצת ליטופים לאחר מכן. אני עוד לא יכולה לדווח על תוצאות סופיות, אבל יש אור בקצה המנהרה: הבוקר בשש היא קמה, קיבלה ציצי (זה נחשב כבר בוקר ובבוקר יונקים). ראיתי שהיא עדיין עייפה, החזרתי אותה למיטה. היא קישתה את הגב כשהנחתי אותה ותיכננה לבכות (התחילה לייבב). חזרתי על המנטרה. מיכל הסתכלה עליי, הסתובבה לצד וחזרה לישון לעוד שעה וחצי. נקודת עידוד שניה - הערב היא לא נרדמה על הציצי. הנחתי אותה במיטה, חזרתי על המנטרה ויצאתי מהחדר לטפל ביובל. שבע דקות על השעון, מיכל יבבה קצת, קצת קרצכענים ונרדמה. בלי בכי, בלי ציצי (שזה כבר מתחיל להיות בכלל מדע בדיוני). אני אדווח. השורה התחתונה היא שצריך לקבל החלטה מה עושים עם העניין הזה. זה בטח ידרוש כמה לילות קשים ללא שינה, אבל המחשבה על הלילה הרצוף שמחכה לי אי שם מעודדת אותי מאוד....

 

[אמא של תומר]

חשבתי שרק אנחנו (ארוך)

עדיין קמים בלילה לבחור הצעיר שלנו - בן 9 חודשים. אני חייבת לציין שאצלינו הבעיה לא היתה בהכרח ענין של לינוק או לא לינוק, מכיוון שגם היום תומר מתעורר לאכול בלילה, אחרי שהוא כבר נגמל. בזמן שהוא עוד ינק, הוא היה מתעורר המון בלילה - אפילו 10-12 פעם, ולא בהכרח כדי לינוק - מוצץ נפל, רוצה לשתות, רוצה חיבוק, רוצה על הידיים, והוא אף פעם לא היה נרדם לבד, תמיד על הידיים, והייתי פשוט מותשת (גם לקום בבוקר אחרי זה לעבודה). בשלב ראשון החלטתי להעביר את המיטה שלו אלינו לחדר. בעלי לא כ"כ התלהב, אבל הסברתי לו שאני פשוט לא יכולה לרוץ לחדר של תומר כל הלילה. זה לא ממש עזר. בשלב שני אנחנו החלטנו שפשוט מחנכים אותו שאין כזה דבר על הידיים. החלטנו להיות חזקים ולא להרים אותו בשום פנים ואופן. לקום אליו - כן. ללטף, לשים מוצץ, בקבוק, אבל לא להרים מהמיטה. שני לילות היו צרחות ובכיות של שעתיים, לא יאמן הכח רצון שיש לקטנים האלה, אבל זה פשוט עבד - הוא למד להרדם לבד. אז קודם כל, פחתו באופן משמעותי ההתעוררויות - הוא פשוט הבין שאין בשביל מה לקום. דבר שני - הוא למד לקחת לבד את הבקבוק, לשתות קצת מים ולחזור לישון. היום הגענו למצב שאנחנו שמים אותו בערב במיטה, הוא קצת מוחה אבל נרדם לבד (בד"כ הפוך, על השמיכה...) לפעמים הוא מתעורר, לוקח לבד בקבוק וחוזר לישון. לפעמים הוא מתעורר ובוכה ורוצה שנשכיב אותו (פשוט להחזיר למצב שכיבה, אחרי שהוא מתישב או עומד במיטה), וחוץ מזה הוא פעמיים צריך לאכול (איך גומלים אותו מזה?) עכשיו אנחנו עובדים על זה שאבא יקום להאכיל אותו, כי אבא מאוד רוצה, אבל תומר מאוד לא רוצה. השלב הבא - להחזיר אותו לחדר שלו. בעלי טוען שכשהוא מתעורר והוא רואה אותנו, הוא מתחיל לבכות כי הוא רוצה אותנו. אז אל יאוש ובהצלחה.

 

[שירלי של תומר]

תומר לא יונק וישן בחדר משלו ועדיין

מתעורר בין 3 ל- 10 פעמים בלילה. מה אנחנו עושים? מתרגלים. עד לפני חודש (ועכשיו אוטוטו הוא בן 11 חודשים) הוא עוד אכל בלילה ארוחה או שתיים וגם עם זה לא נלחמנו ידענו שזה יעבור כשהוא לא יהיה זקוק לזה יותר ואכן זה עבר מעצמו בלי מלחמות ובלי בכי! (בכלל אני מאמינה שלא צריך להילחם עם הילד-תינוק על הדברים האלה כי אם הם קיימים סימן שהוא באמת זקוק להם!). אני מקווה שיום יבוא ונזכה לישון לילה רצוף (כמו שהיה כשהוא היה בן 4 חודשים........). ואגב, בד"כ אבא שלו קם ולא אני

שירלי.

 

[Yarik N]

היתרון הגדול ביותר של האכלה מבקבוק

הוא שאמא יכולה לישון היטב כשהציצי שמור בתוך כותנת הלילה...... ואבא הולך לשקשק פורמולות. (נכון המטבח נראה בבוקר כמו אחרי מלחמה אם אבקות דביקות על השיש וכפיות פלסטיק מפוזרות?)

 

[שירלי של תומר]

כותונת לילה../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

 

[אורית ג.]

D-: ... נו שירלי שתפי אותו איך זה

אצלך?

 

[שירלי של תומר]

הייייייי

לא כאן. באופן פרטי... שירלי.

 

[Yarik N]

ואני ניסיתי להישמע תמים עם הכותנת

 

[ליט אמא של תומר]

תודה לכולם על העיצות

עוד לא החלטתי מה אנחנו הולכים לעשות אבל נחמד לדעת שאני לא לבד במצב שאם אני אפסיק להניק זה לא בהכרח יפתור את הבעיה ( אולי אפילו יחריף אותה) והכי חשוב שיש תקווה !

 

[אורית ג.]

לא את ממש לא לבד - רק בשבוע

האחרון ראיתי את אותה שאלה ובעיה לפחות אצל 10 אנשים שונים, כאן בפורומים. מה שאומר שזה נורמלי. ולאלה אני מוסיפה אנשים כמותי שלא שואלים כי הם פשוט יודעים את האמת (מוצא או לא מוצא חן... ככה זה ביותר מ-80% מהמקרים): תינוקות קמים בלילה. פעמיים במקרה הנפלא 7 במקרה הנורמלי (לא מדעי מנסיון שלי ושל חברים) 20 במקרה מצער (עדיין נורמלי) וגם הרבה כאלה שישנים בדפוס הבא: את השעתיים - שלוש הראשונות ישנים היטב ומשם יניקה כמעט רצופה עד לפנות בוקר ואז (תלוי מתי נרדמו) : או שמתעוררים לגמרי או שנרדמים מצויין ׁשוב - לא משהו מדעיׂ. אצל בתי (בת 6 היום) שיא הבעסה היה בגיל 8 חודשים שאז היא גם היתה קמה לגמרי בין השעות 4-6 בבוקר (אם אפשר לקרוא לזה בוקר)ומציעה לי כל מיני צעצועים בסבר פנים חייכני - עד שאי אפשר היה לסרב. ועד גיל שנה ו-10 היה קשה. פתאום היא התחילה לקום רק פעמיים בלילה - לינוק ולחזור לישון. בגיל 2.5 היא קמה רק פעם אחת (בבכי ונרדמה עם ליטוף, היא כבר לא ינקה אז) ובגיל 3.5 או 4 התחילה לישון לילה שלם לגמרי ולא התעוררה אפילו ממשאית הזבל של 5 בבוקר המנעימה לנו מתחת לחלון יום יום. היום כשהיא נרדמת אפשר להרוס את הבית - היא לא תדע מזה - ולהעיר אותה בבוקר זה סיפור

אחיה (בן שנה ורבע) הולך פלוס-מינוס בדרכיה , אבל קצת יותר קל אתו. אז... ככה זה בהרבה מקרים וזה עובר בסוף. (ולא מתגעגעים לזה

) .