אני מתחייב לתת מחר 12 אלף שח לכל מי שיענה

[אלי כ ה ן]

אני מתחייב לתת מחר 12 אלף שח לכל מי שיענה

לשאלה הפשוטה הבאה:

"האם תחיה מחר?"


להלן ארבע הבהרות לשאלה (הן אמנם מנוסחות בלשון זכר, אך מטעמי נוחות לשונית גרידא, ומתימרות אפוא לפנות לנשים ולגברים כאחד).

1. "מחר", הוא בדיוק יום אחד אחרי היום שבו אתה תפרסם את הודעתך האחרונה בשירשור הזה. למשל, אם אתה תשלח כאן את הודעתך האחרונה בראשון למאי 2014, אז משמעות השאלה שלי היא: האם תחיה בשני למאי 2014.

2. כל פנייה - לבירורים או לתלונות או לטענות ומענות וכו' - בנושא השירשור הנוכחי, תוכל להיעשות רק ע"י הודעה שתפורסם בשירשור הנוכחי. אחרת, כל פנייה כזו תיחשב כאילו לא נעשתה.

3. בכל פנייה שלך - לבירורים או לתלונות או לטענות ומענות וכו' - בנושא השירשור הנוכחי, בני-האדם היחידים שאליהם אתה תוכל להתייחס - הם אני ואתה, לא שום אדם אחר. אחרת, כל פנייה כזו תיחשב כאילו לא נעשתה.

4. תשובת "כן/לא" גרידא, שלא תהיה כרוכה בטיעון שיבסס אותה, תיחשב כאילו לא ניתנה (וכמובן - השופט שיקבע האם היא מבוססת - יהיה אני...).

למעשה - בכל רגע נתון - אתה יודע *בוודאות*, שאתה חי באותו רגע נתון, ושמתישהו - באיזשהו רגע מאוחר יותר לאותו רגע נתון - כבר לא תהיה חי. אבל מתי יגיע אותו רגע מאוחר? אולי בעוד עשור, אולי בעוד שנה, אולי בעוד שבוע, ואולי מחר

 

[יחיאב]

אם אמצא

שבוצעה העברה של 12,000 ש"ח מחשבונך לחשבוני, התשובה היא כן.
נא הזדרז. והייתי מעדיף ח"י אלפי שקלים, לרגל חגיגת התגלית.

 

[אלי כ ה ן]

לא עמדת בדרישה מספר 4.

הרי יכולת להיות יותר מתוחכם, ולענות לי כך: "אם ישראל נמצאת ביבשת אמריקה, אז כן". יתר על כן, יכולת אפילו לתת לי את תנאי בני גד ובני ראובן: "אם אחיה מחר אז כן, ואם לא אחיה מחר אז לא". למה לא ענית זאת? אז אעזור לך: התנאה הססנית (מטיפוס "אם ככה וככה אז כן, ואם ככה וככה אז לא"), אינה "תשובה" (כלומר תגובה פסקנית מטיפוס "כן/לא") - כפי שהיא מצויינת בדרישה מספר 4. תאר לעצמך, שהיו מבקשים מבית המשפט תשובה לשאלה האם יש להרשיע את פלוני, ואז השופטים היו מגיבים במהוסס: "אם יש להרשיעו - אז כן, ואם הוא חף מפשע - אז לא"...

על כל פנים, למען הסר ספק - הריני מבהיר כעת (את מה שכאמור עולה כבר מתוך דרישה מספר 4), שאני דורש "תשובה" (כלומר תגובה פסקנית מטיפוס "כן/לא") - לא התנאה הססנית (מטיפוס: "אם...אז כן/לא"). ולמען הסר ספק נוסף: אני מבקש שהתשובה תהיה לשאלה שלי, לא תשובה לשאלות אחרות, כגון תשובה מטיפוס "כן, תהליך השלום מת", וכדומה.


אפרופו "תשובה", הנה התשובה (הפסקנית כמובן) לחידת הכותל המערבי שעליה נשאלת בזמנו.

כזכור החידה הייתה זו: מסתכלים צפונה, ורואים תיבת-ברזל נעולה, שרוחבה (מדרום לצפון) - הוא כמו גובהה (מלמעלה למטה) - שישה מטרים, ושאורכה (ממזרח למערב) - הוא שישה-עשר מטרים. קצה של חוט דבוק לאמצעו של קו הגבול שבין הכותל המערבי של התיבה לבין ריצפתה. מתבקשים להדביק, את קצהו השני של החוט, לאמצעו של קו הגבול שבין הכותל המזרחי של התיבה לבין גגה. יש רק בעייה אחת: אורך החוט עשרים מטרים בלבד - ואסור לנתקו! וגם אסור לסובב את התיבה! וגם אי אפשר להיכנס אליה - כי היא תיבת ברזל נעולה! מה עושים?

הנה הפיתרון (אגב: כדי להקל על הבנתו, נמנעתי משירטוטים, וגם משימוש בספרות).

 

[יחיאב]

להלן תשובה פסקנית ומבוססת:

לא ניתן לדעת, שכן מבחינה עקרונית אתה יכול למות בכל רגע.
עכשיו את הכסף. ועכשיו, כי מחר אולי תמות.

 

[אלי כ ה ן]

אכן פסקנית ומבוססת אבל:

הרי כבר הבהרתי בסוף הפיסקה השנייה של הודעתי הקודמת, ואני מצטט:

"אני מבקש שהתשובה תהיה לשאלה שלי, לא תשובה לשאלות אחרות, כגון תשובה מטיפוס 'כן - תהליך השלום מת', וכדומה".

סוף ציטוט.

התשובה שנתת, "לא ניתן לדעת", היא תשובה לשאלה "האם ניתן לדעת האם תחיה מחר", ואתה עונה על כך ב"לא". אבל זו לא תשובה לשאלה שלי. השאלה שלי הייתה כזכור "האם תחיה מחר" (ולא "האם ניתן לדעת האם תחיה מחר"), ככה שתשובה פסקנית - אמורה להיות "כן/לא", כלומר: "כן/לא אחיה מחר".

אז למען הסר ספק, אבהיר שוב: תבחר איך שבא לך לענות: או לענות: "כן/לא אחיה מחר", או לענות בקצרה: "כן/לא", ובלבד שהתשובה הפסקנית זו תתייחס לשאלה "האם תחיה מחר", ולא לשום שאלה אחרת.

וכמובן אחרי שעונים את התשובה, צריך לתת לה ביסוס - כפי שנדרש בדרישה מספר 4 (שבהודעתי הראשונה).

 

[יחיאב]

סליחה. בכתב ההתחייבות שלך, מיום 01.05.2014

אשר היה מפורטת לעילא ולעילא, לא כללת את ההסתייגות שלך כפי ש"נזכרת" להעלותה בתגובתך מיום 02.05.2014.
במשך יממה שלמה אני עמלתי לפתרון השאלה תוך שהסתמכתי על התחייבותך המפורשת מיום 01.05.204.
לפיכך אני דורש כי תעמוד בהתחייבותך ותשלם לי 12,000 ש"ח טבין ותקילין לאלתר או לחלופין תפצה אותי על הזמן והעמל שהקדשתי מאז ה-01.05.2014 שבאומדן גס ניתן להעריכו בכ-17,000 ש"ח.

 

[אלי כ ה ן]

הבה אצטט לך מתוך כתב ההתחייבות שלי מ 1/5/2014

"אני מתחייב לתת מחר 12 אלף שח לכל מי שיענה לשאלה הפשוטה הבאה: האם תחיה מחר?".

סוף ציטוט.

תשובתך הפסקנית אינה עונה לשאלה הפשוטה דלעיל, אלא היא עונה לשאלה אחרת לחלוטין: "האם ניתן לדעת האם תחיה מחר". על השאלה הזו ענית פסקנית ב"לא", ואף ביססת את תשובתך הפסקנית כנדרש. יש רק בעיה אחת: היא לא עונה על השאלה ששאלתי, כפי שנדרש בכתב ההתחייבות שלי מיום 1.5.2014.

 

[יחיאב]

שלושה דברים:

1. קביעתך כי תשובתי ("לא ניתן לדעת") לשאלתך ("האם תחיה מחר?") בעצם עונה לשאלה אחרת ("האם ניתן לדעת האם תחיה מחר") מניחה כי יש תשובה לשאלה. שכן אם נניח לשם הדוגמא בלבד כי אין תשובה חד משמעית לשאלה, הרי שהתשובה היחידה על שאלתך היא התשובה שהשבתי.

2. העובדה שטרחת וניסית ביום 02.05.2014 לשנות את תנאי התחייבותך המקורית, ולהוסיף להם תנאי שלא נזכר בתנאי ההתחייבות המקורית, מעידה כאלף עדים על כך שהבנת כי התחייבותך המקורית היתה מוגזמת, וכעת אתה מנסה לתקנה בחוסר תום לב ובניגוד לכל דין.
3. לא זו אף זו - לשם מה היה צורך בהוספת התנאי מיום 02.05.2014 אם הוא היה כבר כלול לשיטתך, מיניה וביה, בכתב ההתחייבות המקורי? דבר זה מלמד כי גם אתה עצמך לא סברת כי הוא כלול בכתב ההתחייבות המקורי!

אשר על כל האמור לעיל, אני עומד על קבלת הסך לו התחייבת או לחילופין פיצויים כמפורט לעיל (אעדיף את האופציה השניה, אבל הואיל ואני לא רוצה שחברותנו רבת השנים תיפגע, אסתפק גם באופציה השניה).

 

[אלי כ ה ן]

אגיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

1. אני מודה ומתוודה שלא הבנתי את הרלוונטיות של טיעון 1 שלך. כי הבה נניח, לשם הדוגמה בלבד, שיש תשובה לשאלתי המקורית ("האם תחיה מחר"), ועוד נניח שהתשובה האמיתית (אשר כמובן אינה ידועה מראש לשום אדם בר תמותה) - היא "כן"; ובכן זה עדין לא ישנה את העובדה, שתשובתך ("לא ניתן לדעת") מתימרת לענות - רק על השאלה האחרת - אך לא על שאלתי המקורית (כי כל תשובה לשאלתי המקורית חייבת להיות מטיפוס "כן/לא אחיה מחר"). כמו כן, הבה נניח כעת ההפך: דהיינו שאין תשובה לשאלתי המקורית. נו אז מה? איך זה הופך את תשובתך לכזו שעונה על שאלתי המקורית? אדרבא, אם באמת אין תשובה לשאלתי המקורית, אז ברור שתשובתך לא תוכל להיחשב ככזו אשר כן עונה על שאלתי המקורית!

2. אני דוחה על הסף את טענתך, שכביכול "טרחתי וניסיתי ביום 02.05.2014 לשנות את תנאי התחייבותי המקורית, ולהוסיף להם תנאי שלא נזכר בתנאי ההתחייבות המקורית". אם תעיין שוב בנוסח של הודעתי השניה (2.5.2014), יתברר לך שלא היה שם שום ניסיון "לשנות" או "להוסיף" (כלשונך), אלא אך ורק ניסיון "להסיר ספק" סוביקטיבי - שעלול להתעורר אצל כל מי שיתרשל בקריאת פרטיו המדוקדקים של כתב ההתחייבות (1.5.2014). ואכן, הילך לך לשוני בהודעתי השניה (2.5.2014): "למען הסר ספק נוסף: אני מבקש שהתשובה תהיה לשאלה שלי, לא תשובה לשאלות אחרות, כגון תשובה מטיפוס 'כן, תהליך השלום מת', וכדומה". סוף ציטוט. אמור מעתה: אין זה אלא ניסיון להסיר ספק [מאצל הרשלנים], לא ניסיון לשנות ולהוסיף. יתר על כן, אם תבחן שוב את נוסח כתב ההתחייבות (1.5.2014), יתברר לך שאכן - כל מה שכתבתי בהודעה השנייה (2.5.2014) - אינו אלא בגדר הסרת ספק גרידא [מאצל הרשלנים], משום שכל מי שאינו מתרשל בקריאת הפרטים המדוקדקים של כתב ההתחייבות (1.5.2014) נוכח בקלות כיצד - הדברים שכתבתי בהודעה השנייה (2.5.2014) - עולים ישירות מתוך הדברים שהופיעו מפורשות בתוך כתב ההתחייבות (1.5.2015), שהרי כך כתבתי שם: "אני מתחייב לתת מחר 12 אלף שח לכל מי שיענה לשאלה הפשוטה הבאה: האם תחיה מחר?" סוף ציטוט: אמור מעתה: לשונו של כתב ההתחייבות (1.5.2014) - מדוייקת: ההתחייבות להעניק את תריסר אלפי שקלים - מתייחסת רק למי שיענה על שאלתי הנ"ל, אך אין שם אף בדל-רמז לכך שההתחייבות הנ"ל מתייחסת למי שיענה לשאלה אחרת, כגון לשאלה "האם ניתן לדעת האם תחיה מחר".

3. אני דוחה על הסף את טענתך, שכביכול "גם אני עצמי לא סברתי כי" מה שנכתב בהודעה השניה "כלול בכתב ההתחייבות המקורי". בהחלט כלול, שהרי בכתב ההתחייבות (1.5.2014), נכתב מפורשות: "אני מתחייב לתת מחר 12 אלף שח לכל מי שיענה לשאלה הפשוטה הבאה: האם תחיה מחר?" סוף ציטוט. אמור מעתה: מה שנכתב בהודעה השניה (2.5.2014) כבר כלול במה שנכתב בכתב ההתחייבות (1.5.2014). שמא תשאל כעת: לשם מה היה צורך אפוא - במה שכתבתי בהודעתי השניה (2.5.2014), אם אכן הוא היה כבר כלול מיניה וביה בכתב ההתחייבות המקורי (1.5.2014)? ובכן, מה שכתבתי בהודעתי השנייה (2.5.2014), היה על רקע זאת - שרציתי להסיר מאצלך ספק (סוביקטיבי) - שלדעתי היה עלול להתעורר אצלך, אחרי שהתעוררה אצלי סיבה טובה לחשוד - שהתרשלת בקריאת הפרטים המדוקדקים של כתב ההתחייבות (1.5.2014) - התרשלות שהיתה עלולה חלילה להכשילך. מה שגרם לי לחשוד בכך - היה, שלתדהמתי התברר לי שהגבת במהוסס: "אם ...אז כן". התשובה הרשלנית הזו שלך, הביאה אותי למסקנה, שכנראה לא עיינת די הצורך בסעיף 4 של כתב ההתחייבות (1.5.2014), שמשם עולה שיש צורך ב"תשובה" (כלומר בתגובה פסקנית מטיפוס "כן/לא"). או-אז החל ליבי נוקפני: שמא התרשלת, לא רק בעיון בסעיף 4, אלא גם בעיון בקטעים אחרים של כתב ההתחיבות (1.5.2014); אשר על כן, שינסתי מותניי, וטרחתי להסיר מאצלך גם ספקות פוטנציאליים אחרים, על אף שידעתי מראש שספיקות כאלו לא יהיו אמורים להתעורר אצל מי שיעיין בכל פרט ופרט שבכתב ההתחייבות (1.5.2014). אגב, בדיעבד התברר לי שאכן חשדי לא היה חשד שוא: שהרי גם אחרי שטרחתי להסיר מאצלך את הספק הפוטנציאלי האחר הנ"ל - ולהבהיר שהמענק ינתן רק למי שיענה על שאלתי אך לא למי שיענה על שאלה אחרת - התאכזבתי לגלות שזה לא עזר, כי בתגובתך השניה ענית - את התשובה "לא ניתן לדעת" - אשר מגיבה לשאלה אחרת (מה שכזכור אילץ אותי לשוב ולהפנות אותך אל ההבהרה שניתנה בתגובתי שקדמה לתשובתך השניה הנ"ל).

 

[יחיאב]

תודה על 3.5 דקות של צחוק בלתי פוסק.

 

[אלי כ ה ן]

לפעמים הצחוק מדבק