טלוש היחידה
New member
אני מתחילה שנה חדשה,..ברוח טובה
שנה שעברה הייתה אסון... השנה הכי קשה שהייתה לי. השנה הייתה מלאה תקוות ואכזבות, דיכאונות וזיכרונות מהשנים הקודמות. הכל היה סיפור מתמשך מרגע שעליתי לכיתה א´ ועד השנה שעוד מעט תיגמר לה באופן רשמי לכולם. השנה הזאת הייתה מה שנקרא הקש ששבר את גב הגמל. עשיתי עם עצמי חושבים הרבה פעמים... הפעם אני לוקחת את עצמי בידיים! בעצם לי כבר התחילה השנה, כי התחילה שנת הלימודים. אני כל כך חששתי לבוא לכיתה ולגלות ששום דבר לא השתנה ואני עדיין השתקנית של הכיתה. אבל טעיתי , טעיתי! קודם כל היום הראשון היה כייף מאודדדדדד וככה גם כל הימים. עכשיו נגמר לו השבוע הראשון שלי בבית ספר. (אני עכשיו בכיתה ו´) בכיתה, אני מקובלת. מחוץ לכיתה, קצת פחות. אבל השנה אני בוגרת יותר, והגעתי להחלטה שאני יחשוב חיובי. הכוח רצון שלי עשה את שלו. בשיעורים - אני מקשיבה והולך לי בקלות (יששש איזה כיף לי אני לא טיפשה כמו שחשבתי!) עם החברים - אוהבים אותי, אותי...אולי אני לא הכי מקובלת אבל אני מתחילה להיות מאושרת. הכרתי כמה ילדות חדשות מכיתה מעלי, החברה הכי טובה שלי הכירה לי אותן. הן חמודות. החברה הכי טובה שלי היא בכיתה ז´. יש בינינו משהו מיוחד...אנחנו ה-זוג של החברות הכי טובות בשכבה שלה. הייתי בכיתות של ז´ היה כיף, לא ממש דיברתי עם רק אמרתי הי ונתתי נשיקה וחיבוק, אבל התייחסו אלי. עכשיו אני פוגשת ילדים ברחובות בית הספר וממש כיף לי להסתובב בבית ספר, יש לי חברים. אני גאה בעצמי. כי רק אני יודעת כמה היה לי קשה, אני הייתי ילדה קטנה (אני עדיין) עם המון המון סבל ועצב בלב ובנשמה. עכשיו זה הייתי ולא אני , אלא הייתי !!! הולך לי טוב בלימודים, אני לא מבריזה כמו פעם כי אני אפילו מידי פעם נהנית, מולי בכיתה יושבים שני ידידים טטובים שלי שאנחנו כל הזמן צוחקים. בקיצור מה שאני רוצה להגיד, זה השנה שהייתה ביגרה אותי. יש לי הרבה חברים מכיתה ז´ למרות שאנחנו לא באות הכיתה, והמיקום בבית סםפר של הכיתות שלנו רחוק מאוד, אנחנו נפגשים הם באים אלי ואני באה אליהם. אני מתחילה להיות מאושרתתתתתתתתתתתתתתת!!!!! תודה לכל הילדים, שעזרו להבין שרק אני עצובה.
יש מישהו שאני דלוקה עליו, והוא נותן לי עוד סיבה לקום בבוקר. אני נהנית ללכת לבית ספר, לפגוש את החברים ואת כולם. טלו´שששששששש
שנה שעברה הייתה אסון... השנה הכי קשה שהייתה לי. השנה הייתה מלאה תקוות ואכזבות, דיכאונות וזיכרונות מהשנים הקודמות. הכל היה סיפור מתמשך מרגע שעליתי לכיתה א´ ועד השנה שעוד מעט תיגמר לה באופן רשמי לכולם. השנה הזאת הייתה מה שנקרא הקש ששבר את גב הגמל. עשיתי עם עצמי חושבים הרבה פעמים... הפעם אני לוקחת את עצמי בידיים! בעצם לי כבר התחילה השנה, כי התחילה שנת הלימודים. אני כל כך חששתי לבוא לכיתה ולגלות ששום דבר לא השתנה ואני עדיין השתקנית של הכיתה. אבל טעיתי , טעיתי! קודם כל היום הראשון היה כייף מאודדדדדד וככה גם כל הימים. עכשיו נגמר לו השבוע הראשון שלי בבית ספר. (אני עכשיו בכיתה ו´) בכיתה, אני מקובלת. מחוץ לכיתה, קצת פחות. אבל השנה אני בוגרת יותר, והגעתי להחלטה שאני יחשוב חיובי. הכוח רצון שלי עשה את שלו. בשיעורים - אני מקשיבה והולך לי בקלות (יששש איזה כיף לי אני לא טיפשה כמו שחשבתי!) עם החברים - אוהבים אותי, אותי...אולי אני לא הכי מקובלת אבל אני מתחילה להיות מאושרת. הכרתי כמה ילדות חדשות מכיתה מעלי, החברה הכי טובה שלי הכירה לי אותן. הן חמודות. החברה הכי טובה שלי היא בכיתה ז´. יש בינינו משהו מיוחד...אנחנו ה-זוג של החברות הכי טובות בשכבה שלה. הייתי בכיתות של ז´ היה כיף, לא ממש דיברתי עם רק אמרתי הי ונתתי נשיקה וחיבוק, אבל התייחסו אלי. עכשיו אני פוגשת ילדים ברחובות בית הספר וממש כיף לי להסתובב בבית ספר, יש לי חברים. אני גאה בעצמי. כי רק אני יודעת כמה היה לי קשה, אני הייתי ילדה קטנה (אני עדיין) עם המון המון סבל ועצב בלב ובנשמה. עכשיו זה הייתי ולא אני , אלא הייתי !!! הולך לי טוב בלימודים, אני לא מבריזה כמו פעם כי אני אפילו מידי פעם נהנית, מולי בכיתה יושבים שני ידידים טטובים שלי שאנחנו כל הזמן צוחקים. בקיצור מה שאני רוצה להגיד, זה השנה שהייתה ביגרה אותי. יש לי הרבה חברים מכיתה ז´ למרות שאנחנו לא באות הכיתה, והמיקום בבית סםפר של הכיתות שלנו רחוק מאוד, אנחנו נפגשים הם באים אלי ואני באה אליהם. אני מתחילה להיות מאושרתתתתתתתתתתתתתתת!!!!! תודה לכל הילדים, שעזרו להבין שרק אני עצובה.
