אני מתכוון להכניס את החברה שלי להריון בהסכמה

  • פותח הנושא 69mor
  • פורסם בתאריך

69mor

New member
אני מתכוון להכניס את החברה שלי להריון בהסכמה

אבל מה אני מתרגש.. מאוד רוצה ילד ממנה והיא ממני. אנחנו לא נשואים עדיין. מי יודע? איך ההרגשה הראשונה ברגע שהיא מודיעה לי שהיא בהריון? האם כדאי לצלם את זה בבית חולים? למי מודיעים קודם? להורים? אני חדש בעניין אבל סגור על זה. סגור הרמטית. חחח
 

Master Stav

New member
קודם כול תרגע ....

בני כמה אתם ? מסוגלים לקחת אחריות על גידול ילד ? החיים משתנים לחלוטין כאשר מגיע ילד לעולם , לחלק זו חוויה שמוכננת את המשך חייהם לאחרים זו חוויה ש.....ובכן אם לא מוכנים לה היא הרסנית ומכלה ...... מביןא ת ההתרגשות שלך וכן אין הרגשה מדהימה יותר מהחזיק את הקטנים האלו בידים מצד שני אתה צריך לגלות אחירות ולדעת באם אתה מסוגל שיהיה בהצלחה ....
 

ferdinand

New member
קודם כל ../images/Emo24.gif בהצלחה!

(בתקווה שאתה לא 'טרול' ואני משחית את מילותיי לשווא!) מנסה לחשוב מה ההבדל בין ההודעה שלך, לבין הודעה מש'ו בנוסח: "שלום, אשתי ואני מתכננים להביא ילד, להיכנס להריון, אבל מה אני מתרגש... וכו' וכו' וכו'" (נדמה לי שעוד לא היה לנו כאן משהו כזה, ואולי פספסתי) ההבדל הראשון נובע מהניסוח. אולי אני קטנוני, ומתעסק בסמנטיקה, אם כך סלח לי - אבל ה-"אני מתכוון להכניס את החברה שלי להריון בהסכמה", נשמע קצת כמו "אני מתכוון ללכת לעשות באנג'י בנפאל" או "אני מתכוון ללכת עם חברה שלי למועדון סווינגרס בהסכמה". להביא ילד לעולם, זו לא הרפקאה מסוג כזה או אחר, זה לא "מגניב" ולא "קול", ולא "סבבה". (סליחה על הקלישאה: ) זו אחריות גדולה. עניין ה-"לא נישואים", לא ממש משנה באופן עקרוני, אלא ש-כשיהיה לכם ילד, או בעצם כבר כשהיא תהיה בהריון, אתם "נשואים" בפועל, וזה לא ממש משנה איך קוראים לזה! אז תהיה בינכם מחוייבות, ותרבוץ עליכם אחריות, ששום כתובה או הסכם-אצל-עו"ד, בכתב או בע"פ, לא משתווים אליה! זו אחריות שאי אפשר לברוח ממנה! זו אחריות שאם מתנערים ממנה, המחיר על כך הוא כבד מנשוא - גם אם לא אתה תשלם אותו! אני סבור שעצם הרצון לילד, כשהוא חזק ורציני מספיק, מהווה מוכנות להיות הורה! כי ת'כלס זה משהו שאי אפשר באמת להיות מוכן אליו. כפי שכתבתי כאן לא מזמן - רק עכשיו, אחרי תשע שנים (של הורות) ושלושה ילדים, ההבנה שאני אבא, מתחילה לחלחל עמוק לתוך התודעה. אז לפני שאתה מתבלט למי לספר קודם, ואיזה ציוד לקחת איתך לבי"ח, תחשוב אם אתה/אתם באמת מוכנים לכך, מההיבטים השונים. בכולופן, בהצלחה בכל מה שתחליטו - ואתה תמיד מוזמן לכאן, לשתף, להתייעץ, לשאול שאלות!
 

ferdinand

New member
ושלא אשבור לעצמי ת'מילה ../images/Emo8.gif

כתבתי: "ואתה תמיד מוזמן לכאן, לשתף, להתייעץ, לשאול שאלות!", והרי שאלת שאלות, אז הנה אני עונה:
התשובות לשאלות ששאלת מאוד סוביקטיביות ואישיות! איך ההרגשה? - עם הראשון, לקח לא מעט זמן עד שהצלחנו! אז אחרי הפסקה בניסיונות, והפסקת השימוש שלה בגלולות, סופסוף הצלחנו, ללא בעיות, סיבוכים או טיפולים, וההרגשה היתה בעיקר של הקלה! (וכן - מודה גם :-} תחושה כזאתי של "וואי איזה כלי אני!"
) וגם, היתה ברקע איזו פעימה רועמת של תוף הגורל - תחושה שהחיים הולכים להשתנות! באותה תקופה גם נכנסתי קצת למעין אטרף של "משיכה לתינוקות". לראות, להרים, ללמוד, להדביק את הפער של חוסר הידיעה. עם הבאים, התחושה היתה יותר של שימחה נינוחה, וציפייה לבאות! האם כדאי לצלם? גם זה עניין מאוד אישי. יש כאלו שמצלמים את כל התהליך של הלידה בקלוז אפ (בשביל לצרף את זה בעוד 12/13 שנים למצגת של הבר/בת מצווה?!
) מאז שהדיגיטליות נכנסו לחיינו, והפכו את הצילום לעניין כל כך נגיש, הרבה פעמים מקבל ת'תחושה שכל הקטע הזה, משתלט על החיים, והרבה מאוד חוויות (בעיקר אלו שקשורות בילדים) אנחנו חווים מאחורי העדשה. בעיניי - כן כדאי להביא מצלמה לבי"ח בשביל לתעד את הגוזל/ית בשעותיו/ה הראשונות, אבל את הלידה עצמה - העדפתי לחוות באופן ישיר, ולתעד רק בזיכרון - אבל זה אני. למי לספר קודם? הכי טוב זה לרופא, וכבר להתעניין בכל התהליכים והבדיקות שצריך לעבור בהמשך. כל השאר - תלוי מאוד ביחסים שלכם איתם (הורים, חברים, בני משפחה) וכאן נכנס גם עניין ה-"לא נשואים" - נושא שאתם בוודאי מכירים יותר מקרוב (נו?! מתי החתונה?!) יש כאלו שמסיבות כאלו ואחרות, נמנעים לספר בכלל (או לפעמים חוץ מלאנשים הקרובים ביותר) לפני השבוע ה-12. אהה כן, ועוד מש'ו: תתרגלו להתחיל לספור בשבועות, ולא בחודשים!
 

69mor

New member
טוב טוב תרגעו לכם נו באמת אני בן 36!!!!

לא מוותר על צילום. זה חסך ילדותי. לא צילמו אותי עד גיל 15 משפחה פרימיטיבית
 
למעלה