אני מתנצלת מראש על הבאלגן בהודעה

[ט י ט י]

אני מתנצלת מראש על הבאלגן בהודעה

אני מרגישה רע אני מרגישה ממש רע כמו שלא הרגשתי כבר המון זמן אני מרגישה לבד אני מרגישה שאני נחנקת אני רוצה לחייך אבל החיוך לא יוצא אני רוצה לדבר אבל קשה לי אני רוצה לבכות אבל כואבות לי העיניים אני רוצה לצעוק אבל אין לי קול אני מרגישה כל כך אבודה אני מרגישה שכולם בגדו בי איכזבו אותי מה נשאר לי? שום דבר אפילו תיקווה כבר איננה אופטימיות.. נעלמה כל כך הרבה ערכים כל החינוך הזה שנתנו לי הכל נעלם הבטחות צריך לקיים זה מה שתמיד אמרו לי. אם אני מבטיח לך משהו , אני אקיים אותו. ולמה הוא לא מקיים עכשיו? אומנם הוא לא הבטיח. אבל הוא עדיין בגדר אבא שלי. ולמה הוא נפגע שאני לא רוצה שהוא יהיה נוכח בזמן העדות שלי? אפשר להאשים אותי? אני לא בקשר איתו כבר 5 שנים. אני לא מדברת איתו על מה שלומי. איך אני אוכל לדבר איתו על מה שעברתי באותו יום? אני מרגישה רע אני מרגישה אשמה בהכל אני אשמה הציפורים מצייצות בגללי והרוח נושבת כדי שיהיה את מי להאשים , כמובן. אותי. הכל נעשה קשה ומסורבל וכואב אני מרגישה אשמה שאני לא הולכת לביצפר אני מרגישה אשמה , אנשים תולים בי את כל התיקוות שלהם והציפיות שלהם ולי כבר נמאס מציפיות ונמאס לי כבר מהתיקוות נמאס לי שתמיד הכל באחריותי נמאס לי שהכל נופל עלי נמאס לי שנמאס לי אני רוצה ללכת לישון לישון. לא לקום מאה פעמים באמצע הלילה ולא להרגיש חרא כל היום כי אני לא סופר נטלי כמו שכולם רוצים. אני לא יכולה. אני לא אותו אדם. השתנתי. המציאות שינתה אותי. אני אותה ילדה תמימה אותה ילדה שלא חשוב כמה רע יעשו לה היא תמיד תרצה לחזור. אני חיה על נוסטלגיה ואני זקוקה לחום ואהבה. וחיבה. אני ילדה קטנה. אפילו שכבר לא רואים אני עדיין אותה ילדה ששיחקה בחול וברחה מהר כדי לא להתלכלך. אז אני אומנם כבר חושבת , ואם תשאלו את אבא שלי הוא יגיד לכם שזה לא מקובל עליו. אני לא חושבת מה שרוצים שאני אחשוב. אני גם לא עושה מה שכולם עושים. אני לא בורחת מהבית. אני לא מתרגזת אני לא מתעצבנת. אני לא מעשנת אני לא מרביצה אני לא מתפרקת בדרכים לא דרכים אני אותה ילדה שקטה זאת שתמיד תראו בשולחן האחורי עם הראש על השולחן בתוך עולם משלה. כזאת אני. אני מורדת בדרך משלי. למרות שאינני יודעת מהי. פשוט לא רוצה להיות חלק מאותו עולם. אני לא שורדת בעולם הזה רומסים אותי דורכים עלי בועטים בי יורקים עלי או מתעלמים. אני פשוט לא מתאימה

ניסיתי להיות חלק מאותו פס יצור שכולם מכתיבים. אבל נחבלתי כל כך הרבה פעמים. נפצעתי, דיממתי. פלא שאני רוצה לברוח? סליחה , ואני אפילו לא יודעת על מה פשוט סליחה שאני כאן. סליחה שאני לוקחת אויר של אנשים שבאמת צריכים אותו סליחה שתפסתי נשמה. סליחה

 

[צוות מקום]

אני מקווה שהבוקר את מרגישה יותר טוב

לפעמים, לי לפחות זה קורה, שאחרי שנת לילה דברים מסתדרים קצת, המחשבות נשמעות יותר הגיוניות והרגשות נרגעים. מקווה שגם לך זה קרה, שאת יותר רגועה ויכולה להסתכל עם עוצמות פחות חזקות על הדברים. קשה מאוד לגדול בתוך עולם של ציפיות כל כך גבוהות ממך, תוך שאת לא מורשית לנהוג על פי הצרכים שלך, הרצונות שלך ואם את עושה את זה - את נענשת על ידי התרחקות וניכור, כמו שקרה כאשר לא רצית שאבא שלך, שלא נמצא בקשר איתך, שישמע את הדברים הכל כך כואבים שעברת. אני דווקא חושבת שזו גבורה ומעשה חשוב ביותר עבור עצמך, להציב את הגבול הזה ולהגיד לו - "לא. זה לא נעים לי וזה לא מתאים". חבל שהוא לא מסוגל להבין ומגיב בעלבון מבלי לראות עד כמה הצעד הזה חשוב בשבילך. מבלי לשים את הצרכים שלך, בתו, לפני הצרכים שלו. וכן, ציפיות של אחרים יכולות להטריף, את גם בגיל כזה שבו את עדיין קשובה יותר לציפיות האלה, כי את נמצאת איתם פיזית הרבה מאוד זמן. אבל יבוא זמן שבו תבני את חייך שלך, תקיפי עצמך באנשים שאת תבחרי, ואז יהיה אחרת. אל תמהרי להתייאש נטלי, דברים עוד ישתנו, אם רק תרצי בזה.

 

[ט י ט י]

אני לא יודעת.. הכל נשמע כל כך הגיוני אבל אין לי כוח בכלל לנסות להבין מה כולם רוצים ממני אבא שלי זה לא משהו שאני יכולה להסביר.. פשוט הוא עזב את הבית הבטיח ששום דבר לא השתנה. והכל השתנה. אז אני מאוכזבת. מה שהכי מצחיק זה שאני כל הזמן אומרת שזה לא מזיז לי בכלל שהוא מפסיד. רק הוא מפסיד. אבל אז אני חושבת הלאה. מה יהיה עוד כמה שנים? איפה אני אהיה? ואיפה הוא? אף פעם לא היה בנינו קשר מי יודע מה חזק.. אבל היה משהו. היה דיבור . היה משהו. עכשיו אין כלום. הוא כל הזמן האשים אותי. הוא כל הזמן פגע בי כל הזמן ואני תמיד כמו כל קשר בחיים שלי ניסיתי לרצות אותו, ניסיתי להיות הבת שהוא רצה. אבל אני לא מצליחה. אני פשוט לא מספיק טובה בשבילו. אני לא מספיק טובה. מה אני יעשה? כמה עוד כאב אני צריכה לספוג עד שהוא יבין שהוא הורס אותי? אם הוא היה קורא עכשיו את מה שאני כותבת אני כמעט בטוחה שהוא היה אומר שהכל זה בראש שלי ושאני אשמה במה שקורה. שאני גם צריכה לעשות משהו כדי שזה יצליח, הקשר הזה. אבל אני עשיתי! כל כך הרבה פעמים!! והוא אפילו לא שם לב איך הוא פגע בי. הוא לא לוקח אחריות . הוא אומר כל הזמן שהוא לא ירדף אחריי. אבל אני כשאני רודפת.. הוא פוגע בי. אז אני בנאדם , ולמזלי יש לי קצת שכל כדי להבין, כדי להרגיש , הוא פשוט פוגע בי. למה לי להיות בקשר שפוגע בי? ועוד אבא שלי. אני לא יודעת. תמיד היה לי צורך לספק את כולם , להיות הטובה , המתוקה, הילדה הטובה. ואם אני לא עושה משהו שמספק אותם אז אני לא בסדר. הפסקתי לנסות .. בשביל מה? בשביל לאכזב עוד? אז אני לא מנסה. אני רוצה להתרחק אני רוצה לשבור משהו. לשנות אבל מה? מה אני יכולה לשנות שיעשה את החיים שלי למשהו טוב? שיהיה לי רצון לקום בבוקר? שיהיה לי רצון לחייך? אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי.

 

[צוות מקום]

לאט לאט...

את לא מבזבזת את הזמן שלך ואת עושה הרבה למען עצמך, ואני בטוחה שעוד תראי את זה שוב. אבל לפעמים, כשמרגישים מאוד עצובים ונסערים, רואים רק את השלילי. ולגבי אבא שלך, כשקראתי את המלים שלך, חשבתי כל הזמן, חבל שהוא לא קורא את זה. כי מי יודע נטלי, לפעמים אנחנו מפנימים איזו דמות של האדם השני ולמרות שיש בדמות המופנמת מן הדמיון לדמות הממשית, בכל זאת יש פער. בייחוד, אם לא היה קשר הרבה זמן. ודווקא בירור ישיר מול האדם האמיתי, יכול לשחרר אותך מהרבה מאוד כאב שיוצא כתוצאה מהשיח הכל כך אכזרי שאת מנהלת עם האבא שהפנמת לך. האבא הקשה, התובעני, הלא מקבל... נראה לך שיהיה לך אומץ ורצון להגיד או לפחות לכתוב לו את הדברים? ואת לא חייבת, מעבר לכל הנאמר, לחיות רק כבת ולספק את רצונם של ההורים, להיות הבת שהם רוצים להיות. את מתבגרת ומה שהכי חשוב נראה לי שתהיי האדם שאת רוצה להיות. שתהיי גאה בהצמך, את קודם כל ולא אנשים אחרים... וברור שזה קשה וכולנו באיזה מקום עדיין סוחבים את הציפיות של ההורים שלנו או מה שחשבנו שהן הציפיות ומעולם לא בדקנו מולם בשיח ישיר, אבל לא מזיק לפעמים לעצור ולשאול שאלות. לחולל שינוי ביחסים בינך לבינם, בינך לבין עצמך, להקל על עצמך, כי המשא של הציפיות כל כך כבד.

 

[פרפר גשם]

הרגשה מוכרה...

קוראת את השורות שלך וכל כך מזדהה איתן... אני יתומה מאבא... אפשר להבין שהיחסים שלך עם אבא שלך נורא קשים וכואבים אבל לפחות יש לך יחסים ולכן במקומך הייתי מנסה לא לאבד את היחסים האלה... אני בטוחה שכן השקעת וניסית לשפר את הקשר עם אבא אבל, כמו שצות מקום אומר, אולי באמת כדאי שהוא יקרא את השורות הללו או שלפחות תדברי איתו על המחשבות והרגשות שרשומים פה, במיוחד לאור מה שעובר עלייך כיום. תראי, הוא פגע בך והרבה, אבל אם תשמרי את זה בלב הוא לא יידע מזה, או שיפרש בצורה שונה את מה שאת משדרת, במקום לשפר את הקשר לא תעשו כלום ואולי אף תזיקו לו. נראה לי, כי גם את וגם אבא שלך מעונינים בקשר חיובי אז אני חושבת שהוא ישמח לדבר, לפתוח דף חדש, לא? ולדעתי שניכם מפסידים מהיחסים השליליים שלכם, הוא מפסיד בת ואת אבא. תאמיני לי, אני מעדיפה שיהיה לי אבא בחיים שאוכל לנהל איתו כל קשר שהוא, גם קשר הטעון שיפור, כי עם מצבה קצת קשה לשפר יחסים.. מה גם שהמצבה לא ממש זמינה...זה באמת טוב שאת מציבה גבולות ואומרת מה מתאים לך ומה לא, מה את רוצה ומה לא, אולי כדאי לעשות את אותו הדבר בקשר ליחסים שלך עם אבא? אם את רוצה לשבור משהו - תשברי! כשאני חוטפת עצבים, או עצובה או צריכה פורקן, אני משתוללת עם מוסיקה, מרביצה לכריות, הולכת למקום מבודד וזורקת אבנים, הולכת לסרט, צורחת וכל דבר שיעשה לי טוב, זה לא חייב לפתור את הבעיה שגרמה לי למצב הזה אבל לפחות לכמה זמן אני מרגישה קצת יותר טוב, וכאשר ההרגשה משתפרת אני יכולה לחשוב יותר בצלילות ולפתור את הבעיה. ואת יכולה לעשות ה-מ-ו-ן כדי לשפר את החיים שלך... בעצם, את היחידה שיכולה לעשות את זה ואת כבר עושה זאת! בכך שאת מדברת פה, הולכת לבית משפט, בכך שאת לא מוותרת גם כשקשה וכואב... תתני לעצמך את טפיחת השכם הזו, תעודדי את עצמך, כי את מסוגלת ויכולה! ואת ממש ממש ממש לא מבזבזת את הזמן שלך, כי אם בזמן הזה הצלחת לחייך ולוא רק לשניה זה כבר לא בזבוז! בכדי שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר, מצאתי תעסוקות... התנדבות, פעילויות חברתיות (מועצת תלמידים וכאלה)... אני מכריחה את עצמי לקום ולא תמיד זה מצליח לי אבל אני החלטתי שלא משנה מה קרה לי, ובמה אני אשמה, החיים שלי לא יכולים להפגע, כי בעצם העובדה שהם נפגעים, נפגעים עוד אנשים ולהם אסור להפגע... בכל מקרה, תהיי חזקה! יש לך המון כוחות גם אם נדמה לך לפעמים שהם נרדמו קצת. האומץ שלך בהחלט ראוי להערצה. את שווה את כל האויר והזמן שבעולם! ונדמה לי שיותר חשוב להיות שלם עם עצמך ולא לאכזב את עצמך מאשר לאכזב אנשים אחרים... כי כאשר תהיי שלמה עם עצמך, גם אנשים אחרים יהיו שלמים איתך... לא? וכמו תמיד שולחת לך חיבוק הכי גדול שאפשר!!! ((((((((((((((((((((((((((((((((((נטלי)))))))))))))))))))))))))))))))