אני מתפוצצת

אני מתפוצצת../images/Emo46.gif

חשבתי שלהלחםבסרטן זה קשה. זה מה שהיה עד שנתקלתי בביטוח לאומי. אם הסרטן לא יהרוג אותי הם כן. על בטוח. נמאס לי כבר.
 
ביטוח לאומי

אז ככה, קודם כל עלי לשבח את ביטוח לאומי על שיטת "המצליח" שהם מתמידים בה לאורך כל הדרך. סיפור שהיה כך היה. אני אובחנתי בדצמבר האחרון. בתחילת פרואר עברתי ניתוח ואחר כך טיפולים ואחר כך הקרנות וזה רק קרב אחד שניצחתי בו כי הקרב השני עומד בפתח ואני מקווה שבזה תסתיים המלחמה. ל"תומי" חשבתי שאם אני מגישה את התביעה בביטוח לאומי אנשים טובים שעובדים שם בטח עוזרים לחולי סרטן כמוני, אבל נייט - לא. מראש התייחסו אלי קצת בחשדנות היות והמקרה שלי הוא לא כל כך שכיח והניתוח שעברתי כלל גם השתלה מרקמה שנלקחה מחלק אחר בגוף וכל מיני כאלה שהם עוד לא שמעו על כך והחליטו לטרטר אותי בועדות רפואיות שונות ומשונות ע"י "רופאים" משועממים שאפילו לא טרחו לקרוא את התיק הרפואי שלי וכך הלאה. קבעו לי את מה שקבעו מתאריך הניתוח ולחכות 90יום וכו'.... פתאום גיליתי שהיום הקובע לספירת ה90 יום זה יום האבחנה וכאן התחיל ויכוח כי "הרופא" קבע. אני פה כבר התפוצצתי ועשיתי קצת צעקות וגם ערבתי כל מני אנשים ואז קיבלתי טלפון לבוא לועדה רפואית נוספת. הלכתי. ושוב דיברתי ללמפה ושוב עשו לי בדיקת לחץ דם ושוב הקשיבו לראותי (הלא חולות) ודוקא את העיקר לא בדקו. שאלתי את הרופא תגיד אפילו הסקרנות המקצועית שלך כל כך נשחקה שלא מעניין אותך לראות מה קורה איתי ואתה בודק אותי בדיקות שלא משקפות את מה שעברתי ובכלל? אז למחרת קיבלתי טלפון שקבע קביעה אחרת (ויותר טובה) מהרופא האחרון כי "העזתי לפתוח את הפה". ואז אמרו לי שסוף סוף אקבל את הכסף אבל יורידו לי סכום של כסף שאני חייבת לביטוח לאומי (ואני עובדת שכירה כבר שנים ואין מצב של חוב לביטוח לאומי) והתחיל ויכוח בנושא הזה. במשך יומיים שלחתי פעמיים העתקים של תלושי משכורת של שנתיים אחורה (שכבר נשלחו עם התביעה המקורית) כי כל פעם מישהו אחר לא קיבל אותם. אפילו התוכחו איתי מתי ילדתי את ילדי האחרון למרות שהוא אמר שיש לו לפניו את צילום ת"ז שלי אז נשבר לי ושיעשו מה שהם רוצים אני לא רוצה מהם שום דבר וזהו. די. אני בעוד שבוע וקצת עוברת כריתת רחם רחבה ואחר כך שוב טיפולים. אין לי כוחות נפשיים למלחמות האלה. עד עכשיו שרדתי את כל החרא והכאבים והמרורים ואין לי כוח לזה יש קרבות אחרים שאני צריכה כוחות להם.
 

ihovav

New member
איזה קקות!

קודם כל, את כל המרץ שלך עדיף להשקיע בבריאות. בגדול - לא שווה לוותר לחרות האלה! קחי שבוע שבועיים פסק זמן מהם, תנוחי ותצברי כוחות חדשים ושוב - למלחמה... השבוע יש לאבא שלי וועדה רפואית פעם ראשונה (לפי מה שאת כותבת, סביר להניח שתהיה יותר מפעם אחת...), אני אלך איתו ואני אבוא כבר מוכנה... המון הצלחה לך גם בכריתת רחם ובטיפולים וגם מול הביטוח. תעדכני...
 
תשמעי מה לי הם עשו..........

מצד אחד הם אישרו לי ללא וועדה את הנכות למשך 10 חודשים, מצד שני שלחו לי צו עיקול הבית ומעקלים כי לא שילמתי להם חוב הרבה זמן, שאלתי: מה הקטע? הרי אני חולה וביקשתי שתחכו עם העסק הזה? הם ענו: חיכינו יותר מידי, תבוא מיד להסדיר את העניין. בקיצור- טמבלים
 

ihovav

New member
אני רוצה ללכת

עם אבא שלי לוועדה. הוא אומר שלא נראה לו שיתנו לי להכנס. ידוע לכם אם זה אפשרי או לא?
 

yaldasukar

New member
מהנסיון שלי זה היה אפשרי-

בס"ד לאחרונה הלכתי לועדה רפואית עם אמי ודווקא נתנו לשתינו להיכנס. היו שם רק רופאה אחת ומישהו שכתב כל מה שאמרתי.. זה היה ממש קצר ואפילו לא בדקו אותי. בינתיים לא יודעת מה נהיה עם זה...
תרגישו טוב
 
מותר להגיע עם מלווה

אלא שלא נותנים לו לפתוח את הפה. למיטב ידיעתי בשנה הראשונה למחלה הם נותנים נכות 100% רק ע"י העברת הניירת, דווקא בקטע הזה אצלי הכל עבד מצוין. הבעיה מתחילה לאחר השנה, אז מזמנים לוועדות ורק עם המחלה פעילה כלומר רק אם אתה מקבל טיפולים אז נותנים לך אחוזי נכות. והדבר הכי נכון לגבי ביטוח לאומי צריך להגיע לשם חצי מת, לא לדבר ובוודאי לא להתווכח, בכלל כחצי מת אתה לא מסוגל לענות רק למלמל, המלווה צריך להיות אחד שתומך פיסית מחזיק אותך כדי שלא תיפול בקיצור רק אז אולי מישהו יחשוב שמגיע לך משהו. הכל מנסיון אישי.
 

ihovav

New member
אצלינו זו וועדה ראשונה.

אני מקווה שאכן הפעם הכל ילך כמו שצריך... לאבא שלי קצת נמאס לכולנו דואגים ומלווים אותו. הוא טוען שהוא מרגיש ככה כמו אדם חולה... נראה לו בינתיים שהוא ירצה ללכת לבד. זכותו... בכל מקרה אני מאמינה שגם בהמשך, בלי קשר לסרטן הוא יקבל אחוזי נכות (השאלה כמה...), כי השבר בסטרנום (=עצם בחזה), לא יתאחה לעולם... לעבודה הקודמת שלו (עבודה פיזית), לא יוכל לשוב... תודה לך על התגובה, נקווה לטוב...
 
מה השתנה בביטוח לאומי

אם היית נכנסת לכאן ומחייכת אפשר היה לחשוב שמשהו השתנה, זה שאת מתפוצצת זה הגיוני , מאד מצטערת שזה כך ובכל זאת קחי קצת אויר, ספרי את הסיפור ואולי אפשר יהיה לתת לך איזו עיצה מועילה
 
למעלה