אני מתרגשת וחוששת בו זמנית
ביום שלישי הקרוב אני ובעלי נוסעים (יותר נכון טסים) לאילת ליומיים (2 לילות) בלי עמית. זו פעם ראשונה מאז שנולדה (שנה ו-10) שאנחנו עוזבים אותה ליותר מ-12 שעות (וגם 12 שעות זה הרבה) ואף פעם לא עזבנו אותה ללילה. אני ממש מרגישה שאנחנו חייבים את זה לעצמנו וממש מחכה לחופש הזה, אבל מלאת חששות איך יהיה בלעדיה. היא תישאר אצל הסבתות שלה שהיא מכירה ורגילה אליהן (נמצאת שם כל יום, הן גרות אחת לייד השניה והן אלו שמוציאות אותה מהגן כל יום) ואני בטוחה שתקבל יחס מעולה, אבל אני כבר מתגעגעת רק מלחשוב על זה, אבל יחד עם זה מתענגת על המחשבה של להיות קצת חופשיה (במיוחד בלילות). גם החרדות והחששות כמובן מעורבים- מה יהיה אם תהיה חולה? אם תבכה אמא/אבא? וכו' וכו'. תאחלו לי שיעבור לנו ולה בכייף ובקלות.
ביום שלישי הקרוב אני ובעלי נוסעים (יותר נכון טסים) לאילת ליומיים (2 לילות) בלי עמית. זו פעם ראשונה מאז שנולדה (שנה ו-10) שאנחנו עוזבים אותה ליותר מ-12 שעות (וגם 12 שעות זה הרבה) ואף פעם לא עזבנו אותה ללילה. אני ממש מרגישה שאנחנו חייבים את זה לעצמנו וממש מחכה לחופש הזה, אבל מלאת חששות איך יהיה בלעדיה. היא תישאר אצל הסבתות שלה שהיא מכירה ורגילה אליהן (נמצאת שם כל יום, הן גרות אחת לייד השניה והן אלו שמוציאות אותה מהגן כל יום) ואני בטוחה שתקבל יחס מעולה, אבל אני כבר מתגעגעת רק מלחשוב על זה, אבל יחד עם זה מתענגת על המחשבה של להיות קצת חופשיה (במיוחד בלילות). גם החרדות והחששות כמובן מעורבים- מה יהיה אם תהיה חולה? אם תבכה אמא/אבא? וכו' וכו'. תאחלו לי שיעבור לנו ולה בכייף ובקלות.
