חזרתי ואפילו עם הסיפור../images/Emo26.gif
אז, מה לא קרה בלילה
של ה-08/08/02: יום חמישי התחיל כסתם עוד יום במהלך חופשת הקיץ הזאת,אך בדיעבד מסתבר כי תאריך יפה שכזה,היה לו משמעות קצת יותר מכל יום
אחר
אני ישנה
לי במיטתי בתחילת היום,אך לשמע קולות ה-"
איי אוו,איי אוו. נקטע חלומי
. מנסה להבין מהם קולות אלה,האם הם קולות של אזעקה לרדת למקלטים או שמע הצפצוף המחריד של משאיות
הזבל בעת נסיעתם לאחור.. קפיצה מהמיטה עושה בשבילי את העבודה,אכן משאית הזבל הגיע גם לרחוב שלי
מנצלת את חצי ההתעוררות,לסגירת חלונות, ולשינה מחודשת
. אך לא עוברת מחצית השעה, והקולות מתחדשים-הפעם בסגנון שונה :
ז´ווו..ז´וו..". הפעם מחליטה לא לקום מהמיטה,שמה את הכרית
על הראש,מתכסה היטב בשמיכה,ומנסה לזמזם לעצמי
בתקווה שהקולות מבחוץ יפסקו,מאמצי לא עוזרים בהרבה,והפעם הגיע שלב הניחושים.
בינגו
,הצלחתי לקלוע! הגנן
של הבניין שוב הגיע לעשות את עבודתו. לבניין יש ארבעה צדדים,אך הוא החליט בשעה מוקדמת זו של היום-דווקא לטפל בחלקה הקטנטנה שממוקמת מתחת לחלוני,נו מיילא,מי אני שאגיד לו לא
הבנתי, כי לתפוס תנומה בזה הבוקר,לא יהיה דבר של מה בכך,ולכן נאלצתי לוותר,קמה בשכרון מוחלט לעבר המטבח,ומי מפתיע אותי בעירנות מוחלטת,איך לא המנקה.
אז במהלך שלוש שעות הקרובות,היא מנקה אני מנסה להתחמק ממנה.עד שבאה הצעקה:
"שקד,את יכולה לעזור לי
,אני צריכה להוריד חומר ניקוי מלמעלה". אני מלאת מרץ,רצה לעברה
. היא כבר על הסולם אני מחכה למטה
,לעזור לה.אך היא שלמאזאל לא קטנה
,ואני רואה בקבוקים עושים את דרכם אל הרצפה,מחלקם אני מצליחה להתחמק,חלקם סתם נופלים על הרצפה,ובקבוק אחד כבד במיוחד,בעל משקל מכובד,עושה את דרכו
אל רגלי היחפה,על אותו בקבוק מעוטר כיתוב בצבע לבן:"אקונומיקה ברבור". זה כאב,זה כואב,וזה יכאב..סימנים כחולים,סגולים,שחורים על רגלי.
מעבירה את השעות עד הערב
,ובערב מתגלה לי כי יום נוסף אבלה בביתי הקט
,עקב כך שנעלו אותי שוב. אך הפעם השאירו לי מפתח-אך מפתח של האינטרקום בלבד,כנראה חשבו כי את דלת ביתנו אוכל לפתוח בעזרת קסמיי.
בין לשיר בדד
,לבין לבדוק שהכל בסיידר עם הדג שלי
. האורות פתוחים בכל הבית
,שאם שודד ירצה לפלוש לביתי
-הוא יראה אורות בכל הבית ויבין כי כאן כל המשפחה כרגע שוהה ולכן ידלג לשכן הבא. ולבין לחייג לקו השני בבית לראות עם מישהו עונה לי.
המחשב קרס! ככה בין כל הדברים.
עם מי לא דיברתי?! עם שמואל,ועם יוסי,ועם נועם,ועם רענן,ועם תומר מהתמיכה הטכנית של קווי זהב ועם בזק,ועם תפוז,ועם שמבזק,אבל זה לא התחבר
מסבתר שמחקתי כמה קבצים שנראו לי מיותרים,אך כנראה שהמחשב לא יכול לתפקד בלעדיהם ולכן הוא שבק חיים.
אז החלטתי ללכת להכין לי אוכל
,ששה לי לעבר המטבח,מוציאה לחם מהפריזר לחמם בטוסטר-איך לא,הוא קופץ,הפסקת חשמל,חושך בחוץ,ילדה קטנה לבד בבית,מחפשת דרכה לעבר הדלת הראשית,עם רגל פצועה,לא רואה דבר,נתקלת בכל דבר אפשרי,בסוף מגיעה,חצי חייה.
יוצאת למסדרון הקומה,מחפשת איפה החשמל ששיך לנו
,לא ממש מוצאת,מחכה דמה דקות בחדר מדרגות בתקווה שמישהו יחליט להגיע,אך שום כלום. בוחנת שוב את המתגים,בודקת,מגששת,שוקלת. ומחליטה להרים את אלו הימינים. ופה היה טעות גורלית
כי משפחת פרקש יצאה לעבר חדר מדרגות,צעקות בין הגבר לאישה,צעקות עליי ועל הילד הקטן
שלהם שהיה צריך ללכת לישון כבר ב-שעה שמונה בלילה,החלטנו להחזיר לקומתי את החשמל וכל אחד להתפנות לדירתו.
מחליטה יותר לא להתעסק בדברים ויושבת לראות טלויזיה. אך אבוי חום הקיץ משפיע לרעה על אזור השרון,ושקד איבדה את השלט של המזגן.
החלטתי לשלב שילוב בין מזגן למאורר, מזגן בקירור עליון ומאורר בקירור תחתון וכך תפסתי תנומה
,בסלון בספה הזוגית(של השתיים) ,מתעוררת כעבור שעתיים עם צד אחד תפוס,רגל פצועה,ונפש שבורה.
מחליטה לעבור למיטתי,שם הולכת לישון על הצד הלא תפוס. והיום יום שישי קצה בשעה 08:49 לקולות סבתא:
" שהשעה כבר מאוד מאוחרת,ועדיין לא אכלתי ארוחת בוקר" אז קמה,עם שני צדדים תפוסים,שברון לב אחד,וילדה מיואשת. אך נכון לשעה 21:21 המחשב תוקן,הרגל חבושה,הקירור בקית עובד,החשמל בית תקין,אני כאן.איתכם.. יום חמישי שכזה בחיי.
שקד
מלוכלכת שכמוני-פויה
אז עד הערב,שיסדרו לי את המחשב,בתקווה
שולחת לכם אין ספור
מחכה שוב להיות כאן איתכם, סליחה לכל אלו שעד עכשיו לא עניתי,קראתי הכל-המחשב קצת מקשה לענות כרגע,אך מבטיחה לענות יוותר מאוחר.
אוהבת, שקד
