אני נחנקת מעלבון
אני כבר שנה בבית. יש בשכונה שלנו עוד לא הרבה אמהות שהילדים בערך בגילה של אלה, וגם הן בבית, ואני נפגשת איתן בגינה, בעיקר כי זה מי שבא לשם. בנסיבות אחרות הן לא היו הופכות לחברות שלי, ואכן, הן לא. הן אמהות לילדים בגילה של הבת שלי. אני נחמדה אליהן במידה סבירה כי כזו אני, וזהו. הן חברות במידה מסוימת בינהן, ואני הגעתי כבר מזמן למסקנה שאני לא מוכנה בשם הילדה שלי לנסות להתחבר בכח עם אמהות אחרות רק בשם הילדים. לפני חודש וקצת דיברנו על הקיץ, והעלתי הצעה, שנפגש בבקרים כל יום אצל מישהי אחרת, ונפעיל אותם, היות וחם ללכת לגינה. כולן מאד שמחו, ואחת האמהות שהיא גננת לקחה על עצמה להכין את ההפעלה הראשונה, היום ואצלה בבית. הפגישה הבאה היתה אמורה להיות אצלנו בחצר. הגענו קצת באיחור, צלצלתי הביתה שלה, צלצלתי בדלת ו---כלום. התקשרתי לאחת הבנות, שאמרה שהיא לא תגיע וגם לה לא ענו בבוקר- אז הלכנו לגינה. המארחת התקשרה עכשיו לשאול למה לא הגעתי. הן לא שמעו את הדלת והטלפון. היא דווקא רצתה להתקשר אלי לנייד, אבל הבנות שכן הגיעו טענו שאין להן אותו ועוד שלל תירוצים (או כמו שהיא אמרה- את יודעת איך הן) ובבית לא עניתי. וכן, אני מתבאסת נוראות ששלוש פאקצות כאלו מעכירות את מצב רוחי ומשבשות לי את סדר היום. במצב אחר הייתי לוקחת את אלה למשחקיה או לחברים שלא מהאיזור. זה ממש מעצבן. אבל ממש. בקיצור- הודעתי שלנו לא מתאים להפגש בשבוע הבא, ומבחינתי זהו. שיפגשו ויפעילו אחת את השניה. אני אעביר את הקיץ עם ילדים אחרים. הבחורה שאירחה את המפגש היום טוענת שאני בצדק נפגעת, אבל שבשביל הילדות צריך לבלוע קצת. ואני רק נחנקת מהעלבון וחושבת על זה ששוב אנשים קטנים מעכירים את רוחי. זה היה המניפסט שלי לבוקר זה.
אני כבר שנה בבית. יש בשכונה שלנו עוד לא הרבה אמהות שהילדים בערך בגילה של אלה, וגם הן בבית, ואני נפגשת איתן בגינה, בעיקר כי זה מי שבא לשם. בנסיבות אחרות הן לא היו הופכות לחברות שלי, ואכן, הן לא. הן אמהות לילדים בגילה של הבת שלי. אני נחמדה אליהן במידה סבירה כי כזו אני, וזהו. הן חברות במידה מסוימת בינהן, ואני הגעתי כבר מזמן למסקנה שאני לא מוכנה בשם הילדה שלי לנסות להתחבר בכח עם אמהות אחרות רק בשם הילדים. לפני חודש וקצת דיברנו על הקיץ, והעלתי הצעה, שנפגש בבקרים כל יום אצל מישהי אחרת, ונפעיל אותם, היות וחם ללכת לגינה. כולן מאד שמחו, ואחת האמהות שהיא גננת לקחה על עצמה להכין את ההפעלה הראשונה, היום ואצלה בבית. הפגישה הבאה היתה אמורה להיות אצלנו בחצר. הגענו קצת באיחור, צלצלתי הביתה שלה, צלצלתי בדלת ו---כלום. התקשרתי לאחת הבנות, שאמרה שהיא לא תגיע וגם לה לא ענו בבוקר- אז הלכנו לגינה. המארחת התקשרה עכשיו לשאול למה לא הגעתי. הן לא שמעו את הדלת והטלפון. היא דווקא רצתה להתקשר אלי לנייד, אבל הבנות שכן הגיעו טענו שאין להן אותו ועוד שלל תירוצים (או כמו שהיא אמרה- את יודעת איך הן) ובבית לא עניתי. וכן, אני מתבאסת נוראות ששלוש פאקצות כאלו מעכירות את מצב רוחי ומשבשות לי את סדר היום. במצב אחר הייתי לוקחת את אלה למשחקיה או לחברים שלא מהאיזור. זה ממש מעצבן. אבל ממש. בקיצור- הודעתי שלנו לא מתאים להפגש בשבוע הבא, ומבחינתי זהו. שיפגשו ויפעילו אחת את השניה. אני אעביר את הקיץ עם ילדים אחרים. הבחורה שאירחה את המפגש היום טוענת שאני בצדק נפגעת, אבל שבשביל הילדות צריך לבלוע קצת. ואני רק נחנקת מהעלבון וחושבת על זה ששוב אנשים קטנים מעכירים את רוחי. זה היה המניפסט שלי לבוקר זה.
