הגמד הלוחם
New member
אני ניסיתי לכתוב סיפור..
אני לא טוב בכתיבת סיפורים והיה לי משעמם. אז כתבתי אחד, מקווה שתהנו ממנו
המעבר בין רחוב בודנהיימר לרחוב דרך צרפת מפריד כביש שאפשר לקצר דרך מעבר בשיחים. המעבר נמצא ליד ביתו של אחד השחורים שגר בשכונה, אני זוכר טוב את אותם הימים. זה היה התחיל עוד כשהייתי קטן, הייתי עובר במעבר עם אבא כשאני מחזיק בידו. תמיד הייתה לי הרגשה לא נעימה שמישהו צופה בי, כשבגרתי מעט חשבתי שזה פרי תוצאתה של הטלוויזיה, ולאחר מכן ספריו של סטיבן קינג. עד שזה קרה... ביום שישי לקראת חצות חזרתי מהמסיבה של חבר שלי מהשכבה עייף ללא יכולת להתרכז בדרך. הרחובות היו ריקים , נפש חיה לא מעיזה להראות את פניה בשכונת מצוקה בשעות אלו. בעודי הולך חשבתי לעצמי "למה לא לעבור במעבר? זה רק פרי דמיוני החולה!" כך קבעתי לעצמי. התחלתי לעבור, זה עניין של עשרה מטרים בלבד, מה כבר יכול לקרות? נשמע קול דריכה ואז יללה, הייתי דרוך כמו שלא הייתי מעולם ומוכן לכל דבר שיעמוד מולי. לאור הפנס יצא גור חתולים, "איזו הקלה" חשבתי לעצמי. והמשכתי ללכת מרגיש שהמתח עוזב אותי, אך פתאום נשמע קול נהמה, וחבטה של משו ברצפה. לא רציתי לגלות מה זה היה .. נתתי את הריצה של החיים שלי! רצתי כמו מטורף , לא מסתכל בכלל לאן אני רץ , משתמש באינסטינקט שלי להגיע הבייתה. שמעתי את הריר שלה נוטף מאחורי, החיה הייתה מאחורי, ולא העזתי לסובב את ראשי להביט בה. לפתע לא שמעתי יותר כלום, כבר הגעתי לרחוב שלי. נכנסתי הבייתה והלכתי לישון ,מקווה שהכל רק חלום. למחרת הלכתי לספרייה שנמצאת מטרים ספורים מהמעבר, שם הייתה מוטלת גופתו של אותו החתול מרוסקת לחתיכות. נמלאתי חרדה, וסיפרתי את הסיפור לכל מי שאני מכיר. אף אחד לא האמין וגם לא מאמין לי, אבל אני יודע שכל פעם שאני עובר שם היא או הוא מה שזה לא יהיה מביט בי מבין החשיכה.. הגמד
אני לא טוב בכתיבת סיפורים והיה לי משעמם. אז כתבתי אחד, מקווה שתהנו ממנו
המעבר בין רחוב בודנהיימר לרחוב דרך צרפת מפריד כביש שאפשר לקצר דרך מעבר בשיחים. המעבר נמצא ליד ביתו של אחד השחורים שגר בשכונה, אני זוכר טוב את אותם הימים. זה היה התחיל עוד כשהייתי קטן, הייתי עובר במעבר עם אבא כשאני מחזיק בידו. תמיד הייתה לי הרגשה לא נעימה שמישהו צופה בי, כשבגרתי מעט חשבתי שזה פרי תוצאתה של הטלוויזיה, ולאחר מכן ספריו של סטיבן קינג. עד שזה קרה... ביום שישי לקראת חצות חזרתי מהמסיבה של חבר שלי מהשכבה עייף ללא יכולת להתרכז בדרך. הרחובות היו ריקים , נפש חיה לא מעיזה להראות את פניה בשכונת מצוקה בשעות אלו. בעודי הולך חשבתי לעצמי "למה לא לעבור במעבר? זה רק פרי דמיוני החולה!" כך קבעתי לעצמי. התחלתי לעבור, זה עניין של עשרה מטרים בלבד, מה כבר יכול לקרות? נשמע קול דריכה ואז יללה, הייתי דרוך כמו שלא הייתי מעולם ומוכן לכל דבר שיעמוד מולי. לאור הפנס יצא גור חתולים, "איזו הקלה" חשבתי לעצמי. והמשכתי ללכת מרגיש שהמתח עוזב אותי, אך פתאום נשמע קול נהמה, וחבטה של משו ברצפה. לא רציתי לגלות מה זה היה .. נתתי את הריצה של החיים שלי! רצתי כמו מטורף , לא מסתכל בכלל לאן אני רץ , משתמש באינסטינקט שלי להגיע הבייתה. שמעתי את הריר שלה נוטף מאחורי, החיה הייתה מאחורי, ולא העזתי לסובב את ראשי להביט בה. לפתע לא שמעתי יותר כלום, כבר הגעתי לרחוב שלי. נכנסתי הבייתה והלכתי לישון ,מקווה שהכל רק חלום. למחרת הלכתי לספרייה שנמצאת מטרים ספורים מהמעבר, שם הייתה מוטלת גופתו של אותו החתול מרוסקת לחתיכות. נמלאתי חרדה, וסיפרתי את הסיפור לכל מי שאני מכיר. אף אחד לא האמין וגם לא מאמין לי, אבל אני יודע שכל פעם שאני עובר שם היא או הוא מה שזה לא יהיה מביט בי מבין החשיכה.. הגמד