אני נ-ק-ר-ע-ת!!

[מאיה ורוני]

אני נ-ק-ר-ע-ת!! ../images/Emo7.gif

זהו, הגיע תורי. עד עכשיו שתקתי. שתקתי כי ראיתי כמה מסדרי היום המטורפים שלכן וחשבתי לעצמי שהתמזל מזלי ועם כל זה שלא קל לי, אני עדיין שבה הביתה בכל יום בשעה קבועה ויש לי מטפלת לשירי ועוזרת שהשתכנעתי להעסיק ולכאורה הכל זורם... בפועל אני מרגישה שאני בדרך להתמוטט. אני נכשלת בכל תפקידי בבת אחת, מין קריסת מערכות כללית שאני לא מצליחה להשתלט עליה

כאשה לומדת - ישבתי היום בשיעור ובהיתי בנוכחים. אני מתביישת לספר שלדעתי אני התלמידה הגרועה ביותר בקורס. שיעורי הבית שלי לא היו מוכנים להיום והמעט שחזרתי בדרך לעבודה בהחלט לא הספיק.

כאשה עובדת - אני לא משתלטת על התיקים שלי. הורדתי את ימי שישי בעבודה מה שאומר שעלי למסור תיקים לטיפול של אחרים, הם לא תמיד עושים את המלאכה ולבסוף אני יוצאת אשמה. לחילופין אני מקבלת טלפונים הביתה יומם ולילה ונלחמת בעצמי אם לענות או להתעלם כי לפעמים זה ממש מוגזם! (דוגמא: יום חמישי, 9 וחצי בלילה, טלפון דחוף מתאילנד..)

כאישה לרוני - אפילו על הסנדוויצים של הבוקר כבר ויתרתי. אני לא מגיעה לזה. בין הכנת התיק למטפלת של שירי להכנת המשאבה וכל הנלווה לה וריצה מהבית לטרמפ עם עינים טרוטות. אין מה לדבר על ארוחה חמה או על כביסות.

כאם לשירי - אני מאבדת את סבלנותי הידועה בבת אחת. הלילה היא העירה אותי בין 20 ל- 30 פעמים ואין לי מושג למה (כשהדלקתי את האור היא שמחה וצהלה) היא לא מסכימה להיות עם אף אחד מלבדי ורוני לא מצליח להרגיע אותה עד שאני מתעוררת (רק אז מגיע החיוך הגדול) התלות הזו פשוט גומרת אותי כיון שזה מתבטא גם בהשכבה בלילה.

אין לי אפילו הגדרה לזה, שירי עוברת למטפלת חדשה והיא צורחת אצלה כל כך שהלב המרוט שלי נקרע. אני מרגישה גם בזה כישלון מסוים למרות שאין זו אחריות ישירה שלי, למצוא לה מישהי שהיא תאהב. בקיצור, אין לי יותר כוחות , אני על סף תהום.

 

[אפרת12]

אפשר ../images/Emo24.gif../images/Emo35.gif

עקב כשלוני הקולוסאלי במטלות כנ"ל, אין לי אפילו זמן לכתוב לך תשובה כמו שצריך, אז בינתיים - האם תתנחמי בזה שאת לא היחידה ויש עוד, שבזמנים כאלו ואחרים, לא בדיוק עושות

על הכל

מקוה שיגיעו בקרוב עוד חברות ויענו לך יותר בפירוט.

 

[Shprintzak]

../images/Emo6.gifולמה אני צוחקת?...אולי כדאי ל../images/Emo7.gif

כי אני לא מספיקה לעשות

על מאית מהדברים שעליי לעשות, ויואבי שואב ממני כל טיפת אנרגיה. אבל אחרי זריקת מציאות שקיבלתי, שאני לא "מקולקלת" אלא די רגילה בין האימהות, החלטתי לעשות לעצמי הנחות. ומאז אני כבר חודש במבצעי סוף עונה. אין לי עצות. רק חיבוקים ורגשות הזדהות עם העניין.

 

[עפרונית1]

שולחת לך ../images/Emo24.gif

אני כל כך מבינה אותך, את ממש עמוסה אני לא יודעת איך את מצליחה לעשות את כל זה - כל הכבוד!!! את חייבת לראות איך את מוצאת בתוך כל זה זמן לעצמך, עזרה ממישהו את אמא נהדרת ואישה נהדרת תנסי לראות את כל הדברים הטובים ויש. ושוב שולחת לך הרבה

ים

 

[new mermaid]

../images/Emo24.gifאני מצטערת, אין לי שום עיצות

עדיין זוכרת את התקופה הזו בעברי (עם מס' 1) ואין לי ספק שתחזור כשאחזור לעבודה הפעם

אני מתאפקת לא לתת לך עיצות שלא הצלחתי לממש בעצמי, כמו "דברי עם הבוס על שיחות בשעות לא סבירות!" כי קשה לשלוט בלקוחות או אנשי שיווק לחוצים ואני תמיד פחדתי ליצור את הרושם שאני "לא מחוייבת לעבודה". אני יודעת שזו חרב פיפיות כי זה עוזר להמשיך את הנורמה השיקרית הזו, אבל זו סביבת העבודה היום וקשה להלחם בזה לבד

נסי לתת לעצמך הנחות, זו תקופה קשה מאוד ואת לא צריכה להספיק הכל לבד. כמה שנראה ברור מאליו, אולי שיחה מ

אל

עם רוני תעזור? תתרכזי במה שחשוב לך ביותר: שירי והמטפלת (בטח יעזור לשנת הלילה), מנוחה לך (אולי שינה משותפת לתקופה קצרה?), את ורוני. הכביסה והיתר יחכו, כביסה אצלי עוד לא ברחה לשום מקום

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif

אין ברירה, וצריך להחליט על סדר עדיפויות. מה שממוקם נמוך ברשימה - לא להתעכב עליו ולא להצטער בגללו (ארוחות חמות ומושקעות, בית מפונפן...). להתעקש על מה שחשוב: מטפלת טובה לשירי, זמן פנוי לעצמך. מנחשת שהלילות הגרועים קשורים למטפלת החדשה, ואולי אפילו למתח שאת נמצאת בו. יכול להיות?

 

[מאיה ורוני]

הלילות-

יתכן שקשורים למתח שלי (היא הרי יונקת) אבל עדיין לא למטפלת כיון שהיתה אצלה בינתים כמה שעות בלבד. אני משתדלת לעשות חפיפה עם הישנה. כל זה מאחורי כי החל ממחר הישנה יוצאת רשמית לחופשת לידה ואין לי מושג מה יהיה.

 

[lulyK]

רק הסיטואציה הזו לבד,

בלי כל העומס של לימודים ועבודה - היתה מעבירה אותי על דעתי.

 

[דפנה מי]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כל כך מבינה אותך. תחזיקי מעמד-יש ימים נוראיים כאלה והם עוברים

אולי תמצאי איזו דרך לצאת פעם-פעמיים בשבוע לשעה וחצי-שעתיים ולעשות משהו רק בשביל עצמך? חוג שאת אוהבת, הליכה אפילו ותעשי ניקוי ראש כזה.

 

[אור100]

אמא לומדת ועובדת זה לא פשוט

כפי שאמרו לפני יש צורך דחוף בסדר עדיפויות ולחזור לאיפוס תחשבי טוב מה הכי חשוב כרגע ותתמקדי בו עד שיתצייב ובנתיים שאר הדברים קצת יוזנחו עד שתצליחי להכניס או לא את כל העיסוקים לסדר היום ולהשאר שפויה.

 

[משוש30]

אז קודם כל ולפני הכל חיבוק גדול

ועכשיו לעניין: א. נורא חשוב למצא מטפלת טובה. אם היא צורחת אותי לא טוב לה והייתי מאד מאד ברצינות חושבת על מציאת מטפלת חדשה זה יכול להסביר אותי גם את הלילה הבעייתי. ב. לגבי הלילה תתחלקי עם בעלך ותני לו להרדים אותה במשך כמה לילות. בהתחלה זה יהיה קשה אבל אחר כך היא תלמד להירדם לא רק איתך. ג. כאישה לבעלי היקר בחיים לא הכנתי לו סנדוויצ'ים. מה הוא נכה? שיכין לבד אם הוא צריך וזה לא קשור בכלל לילד. ד. תבדקי את האופציה להוריד מעצמך תיקים בלי שתצטרכי להיות האחראית עליהם בסוף מי שלקח הוא האחראי -אפשרי? ה. אולי להוריד קצת לחץ בלימודים? להוריד קורס או שניים? (לא נגמרה השנה??) ו. באמת באמת שבסוף זה יעבור. תחזיקי מעמד

 

[מאיה ורוני]

הלימודים שלי

אני לא הולכת לשום קורסים ולא יוצאת בלילות: לא התעמלות, לא שחיה, לא יוגה ולא יציאות עם חברות. דבר אחד פירגנתי לעצמי, נפתח קורס ללימוד איטלקית בעבודה ונרשמתי אליו. גם על זה לוותר? להרגיש שאני בכלל חיה רק בשביל אחרים ולא עושה כלום למען עצמי? זה קורס שלא יחזור על עצמו כך שאין מה לדבר על זמן אחר. ולגבי התיקים בעבודה, מלבד המשכורת הבסיסית אנחנו מקבלים שכר לפי מספר תיקים ואם עבדתי על רב התיק ולמישהו אחר נותר רק לסיים אותו, חבל שאוותר עליו. (למרות שתיק שלא נסגר כמו שצריך עם שביעות רצון כל הצדדים אינו מקבל בונוס)

 

[משוש30]

non ho detto niente....

סליחה...אם באיטלקית עסקינן אז כמובן אין מה לדבר על לוותר... חשבתי שאת לומדת כמה קורסים אז חשבתי שתורידי קצת לחץ.

 

[cookie1]

../images/Emo24.gif

שמת לב כמה תפקידים את אמורה למלא , ובכולם את מצפה מעצמך להיות 100% ??? אולי זה המקום לעשות חשבון נפש ולראות היכן את יכולה להוריד עומסים. אולי הלימודים הם לא בדיוק הדבר הכי חשוב כרגע, אולי אם תדחי אותם בחצי שנה -שנה הדברים יראו אחרת ? כל מה שאני יכולה להגיד, ולא רק לך, זה שלפעמים אנחנו לוקחות על עצמינו הרבה יותר מדי ועדיין חושבות שזה לא מספיק . בדיוק מתוך זה נובעת תחושת הכשלון

התמוטטות. שולחת לך את כל ה

ים שבעולם ומאחלת שתמצאי פתרון במהרה.

 

[1במיה]

קבלי ../images/Emo24.gif גדול

אף אחד לא מושלם

אני מבינה למה את מצפה להיות 100% בכל תחום אבל אני מציעה לך לוותר כי זה לא אפשרי ואת כל הזמן תרגישי מדוכדכת ממה שלא עשית. אולי תנסי להפוך את הדברים ולראות כמה דברים את כן מצליחה ומספיקה לעשות את אמא לתינוקת, אישה לבעל, סטודנטית וגם עובדת מחוץ לבית בנוסף למטלות שיש בתוך הבית... את רוצה להתמוטט??? את צריכה למצוא איזון ולהבין שכרגע יש דברים שיתבצעו פחות טוב ממה שההית עושה בעבר ופחות טוב ממה שאת יכולה לעשות אם ההית משקיעה ולא להרגיש חרא אם זה. את רק בן אדם ולפי מה שידוע לי כרגע חיים פעם אחת אז למה לך לחיות את החיים עם תחושות של תיסכול והחמצה באופן קבוע?? תשני את סדר העדיפויות שלך- תחליטי מה חשוב יותר ומה חשוב פחות ות-י-ר-ג-ע-י למשל למה את מרגישה כישלון שאת לא מספיקה להכין לרוני סנדוויצים? את גם עובדת ויש לך מליון דברים לארגן בדרך החוצה ולו ברוך השם יש 2 ידיים (אני מניחה

) הוא יסתדר.. שולחת לך קצת כוח משלי והמון

 

[קובולט]

אולי....

אולי תנסי לשאול את העוזרת (אם היא נראת לך נחמדה) לטפל בקטנה אצלך בבית, ככה תוכלי להרויח פעמים גם שתנקה קצת בזמן ששירי ישנה תפעיל מכונה שתים??? אצלי זה עובד לא רע. ובכלל למה את צריכה לקחת אל המטפלת? למה את לא מחפשת מישהי שתגיע אליך זה יוריד ממך לפחות את התיק של לסדר תיק ובכלל אולי זה יוריד משיר את הלחץ של לעבור למקום חדש ולא מוכר, בקטע הזה אין כמו בבית וכמובן שתמיד המטפלת יכולה לצאת עם שיר לטיול בשכונה המוכרת לה. בקשר לעבודה ושאר הדברים גם אני מחכה לפתרונות... שולחת

ים לעידוד לי זה מאוד עוזר

 

[yaelia]

חוץ מ../images/Emo24.gif ענק

אין לי עצות מחכימות. הדבר היחיד שיכולה להציע זה להתאמן קצת שרוני ישכיב בלילות או יקום אל שירי ולך יהיה קצת זמן לישון כמו שצריך. אני בטוחה שעייפות היא פקטור מכריע בתשישות הכללית. לגבי שאר הדברים - הלוואי שהיו לי עידודים.

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo24.gif

בדיוק לפני מס' ימים כתבתי, שאני לא מבינה איך אפשר להיות אמא לומדת ועובדת. בלי לעבוד אני בקושי עומדת בזה. אין לי עצות, רק רוצה לספר לך, שמאז שמעין מקבלת בקבוק (שאוב) לפני השינה, ואת זה עושה בעלי, פתאום הוקל לי (בזמן הזה אני שואבת). אני לא מנסה לומר לך לוותר על הנקה זו או אחרת, אבל למצוא דרך להפעיל את רוני ע"מ לעזור לך ולהקל עלייך. מקווה שהעניינים יסתדרו בקרוב

 

[dorlim]

שולחת לך ../images/Emo24.gifים חמים

ויכולה לספר לך שאני ויתרתי על שאיבות בעבודה כי הרגשתי שהן גוזלות ממני המון אנרגיה ומאחר ושני כבר מקבלת מוצקים אז זה היה פחות נורא בעיני.

ותזכרי תמיד שאת אמא מושלמת לשירי!!!!!!!

 

[אדר שלי]

מאוד מבינה אותך../images/Emo24.gif

בעיקר מאז שחזרתי לעבודה. אבל יש לי הצעה: אל תסתכלי על הדברים כמכלול. תפרקי אותם, אבל לא כמו שעשית, אלא לדברים שחשובים מאוד וחשובים פחות (כי הרי הכל חשוב). בדברים החשובים יותר - אין ברירה, לשנס מתניים. בדברים החשובים פחות - לחפף. רק ככה תרגישי שלפחות חלק מהדברים נעשים לשביעות רצונך. ותפרגני לעצמך. לגדל ילדה קטנה זו משימה קשה מאוד. לגבי הצרחות אצל המטפלת: תשנני לעצמך: היום היא תצרח הרבה, מחר קצת פחות, מחרתיים עוד פחות ואחר כך עוד פחות... עד שהיא תתרגל למגע, לריח, לקול של המטפלת. זה יעזור גם מבחינת התלות שלה בך. אם המטפלת היא מטפלת טובה ואת סומכת עליה, גם שירי תכיר בזה. יותר מזה, אין לי הרבה מה להציע. את לא לבד. רק מהשרשורים של השבוע האחרון אפשר לראות את זה. צרת רבות חצי נחמה? מקווה שהדברים ילכו וישתפרו!