אני סבור

[טללי בוקר]

אני סבור

שילד רוחני הוא אתגר לא קטן להורים שלו,המילה "אתגר" כוללת בתוכה את הקושי ואת ההזדמנות ילד רוחני הוא ילד שיש בו התייחסות אל דברים שילדים אחרים (וגם מבוגרים לא מעטים) לא נותנים עליהם את הדעת, האופקים שלו רחבים, הרגישות שלו גבוהה, הדמיון שלו מפותח בכל אופן בדרך כלל האם לילד כזה יש תמיד מולו הורה שמודע לכל המשמעות של הדבר? ומה קורה כשזה לא מתרחש? ילד רוחני בדרך כלל לא יכול לצפות מהסביבה לגלות הבנה למי שהוא, אם יש לו מזל הוא יקבל לכך מענה מהגננת, המורה או המדריך בצופים, בדרך כלל ההורים הם היחידים שיבינו לליבו ויאפשרו לו לפתוח אופקים נוספים, וזה כל כך חשוב לפתוח אותם ילד רוחני שאין לעולם הפנימי שלו מענה מאלה שלידו הוא הזדמנות לא מנוצלת ויש כאן גם מתכון ברור לתסכול, עצבות, חוויה של חוסר הבנה. אני תוהה אם יש כתובת שתוכל ליעץ ולהנחות ולסייע להורים כאלה

 

[יעל עיני]

בהחלט יש כתובות כאלו!!

אני למשל. גם כמטפלת בכלל, גם כמטפלת שעוסקת בהורות וגם כאמא. בנוסף אלי, יש עוד הרבה גורמים. יחד עם זאת, אני גדלתי בסביבה מאוד!!! לא רוחנית אם אפס סובלנות לשונה (קיבוץ) ואני מאמינה שדווקא מתוך הסגירות של החברה שממנה אני באה נפתחתי לידע. לא יודעת להגיד לך אם ההורים שלי הבינו לליבי (בעצם- הם ממש לא!) אבל הם כן נתנו לי מרחב פעולה. ולפעמים דווקא מתוך התסכול, העצבות, וחוסר ההבנה צומחת הרוחניות הטובה, השקולה, המאוזנת ולא ההפך.

 

[סמדר גפני]

טללי בוקר שלום

יש לי תשובה מאוד ארוכה לשאלתך, אבל אכתוב בקיצור. יש היום הרבה ילדים רוחניים שגדלים בבתים שאינם מקבלים אותם - והם מאוד סובלים, ויש כבר כמה הורים שיותר פתוחים לנושא, אבל עדין די מבוהלים, שהילד לא ישתגע... ויש הורים שפתוחים לקבל ולהבין את הילדים. בחלק מהמקרים הילדים מאוד סובלים ... ובחלק מהמקרים הילדים "מעלימים" את היכולות שלהם כדי להיות כמו כולם (אני מקווה, שכשהם יגדלו ויתפתחו הם יוכלו לחזור ולהתחבר לידע הפנימי, אם הם ירצו זאת)... ובחלק מהמקרים מאפשרים להם להביע את עצמם באהבה והקשבה. אספר לך שלושה סיפורים. לפני שבוע הגיע אלי מטופל, שלומד בכתה ח' וסיפר, שיש להם בכתה ילד שמדבר עם דמויות דימיוניות והילדים והמורה אומרים שהוא משוגע .... הסברתי לו שיש אנשים שרואים דברים שאחרים לא יכולים לראות, אבל זה לא אומר שהם משוגעים... אחרי יומיים הילד התקשר לספר לי שהייתה לו שיחה מאוד מעניינת עם הילד ההוא ועכשיו הוא די בטוח שלילד הזה באמת יש חברים אחרים...והוא גם דיבר עם החברים שלו שהוא לא באמת משוגע... ועוד סיפור. הגיע אלי לטיפול ילד מדהים בן 10, עם שלל בעיות, והייתה בי הידיעה שהוא ילד עם יכולות אדירות.... לאחר תקופה, בה יצרתי כבר את האמון עם ההורים, החלטתי להעיז ולדבר איתם על כך שאני מרגישה שחלק מהדברים "המוזרים" שיש לילד נובעים מיכולות אנרגטיות גבוהות שיש לו. למזלי, השותף שלי, שחר, הוא איש עם יכולות אדירות (הוא נולד כ"ילד אחר"), שיש לו אפשרות לראות דברים...ובקשתי ממנו לעשות לילד אבחון. ההורים לא ממש התלהבו (כי הם מאוד לא מאמינים) - אבל הסכימו. כבר ברגע הראשון היה ברור לשחר שהילד הזה הוא ילד מיוחד במינו, שרואה הילות, באופן טבעי לגמרי, וקורא אנשים בצורה יוצאת מדהימה ... הילד התרגש בצורה יוצאת דופן מהמפגש, והתחיל להבין דברים שהוא רואה ומרגיש (אני בכיתי כמעט שעה מרוב התרגשות). ואז, כשהיגיעו ההורים ושמעו את הילד מדבר על הילות וקודים, הם קיבלו הלם, ולא הסכימו בכלל לשמוע לא את הילד ולא אותנו. הלב נקרע.... ולעומת זאת, סיפור אחר לגמרי. ילד בן 5 נסע עם אימו במכונית ואמר לה. אמא, את יודעת, כשהייתי בכוכב שם למעלה (הצביע לשמיים) הדברים נראו אחרת ממה שהם באמת כאן. האמא: ואתה שמח שהגעת לכאן? הילד: בעצם את אמא די נחמדה וגם אבא בסדר. אני חושב שבחרתי טוב.... האמא: אז בוא נעשה הסכם. כל זמן שאתה בוחר להיות פה - נהנה ביחד. הילד: ברור. החיים טובים. אתה מבין את ההבדלים...??? אין לי ספק שהיום כבר יש פתיחות גדולה לנושא, אך עדין יש להרבה אנשים התנגדות לכך... הכול עניין של זמן.

 

[טללי בוקר]

תודה

כן, ההבדלים ברורים אני תוהה ביני לבין עצמי אם יש כאן צורך בשטח לתחום מקצוע שיקח זאת על עצמו באופן ספציפי

 

[יעל עיני]

תגדיר "תחום מקצוע"

האם לא כל מטפל הוליסטי עוסק בזה ברגע שזה "נופל" על דלתו? אם הורים שלא מאמינים בכך, כמו בדוגמא שקיבלת למעלה, בכל מקרה לא יגיעו אל אדם כזה אז בשביל מה? אני חושבת שככל שיש יותר יותר ילדים "אחרים", שהפכו לאנשים "אחרים", כך המודעות משתנה... ושוב, צר לי, אבל אני כן חושבת שהסבל הוא חלק מתהליך ההתפתחות של הילד. תחשוב על זה כך- הילד בחר את ההורים שלו. ברמת הנשמה- הוא ידע בדיוק לאן הוא מגיע.

 

[טללי בוקר]

כאן יש לנו מחלוקת

מה שמוליך אותי בחיים הוא הרצון לתת לזולת את מה שאני מאחל לעצמי, ואני עצמי, מה לעשות, לא רוצה לסבול כשאני רואה אדם סובל, בעיקר אם הוא ילד, אני מנסה לחסוך ממנו את הסבל בכלל, המחשבה על סבל של ילדים מעוררת בי צמרמורת האם צריך להתעלם מהעובדה שהילדה של השכנים נאנסת על ידי אבא שלה, כי היא הרי בחרה בו?

 

[יעל עיני]

להתעלם- ממש לא!

להבין שזה חלק מהנתיב, חלק מהשיעור- כן. גם שיעורים צריך לרפא. אני חושבת, שאם היית חוסך ממני את הסבל שעברתי כילדה, העולם היה מפסיד אותי כאדם המדהים שאני (ואני חושבת את זה בכלל על כל אחד). לא חושבת שאנשים צריכים לסבול, רק חושבת שיש מאיתנו שבוחרים בדרך הזאת כמסלול להתפתחות. ממליצה לך לקרוא, באותה הזדמנות, את הספר של ביירון קייטי "העבודה". מאוד מעניין.

 

[d s d s]

יש הרבה כתובות

אחת מהן היא ממש פה וזה תלוי בהורה אם הוא בכלל מזהה שהוא צריך לפנות לגורם חיצוני ואם הוא מזהה- למי הוא מחליט לפנות. אני מאמינה שבסופו של דבר הילד יבטא את עצמו ואת הכשרון שלו אם לא בילדות ע"י הכוונה אז בעתיד ע"י אחריות אישית למציאת המקום שלו

 

[קסמי אהבה]

היי../images/Emo23.gifסליחה על העיכוב במתן תשובה....

מקווה שעדיין תקרא זאת... נגעת בנקוודת חשובות וגם כואבות... אני בהחלט נתקלתי בהרבה מיקרים בהם הורים לא היו מספיק רגישים/מודעים לצרכים של הילדים הרוחניים. וזה עצוב ומצד שני, ההורה הוא לא המורה היחיד של הילד במסעו בחיים אלה. אם הילד לא יקבל את התמיכה שהוא זקוק לה לצמיחה הרוחנית שלו ולהגשמת ייעודו הוא יפגוש במסלול חייו מדריכים אחרים אם זה מורה בבי"ס או מדריך בצופים או חבר/ה אני יוכלה לספר ממקור ראשון שהייתי ילדה שונה מרוב בני גילי הייתי חולמנית ובעלת דמיון מפותח מאוד עם יכולות רוחניות שרק היום ממרום גילי... אני יכולה לזהות ולהגדיר הוריי שהם דור ניצולי שואה מפרנסים קשיי יום לא ממש חשבו על האפשרות של להדריך ולהבין את היכולות הללו שבי...חוץ מהפעמים שאימי היתה מגרדת חישגד ולוקחת אותי להביא לה מזל.... גם לא היתה אז מודעות לרוחניות ויכולות כאלה כמו היום. בגלל זה ה

הזה חשוב כל כך ליצירת מודעות לקבלה ולהקשבה. כתובת לסייע להורים היא כבר חצי מהדרך לפתרון... החצי הראשון והוא החשוב מכל זה באמת מודעות ההורים והבנה וקבלה של צרכיי הילד הרוחני. אז באמת, יש את הפורום הזה וגם מטפלים למיניהם שמתמכים בתמיכה בילדים. אני דוגלת בלתת לילד להתפתח ולהתנתב בדרכו שלו ובזמן שלו ולהיות קשובים לצרכיו . למשל ילדים כאלה זקוקים למרחב שלהם לשקט לאפשרויות ביטוי הדמיון שלהם על ידי משחק,דרמה (אפילו בבית להתחפש לכל מיני דמויות נחשקות),ציור וכדומה. והכי הכי חשוב לקבל את הילד/ה כמושהוא ללא שפיטה וללא ביקורת

תודה על הנושא החשוב שהעלית!!!