אני סובל מ...

[עדו בן צבי]

אני סובל מ...

מ-'אורחיטיס' קשה. חמותי וגיסי בן ה13 באו לשיקגו למשך שבועיים והם אשכרה 'אנטי תיירים'. הם לא רוצים ללכת ולראות כמעט שום דבר. הם מקשים על מתן שיעורי הבית התראפואטים של הבן שלי בן ה3 שסובל מליקויי תיקשורת והם קנו לנו מתנה יקרה ומיותרת בזמן שאנחנו צריכים כל גרוש לריפואי של הילד. בגלל סיגנון הביקור יש לי זמן לתחזק את הפורומים אבל לא לפתח אותם. מה גם שאני לא רואה את העיר עצמי בהזדמנות זו. אורחיטיס יכולה להיות ממש לא נעימה.

 

[מוּסקט]

אוי יוי יוי!!

מוכר ולא חביב! כמה ימים כבר עברו מתוך השבועיים? (מי אמר טבלאת יאוש ולא קיבל?)... יש סיכוי לעשות קצת שרירים עם גבולות הזמן שלך כמארח? כלומר, אם אלו אנשים שלא רוצים ללכת לשום מקום או לעשות דברים - תן להם זמן להיות גם לבד עם ה"שומדבר" שלהם תוך שאתה אומר שיש לך דברים חיוניים לעשות. אפשרי? (תנחומי!)

 

[עדו בן צבי]

אני מצליח לגרור אותם תיכמונים

בעיקר ב'הפרד ומשול'. הקטע הוא שהשיטה לא נעימה. לא חשוב. אני אהייה יומיים ניו יורק אצל הרופא שלי והם יעשו הרבה כלום בלעדי. הם בעיקר ישמרו על ילד בן שלוש עם צרכים מיוחדים שיבכה 'אבא, אבא'. מאז שכתבתי את ההודעה הצלחתי קצת לגרור את גיסי לבדו לכל מיני מקומות. הדהים אותי שעבור חמותי, המקדש הבהאי בווילמט לא היה אטרקציה וחדר הכביסה של הבניין - כן.

 

[עדו בן צבי]

הם הלכו ועכשיו אני מבואס מהמתנה.

הם לא נתנו לנו כסף כמעט הפעם. זה בסדר. זכותם. גם אם הם יודעים שאנחנו במצב כלכלי חרא בגלל שכל גרוש הולך לתראפיה הרבה שהילד מקבל. אבל למה הם השאירו לנו מתנה מיותרת שעלתה 400 דולר. מי צריך מצלמה דיגיטלית ב400 דולר כשאין כסף לחלק מהתראפיה שהילד צריך. הם יודעים שקרוב משפחה אחר נתן לנו מצלמת וידאו יקרה במתנה ושהמתנה שלו משתעממת בארון כי אנחנו שונאים לצלם. אז למה לתת לנו גם מצלמה דיגיטלית שתזכה לאותו גורל?

 

[מוּסקט]

קדימה!

תמכור את המצלמות ובהזדמנות זו גם עוד דברים מיותרים שיש לך בבית. הבנתי שאתה באמריקע, נכון? מה אם e-bay? הזדמנות להפטר מגיבוב של דברים מיותרים בבית, לאוורר את האווירה אחרי המועקה של נוכחותם ופשוט לחזור לשיגרה. [תתפלא מה אפשר למכור שם!]

 

[עדו בן צבי]

לא נעים. אלא מתנות מאנשים טובים

 

[מוּסקט]

עדו!!

אתה מאלה ששומרים על הוזה המזעזעת שקיבלת מדודה קלרה רק כדי שלא תעלב?? יש לי כמה מחשבות בקשר לעניין אבל אם מתחשק לך, נעבור למסרים.

 

[עדו בן צבי]

כיתבי פה. זה בסדר.

 

[מוּסקט]

OK

אגיד לך מה למדתי בדרך הקשה. למדתי שאלו *רק* חפצים ושאני לא זקוקה להם כדי שיהוו אנדרטאות זיכרון אצלי בבית. עוד למדתי שאני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב בלי כלמיני חפצים מגובבים אצלי בבית (וגם במשרד). באותו תהליך כואב וארוך למדתי שלמעשה אנחנו זקוקים למעט מאוד דברים. אתה אמרת שלמעשה הדבר לו אתם זקוקים יותר מכל עכשיו הוא כסף כדי לטפל בילדכם... מה היה קורה לו אמרת לכל אלו שרוצים לסתום לך את הבית בדברים לא נחוצים את הדבר הזה? מה היה קורה לו היית מתחיל להגיד לכל אלו שרוצים לתת לכם מתנה, שבעצם המתנה שהכי נחוצה לכם כעת היא השתתפותם בעזרה לה ילדכם זקוק? אם אלו שנתנו לכם את הוידאו הם אנשים טובים כמו שהעדת עליהם, הם בטוח היו מבינים, לא?

 

[עדו בן צבי]

זו נקודה למחשבה.

הבית שלנו לא סתום בחפצים. הוא די ריק כי אנחנו רק 6 חודשים ביבשת הזו. לפני כן היינו ביבשת אחרת לשנה וחצי ולפני כן בעוד אחת. עדין לא תלינו תמונות כי עוד לא הספקנו לגמור לרהט... אולי באמת צריך להרים טלפונים בכייניים בעוד איזה חודש חודשיים ולספר שמכרנו את המצלמות ביד שניה כי נגמר לנו הכסף. אבל אני לא רוצה לסחוט את המפשחה ולהזמין לחצים של עיצות 'פראקטיות' לזרוק את הקריירה שלי ושל אישתי ולחשוב רק על כסף. אישתי אומרת שמאחורי המצלמה הדיגיטלית עמדה מחשבה אנוחית של קבלת תמונות של בנינו בדואר האלקטרוני בכל מחיר. עקרונית, המשפחה מכל הצדדים נתנה לנו הרבה יותר מהמקובל לתת אצל אחרים. אישתי רצתה לתת את מצלמת הוידאו במתנה לבר מיצווה של גיסי ואני התנגדתי. בסוף מלבד אירוח אצלינו וטיולים בעיר (בעיקבות לחץ עליו) לא נתנו לו מתנה.