אולה עוד פעם
New member
אני סוחבת אוטובוס בחולות ובסוף מגיעה אל הלוקר
שלך שנמצא בשום מקום, אתה רחוק איזה קילומטר עם עוד כמה בנים (מסתכלים עליי בכבוד אך בריחוק של מיאוס). אני רוצה לפרוץ ללוקר לבדוק את החפצים שלך, לכלות את הגעגוע שלי בסיפוק יצר הסקרנות שלי לגבי החיים שלך עכשיו. מפה לשם, ההורים שלך מופיעים, מישהו טורח להסביר להם שאני העוזרת שלך, שאני מסדרת לך את ארון הבגדים. אני מריחה חליפה שלא אופיינית לך, נוכחת לדעת שהשתמשת בה כבר פעם אם לא כמה פעמים. מנסה לשאול את אמא שלך עם יש עוד בגד ראוי חוץ מזה שאני מחזיקה ביד שיוכל לשמש אותך כשאתה הולך לעבודה בה אתה מכסה על הכאבים שלך, מזייף את האישיות שלך. אז מה שבאמת קרה, זה ששתיתי את מנת הבירה שתשאיר אותי מודעת, אבל תגרום לי לקחת כמה צעדים בכיוון הלא נכון (גם פיסית וגם חברתית?). כמו במשחק הכיסאות, אני יושבת על הבר, הם מתחלפים - הפנים שיושבים מולי; פעם קרובים יותר, פעם קרובים פחות. ראית אותך הולך לשרותים, אז פתאום נזכרתי שגם לי יש. אתה עוד לא מכיר אותי, אבל אני יודעת את מי אתה מכיר ועוד כמה דברים קטנים עליך שהצלחתי לתפוס רק מכמה מבטים בשביל לגרום לך להזמין אותי לשבת לידך. בזמן שאני מחכה בתור של השרותים של הבנות אתה מגיח מהשרותים של הבנים, שכחתי שיש לי, אני יוצאת מהתור ומתחילה לשחק ב"תנחש". אתה משתף פעולה. הנה הגיע הרגע, אני חוזרת איתך. יושבים בשולחן שלך. הפנים מסביב מנסות לעכל אותי (כאילו חושבות; לקבל או לא לקבל) אבל אני כבר מתנצחת עם בחור אחד שיושב ממולי, הוא אומר שאני כועסת עליו ואני אומרת שאני לא כועסת בכלל (ואני לא יודעת אם זו אמת שאני דוברת), מתמרנת בין כמה תגובות. אתה שולף את המספר שלי מהפלאפון שלך, כן! אני מופתעת. נצחת במערכה. נו אז מה? אני קמה על הרגליים, יודעת שאני צודקת וממשיכה. מכות מתחת לחגורה, דווקא הייתי בסדר איתך. בסוף אתה מביא את משפט המחץ, אני משתתקת, כולם צוחקים. מסננת בין השיניים "יא בן זונה". אתמול בלילה הפסדתי בקרב של מלחמת המינים.
שלך שנמצא בשום מקום, אתה רחוק איזה קילומטר עם עוד כמה בנים (מסתכלים עליי בכבוד אך בריחוק של מיאוס). אני רוצה לפרוץ ללוקר לבדוק את החפצים שלך, לכלות את הגעגוע שלי בסיפוק יצר הסקרנות שלי לגבי החיים שלך עכשיו. מפה לשם, ההורים שלך מופיעים, מישהו טורח להסביר להם שאני העוזרת שלך, שאני מסדרת לך את ארון הבגדים. אני מריחה חליפה שלא אופיינית לך, נוכחת לדעת שהשתמשת בה כבר פעם אם לא כמה פעמים. מנסה לשאול את אמא שלך עם יש עוד בגד ראוי חוץ מזה שאני מחזיקה ביד שיוכל לשמש אותך כשאתה הולך לעבודה בה אתה מכסה על הכאבים שלך, מזייף את האישיות שלך. אז מה שבאמת קרה, זה ששתיתי את מנת הבירה שתשאיר אותי מודעת, אבל תגרום לי לקחת כמה צעדים בכיוון הלא נכון (גם פיסית וגם חברתית?). כמו במשחק הכיסאות, אני יושבת על הבר, הם מתחלפים - הפנים שיושבים מולי; פעם קרובים יותר, פעם קרובים פחות. ראית אותך הולך לשרותים, אז פתאום נזכרתי שגם לי יש. אתה עוד לא מכיר אותי, אבל אני יודעת את מי אתה מכיר ועוד כמה דברים קטנים עליך שהצלחתי לתפוס רק מכמה מבטים בשביל לגרום לך להזמין אותי לשבת לידך. בזמן שאני מחכה בתור של השרותים של הבנות אתה מגיח מהשרותים של הבנים, שכחתי שיש לי, אני יוצאת מהתור ומתחילה לשחק ב"תנחש". אתה משתף פעולה. הנה הגיע הרגע, אני חוזרת איתך. יושבים בשולחן שלך. הפנים מסביב מנסות לעכל אותי (כאילו חושבות; לקבל או לא לקבל) אבל אני כבר מתנצחת עם בחור אחד שיושב ממולי, הוא אומר שאני כועסת עליו ואני אומרת שאני לא כועסת בכלל (ואני לא יודעת אם זו אמת שאני דוברת), מתמרנת בין כמה תגובות. אתה שולף את המספר שלי מהפלאפון שלך, כן! אני מופתעת. נצחת במערכה. נו אז מה? אני קמה על הרגליים, יודעת שאני צודקת וממשיכה. מכות מתחת לחגורה, דווקא הייתי בסדר איתך. בסוף אתה מביא את משפט המחץ, אני משתתקת, כולם צוחקים. מסננת בין השיניים "יא בן זונה". אתמול בלילה הפסדתי בקרב של מלחמת המינים.
