בתיאורים שלך כאן חסרה אבחנה אחת חשובה
והיא -
במצב א', יוסי דורש מדני כסף באיומים.
במצב ב', דני דורש מיוסי כסף, ויוסי מנהל איתו משא ומתן.
 
מהאבחנה הזו נובע כי:
במצב א', מכריחים את דני לשלם.
במצב ב', מבקשים מיוסי לשלם ויוסי אומר - אני אסכים לשלם בתנאים מסויימים.
 
במצב א' אין בית משפט, אין דין ואין דיין.
במצב ב' אנחנו בין כתלי בית המשפט, ומתנהל דיון חוקי.
 
במצב א' אין שאלה של הסכמה. תשלם או תמות.
במצב ב' מנסים לסיים סכסוך באופן ששני הצדדים מסכימים לו, ואף אחד לא חייב להסכים.
 
צריך לצאת מהתפיסה לפיה צד שמוכן לשלם בפשרה, יודע שהוא לא בסדר. לפעמים הדיון המשפטי עולה יותר מאשר סכום הפשרה ועדיף לסיים עם זה כבר, לפעמים יש בעיה של חוסר ראיות, לפעמים השופט אינו מבין מספיק...
 
לדוגמה, תיק של עורך דין פתח-תקוואי ידוע בתחום הרשלנות הרפואית, בו התובעים סבלו מבעיה גנטית. בבית החולים אמרו להם שיש בעיה גנטית וקיים סיכון ללידת תינוק בעל מומים ותסמונות נוראיות.
ההורים לא רצו לחסל את ההריון ואכן נולד ילד עם פגמים שונים.
הוגשה תביעה נגד בית החולים בטענה שלא הסבירו מספיק טוב מה עלול לקרות אם ימשיכו בהריון, אילו נזקים צפויים לילד, ולמעשה - טענה שבית החולים התרשל מכיוון שלא שיכנע את התובעים להפסיק את ההריון. לטענת התביעה, היה צורך לחייב את ההורים להפסיק את ההריון בנסיבות האלו, כשברור שההורים לא מבינים מספיק טוב בעצמם את ההשלכות של ההחלטה שלהם.
 
השופטתבמחוזי בתל אביב הציעה לצדדים להתפשר כך שבית החולים ישלם סכום כספי גבוה למדי להורים.
בסופו של דבר המגעים לפשרה לא צלחו, והתביעה נגד בית החולים נדחתה. השופטת כתבה שבגרמניה הנאצית היו כופים על אישה הפלה. בישראל של שנת 2016 זה לא קורה.
 
אז מה? בית החולים "סחט" את ההורים כשבשלב המגעים לפשרה הסכים לשלם רק סכום נמוך כדי לסיים את התיק? ואם היה מתנה תנאים לפיהם הפרשיה לא תפורסם?
הרי בית החולים עצמו לא מאמין שהוא לא בסדר, למה הוא צריך לספוג גם ביזוי פומבי, בנוסף לתשלום?
