אני עייפה מכל החרדות הללו

Chocksum

New member
אני עייפה מכל החרדות הללו

נמאס לי מהן. ובעיקר מהידיעה שלא אוהבים אותי - למרות כל מה שנאמר על מצב הפוך - שגורם לי להיות במצב כמעט תמידי של חרדה מפני נטישה. רק לאחרונה החרדה התמידית הזאת מתחילה להיות מובנת לי, ברור לי היום שבשלה אני כבר לא יודעת מי אני באמת, מה אני באמת רוצה ומהו הדבר שהכי נכון לי. גם כיום חלק ניכר מפעולותיי מודרכות ע"י הפחד הזה שגורם לי לרצות אנשים, להיות לא אמיתית, רק שיאהבו ויקבלו אותי לתמיד או שלחלופין עם כאלה שברור שהם תלויים בי אני יכולה להיות סופר אגרסיבית, צועקת ומעליבה. אני מרשה לעצמי להוציא על אהוביי את התסכול שמיועד לאלה שמסוגלים להכיל את חרדותיהם בצורה יותר נשלטת ממני, שמתוך כך יכולים להרשות לעצמם לא לאהוב אותי, שאני כל כך זקוקה לאהבתם גם, ולהראות זאת ללא פחד ובושה. התכנון להערב הוא להפגש עם פסיכיאטר שיתן לי תרופת קסמים נוגדת חרדה, ולמרות שהסבל שנובע ממנה כה עצום אני מהססת לקחת את התרופה ועדיין מקווה שאוכל עם הזמן לשלוט בה. זהו חלום שרחוק נורא מהמציאות היומיומית שלי.
 
שלום לך ../images/Emo168.gif

נראה שאת מנסה להבין מה קורה לך, איך את מתנהלת עם אנשים בחייך, איך את מתמודדת עם התוקפנות שמתעוררת בך מדי פעם, עם צרכי התלות... הפנייה לפסכאטר מסמלת תקוה. אני מאחלת לך הצלחה ומקווה שיחד עם התרופה, תמצאי אומץ לנסות לעשות דברים אחרת, לצבור חוויות חדשות ואיתם יכולה לבוא הבנה חדשה של עצמך. לפעמים דברים עובדים גם בכוון הזה...
 

Chocksum

New member
תודה על ההתייחסות

אני במהלך ימים של הזדקקות נואשת להתייחסות. קשה לי להכיל אותי יחד עם חרדותיי וגיליתי ששיתוף הקושי מאוד מקל עליי, וזאת לאחר שנים רבות של התיחסות מתנשאת ומתגוננת כלפי אחרים, כשלא יכולתי להודות בפני עצמי עד כמה אני זקוקה להם. אני בטיפול וורבלי כבר כמה שנים ותמיד פחדתי מהתרופות הפסיכיאטריות. פחדתי שאפסיק להרגיש ולחשוב כפי שאני רגילה. בעקבות אירועים קשים ומטלטלים שמבוססים על אירועים קשים מהעבר, ושיכולים לתת הסבר הולם לעצם היותי אדם חרד, החלטתי שאין לי מה להתחבט ושהסבל היומיומי גדול מדי. אולי באמת הגיעה השעה להפסיק לחשוב ולהרגיש איך שאני רגילה. די ברור שכשאני במצב של חרדה זה מאוד לא מקדם אותי ואפילו הרסני.
 
../images/Emo140.gifשלום לך

את לא היחידה שמרגישה כך, זה כל כך מעייף זה מוציא כל כך הרבה אנרגיות שבעצם יכולות ללכת למקומות אחרים טובים יותר, יש רגעים בהם אני רוצה להרים ידים ולומר זהווווווווו לא רוצה יותר, אמרה לי פעם מישהי כאן שכשאלמד לקבל את החרדות כחלק בלתי נפרד ממני אצליח להתמודד איתם יותר טוב אני עדיין לומדת, קבעתי לפחות 10 פעמים תור לפסיכיאטר וביטלתי אותו אני כאילו חושבת לעצמי ניסיתי פעם אחת טיפול תרופתי שלא הועיל וגרם לי לתופעות לוואי זוועתיות ואני כל כך מפחדת שוב לעבור זאת, אני מעדיפה להתמודד עם החרדות בלי שום תרופה, אבל לצערי אני מתחילה להרגיש שזה מצב בלתי אפשרי וכאילו בעצם מצד שני למה להילחם אם אפשר פשוט להרגיע את המצב עם תרופה אם כואב לך הראש את תיקחי כדור כדי להרגיע להבין שהמצב בדיוק אותו דבר. הלוואי ותמצאי את הדרך
 
החשש שלך מפני התרופה הוא מובן

לכולנו, כולנו אנשים ששליטה בחייהם מאוד חשובה להם, אני יכולה לשתף אותך בידיעה שאני הייתי בטיפול התנהגותי וקוגניטיבי מעל 10 שנים. היו עליות והיו ירידות, אבל לבסוף מתן התרופה הפך לבלתי נמנע, גם אני התלבטתי, התחבטתי, ועברתי יסורים רבים עד שהתחלתי לקחת את התרופות הראשונה לא עזרה לי, וכך גם השניה, אבל רציתי לחיות, רציתי להפסיק לכעוס על כל העולם. קשה להכיל את רגשות האשם, את המצוקה שרק את עוברת ואף אחד לא באמת יכול להבין מה קורה לך, ולכן התעקשתי על תרופה אחרי שהבנתי שעבורי זו הדרך ואכן אני לא מצטערת, לאחר מס' נסיונתו כושלים עם תרופות מסויימות הגעתי לתרופה העוזרת לי. האפשרות, סוף סוף, לנקות את השימשה מטיפות הגשם המסמאות, אשר לא נתנו לי את היכולת לראות ולהתמודד, רק עזרה לי ונתנה לי את האפשרות להתחיל טיפול חדש, טיפול פסיכולוגי אשר הייתי מסוגלת להתפנות אליו ריגשית ולהכיל אותו
 

Chocksum

New member
שבת שלום ../images/Emo141.gif

קיבלתי את המרשמים לשלושת החודשים הבאים. עדיין לא קניתי את התרופות, אבל אני מתכוונת לקנות ולא בטוח שאשתמש מיד. בתור התחלה חשבתי להיות סלחנית יותר לגבי השימוש בנוגדי החרדה מאשר באנטי-דיכאוניות. תופעות הלוואי מדאיגות אותי. הפסיכיאטר היה מאוד נחמד, אנושי ואפילו אבהי, מה שמאוד ריגש אותי. והיה קטע מדהים: בסוף הפגישה התברר שהוא חבר של אבי, עוד מאוקראינה כשהיו צעירים, ושהוא מכיר את אחי וסבתי. עצרתי את הדמעות בכוח, היה לי קשה שיראה אותי בוכה, חלשה, פחדתי שהוא לא יוכל להכיל את כאביי. בדרך הביתה קיויתי שיצור קשר עם אבי, יספר לו מה קורה איתי, כי אין לו מושג קלוש אודותיי. אף פעם לא ממש התענין, הוא העדיף לחיות את הסרט של חיי שלא דרכי וכשפעם ניסיתי לספר לו שוב ניתק את יחסיו איתי לכמה שנים. למרות שנטש אותי כשהייתי בת כשנה, גם אם יוודע לו שאני סובלת מחרדות נטישה אני בטוחה שלא יקשור בין העובדות ולא יקח אחריות על מעשיו, כהרגלו.
 
שבת שלום ../images/Emo39.gif

מדהים הספור שלך, מרגש. איזה צרוף מקרים נדיר...וכמה סמלי. אבא לא מצליח להיות שם בשבילך, לטפל בך, הוא נטש אותך יותר מפעם אחת והנה, את הולכת לטפול למישהו שהיה חבר שלו ושהתנהג אלייך באופן אבהי... הצורך לעצור את הדמעות כשאת כל כך זקוקה למשיהו לבכות על כתפו, זו תחושה קשה. אני מקווה שתמצאי את הכתובת לדמעות. אם לא בין חברים ומשפחה אז כתובת מקצועית. ואולי הפסכאטר הזה, שהרגשת שאת מסתדרת איתו, יסכים לטפל בך באופן שיחתי בצד הטפול התרופתי? לגבי אבא- את מקווה שפסכאטר ייצור עמוו קשר ויספר לו עלייך, אולי יספר לו כמה את סובלת, שיידע כמה קשה לך וכמה הוא הכאיב לך. ייתכן שאבא אף פעם לא ייקח אחראיות על הכאב שהסב לך. האדם היחיד שיכול לקחת אחראיות בספור הזה, זו את. את יכולה לא יכולה לקחת אחראיות על הבחירות וההתנהגות של אבא אבל את יכולה לקחת אחראיות על החיים שלך. זה הסרט שלך. גם אם הכסא של אבא באולם כרגע נפקד, יש עוד כסאות באולם הזה. תודה ששתפת אותנו
 

dana00

New member
קבלי חיזוקים וחיבוקים../images/Emo24.gif

היי לך. אני מרגישה שאת כל כך קרובה אלי בהרגשה. אני נמצאת בטיפול שיחתי והמטפלת שלי אומרת שאני לא זקוקה לתרופות. בעבר הלכתי לפסיכיאטרית שגם אמרה שאני יכולה להתגבר לבד (בעזרת טיפול פסיכולוגי), אלא שלפעמים אני חושבת שזה היה מזמן ומאז יש לי מדי פעם התקונים קטנים ומציקים, מחשבות מטרידות, וימים של באסה. בקיצור, למרות שאני מצליחה להרגיע את עצמי ויש לי המון תמיכה מהמשפחה וחברות, אני שואלת את עצמי, אולי היה עדיף לקחת את התרופה וזהו?... גאה בך על החלטתך!! ומאוד מקווה שתבואי ותספרי דברים טובים שקורים לך. אולי גם אני אגיע למסקנה הזו- אני החלטתי לנסות טיפול הומיאופטי. בהצלחה לך:)
 
יש תרופות

שונות לטיפול בחרדה ולטיפול בדיכאון, אני חשבתי שאלו אותם תרופות ?????
 

Chocksum

New member
להשלים עם עובדות

זה מה שהייתי רוצה. ואני מאחלת לכל אחד כאן ובכלל את אותו הדבר מכל ה-
זאת הדרך שאני עושה בטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת. לצערי הקצב שלי נורא איטי, הרבה פעמים אני נשברת מהדחיות הכי באנאליות שיכולות להיות. ודחייה יכולה להיות כלמשל שבן זוגי נוסע לחו"ל לשבוע בענייני עבודה, כשבני מאשים אותי במשהו הרסני שעשה, כחברה עייפה מלדבר איתי ועוד ועוד... אני בעצם זקוקה לליווי צמוד ואמפטי 24 שעות 7 ימים... אולי זהו רק שלב בטיפול, כפי שאומרת המטפלת וכפי שכתוב בספרי הפסיכולוגיה, אבל כאמור אצלי זהו שלב מתמשך. עדיין לא הבאתי את עצמי לקנות את התרופות, לא יודעת מה יהיה עם זה. ולשאלה שעלתה כאן, אז התרופה האנטי דכאונית שנרשמה עבורי, היא גם נוגדת חרדה וגם נגד OCD, העניין הוא שלוקח כשלושה שבועות עד להשפעה מלאה ועד אז יש גם את הנוגדת חרדה שהשפעתה במיידי. שולחת המון
לכולכן
 
מותר לדעת ברשותך

באיזו תרופה מדובר, אני למשל נוטלת לוסטרל שאמורה לטפל בחרדות ואני מודה שאצלי זה עובד לא רע....
 

Chocksum

New member
גוונים יקרה

התרופה היא "סרוקסט" וזאת שרק נוגדת חרדה "אלפרוקס"
 

11ג ו ו ן

New member
סרוקסט היא תרופה מצויינת

אני חייבת להגיד שהיא גם נכללה בין התרופות שניסיתי לקחת, והיא התרופה היחידה שגרמה לי להרגיש ממש טוב, את יודעת איך מרגישים כשנוהגים והמגבים מפסיקים לעבוד, לא רואים כלום וזה נורא מלחיץ, זו התרופה היחידה שגרמה לשימשה להיות נקיה מטיפות. לא האמנתי שכך ניתן להרגיש, כמו אדם נורמלי, שום דבר יותר לא הפחיד אותי, לא תורים ולא הליכות ולא מקומות סגורים, אבל לצערי ואני אומרת לצערי היא גרמה לי לתופעות לוואי פיזיות לא נעימות, כאבי בטן שלשולים וכו... ולכן עברתי ללוסטרל שהיא גם בסדר, אבל אין לי ספק שסרוקסט היתה טובה יותר
 
למעלה