אני עייפה

[מיכאלה שלי]

אני עייפה

נמאס לי אני עייפה. עובדת 220 שעות בחודש. הבנות שלי ירדו בלימודים. הן מקסימות אני מתבוננת בהן ורואה איך הן גדלו לי בלי שראיתי וכמעט תמיד אני לא שם בשבילם. הבוסית שלי יורדת לחיי ונמאס לי. מה לעשות? לעזוב הכול? דברו איתי כי אין לי כוחות . גם העבודה נמאסה עליי ואני זקוקה למנוחה ורוצה לחזור הביתה עזרה

 

[מיקרוקוסמוס]

לכולנו משברים כאלה...

אני לא יודעת בדיוק מה הפרטים...אבל נשמע שאת עובדת ה מ ו ן שעות. אם את גם לא נהנית בעבודה (בגלל הבוסית) אז זה חמור עוד יותר. מנהלת הפורום כתבה כאן מעין "אני מאמין" לגבי מציאת איזון בחיים. אני ממליצה לך לקרוא.

 

[Rivendell]

ומה עם חופש?

לקחת כמה ימים, לנקות קצת את הראש, ולחשוב מה את רוצה לעשות הלאה. תוכניות לעתיד עדיף לעשות כשאת חושבת בראש צלול, ורגועה. תנסי גם לעשות דברים בשביל עצמך. אפילו אמבטיה חמה או ספר טוב, קצת להוריד מהלחץ.

 

[siv30]

תרשי לי לחבק אותך ../images/Emo24.gif

ראשית, כולנו מגיעות לנקודת שבירה הזו ובאמת לא בגללנו אלא בגלל האנרציה של החיים: אנחנו לא משכילות לעצור ולחשוב על השחיקה שיש לנו בחיים היומיומיים. על ניהול בית וקריירה ומסביב לזה עוד מאות עיניינים קטנים. במקום לעצור ולנשום, אנחנו גומרות את הסוס במכה אחת ואז אין לנו כח יותר לכלום

יקירתי אל תישברי וקבלי את ה

. אותי מעניין מה הקש ששבר את גב הגמל, המצב הזה שאת מתארת לא נמשך יום אחד אלא פרק זמן שאת מושכת ככה. משהו שבר אותך. מעניין אותי מה: אירוע בעבודה, אירוע בבית, עם הבוסית, עם הילדים...אם תתני יותר רקע אולי אני אוכל לנתח את המצב טוב יותר ואני אוכל לתת לך עצות יותר מועילות שיקלעו למה שאת מחפשת. בד"כ מה שובר אותנו? גורם מספר אחת לדעתי, חוסר הערכה והצפייה שלנו שיעריכו אותנו ואת המאמץ שלנו (כי הרי אנחנו מתאמצות ומשקיעות ובסוף נאדה). אם אנחנו משלימות עם המצב ולא מצפות להערכה, במקום זאת אנחנו מקבלות מספר החלטות כמו למצוא את תחומים שיספקו אותנו ואת הציפיות שלנו (תוך תגמול מלא) מחוץ לשעות העבודה, יש סיכוי טוב שהתחושה שיש לך תתפוגג. אם תוכלי קצת לתאר מה שובר אותתך מעבר ל- 220 שעות בחודש, אני אשמח לפרט ולהתעמק.

 

[שש שבע]

מה את עושה?

איזה סוג עבודה? אולי נופש יכול לעזור,