אני עכשיו יותר מבולבלת

[avikams]

אני עכשיו יותר מבולבלת

תודה רבה על ההתיחסות הרצינית והאוהדת, מה שמראה לי שישנם פה אנשים עם לב וזה מחמם גם את הלב שלי. אני חוששת מהצד של ציפיות מוגזמות מצד הילד. בשנה שעברה קניתי לו רק טלכרד ואמרתי שאם יהיה צורך והוא יהיה שוב מוכה או דחוי שיתקשר ורק פעם אחת הוא התקשר. אז אני מניחה שגם הפעם הוא לא יתקשר ממש ולא יעיז לעשות את הצעד. לגבי ההבטחה, תמיד אני יכולה להגיד שהמנהל אמר לי לא לעשות כדי ששאר הילדים לא יקנאו. החשש הגדול שלי בא בעקבות האנשים בתוך המערכת ואני אחת שקשה לה לעשות לה לפרוץ ממש גבולות. מספיק בתוך בית הספר אני עשיתי הרבה מעל השעות שלי עבור הילד (כולל לתת לו כסף בשעת הצורך דבר שבטח אסור. אבל עם עניין החופש אני ממש מפחדת להסתבך. אני בטוחה שאני יתגעגע אליו בחופש כי אני באמת אוהבת אותו כאילו היה שלי. והייתי רוצה לאמץ אותו. אבל הוא ערבי וזאת בעיה. הגבולות שלי לגבי התפקיד שלי לא ברורים, כי זאת כיתת חינוך מיוחד וזה שילוב של חינוך ועבודה על הצד הריגשי יחד עם הוראה כאשר הילדים קובעים את הגבולות. הילדים בכיתה מאד קנאים ואם הם ידעו על המפגש שלי איתו בחופש הם יכעסו ויקנאו. ומזה אני ממש חוששת. כנראה שיהיה לי אסור לעשות את זה.

 

[sholy]

למבולבלת

הבלבול שלך מהכללים ... נראה שאת לא בטוחה במעשיך המערכת העבירה חוקים לגבי ``אסור`` שיכולים לפגוע בילדים... אני לא בטוחה שאת עושה דבר שיכול לפגוע אלא רק לעזור... אולי כדאי להיכנס ולשתף יועצת או מנהלת ...אני חושבת שאם את לא מבקשת על כך תשלום תקבלי חיזוק על מעשייך...

 

[avikams]

תודה על העצה

אני חושבת שאני בהחלט יכולה לפגוע. גם בעצמי גם בילד וגם בשאר הילדים שגם אותם אני מאד אוהבת, וזה לא העניין הכספי שמעסיק אותי אלה העניין הרגשי שלי ושל כל השאר וזה מה שמעסיק אותי. והמנהל לא מבין בדברים האלה ואני יודעת בעל פה מה היועצת תגיד כך שזה נוגד את דעתם זה בטוח.

 

[sholy]

תני להם צ`אנס....

 

[אנני]

אביקם יקרה

את כל כך מסורה לילד הזה, מבינה את כאבו, דואגת לו ואצלי לא מתעוררת השאלה מה מותר ומה אסור אלא מה עובר עליך, איפה זה מתיישב לך? אפשר להיות מורה תומכת ואכפתית אך נראה לי שאצלך זה הרבה מעבר לזה, כאילו הזדהות עם הילד וכאבו והעשיה היא חוויה מתקנת שלך לכן כל כך קשה לך לוותר. ואם אני לא טועה והייתה לך באמת ילדות קשה, את יכולה לשתף, להוציא, זה מקל. אנני

 

[avikams]

יש הרבה במה שאת אומרת

זה מוכר לך העניין הזה של ילדות קשה? אני גדלתי בקיבוץ ומגיל שלושה ימים שמו אותי בבית תינוקות עם עוד מספר ילדים אחרים מסכנים בקיבוץ ומאז ועד היום אני נאבקת למוא לי את ההורים בתוכי ולא ממש מצליחה עדיין. להורים שלי היו כוונות טובות ואבי אפילו פסיכולוג, אבל הם לא הבינו את הנזק שהם עושים לילדה הקטנה שגדלה בלי הורים. בכל יום למשך שלוש שעות היו לוקחים את הילד קצת משחקים איתו ומחזירים אותו לבדידות שלו: לכיתה. הבדידות היתה נוראה במיוחד בלילה כאשר הייתי צריכה לשפוך את כאבי למכשיר קשר שנקרא אינטרקום כאשר הייתי עצובה או כאש לי משהו והרבה פעמים השומרת לילה גם לא היתה שומעת והייתי נשארת בלילה לגמרי בודדה. מאז שנולדה ילדתי הקטנה הבנתי מה ילד זקוק והבנתי שלי אפילן עשירית מזה לא היה. זה היה כמו לגדול בפנמייה רק ששמה יש מדריכים כל הזמן ולנו לא היה אף אחד. והרבה הפקרות ומקרים חמורים היו בקיבוצים. בכל אופן הבדידות של הילד כל כך מוכרת לי ולי לא היה את הכח כמו שיש לילד הזה לצאת מהדברים האיומים שעבר ועובר והם הרבה יותר קשים ממה שנאי עברתי ולשתף אדם אחר ולגרום לאחר שיאהב אותו. במידה מסויימת הוא מטפל בי כמו שאני מטפלת בו אז ההבחנה נכונה. אני אשמח לשמוע אם גם לך יש סיפור דומה, כי אחרת איך עלית על זה?

 

[אנני]

כל אחד והסיפור שלו

אבל באופן כללי יכולה להזדהות אם הסיפור שלך בהרבה אופנים וזדהה לגמרי עם הרצון הבלתי רציונלי ``להציל`` את הילד כאילו הקיום שלי תלוי בזה. נורא סבלתי מחוסר היוכלת הרגשית שלי לעשות הפרדה ביני לבין מי שאני ``מצילה`` כל פעם ונכנסתי למצבים בלתי אפשריים. שלך, אנני

 

[סהר-דר]

כשמבולבלים

את נקרעת בין אהבתך ורצונך להעניק לילד המסוים הזה לבין מגבלות התפקיד ומורגש שזה גורם לך מצוקה נפשית. הכי טוב לקחת פסק זמן, לדחות את העשייה, ולהתייעץ עם מישהו שאת נותנת בו אמון. מישהו שיעזור לך לשמור על האיזון המתאים ולא להיסחף עם הרגשות. המצב מאוד מורכב היות ומעורבים עוד ילדים שעלולים להיפגע מהעדפתך את הילד הזה. הכי חשוב, שתבררי לעצמך היטב עם מה את יכולה לחיות בשלום כדי שלא להיקרע מבפנים.