אני "על הפנים"

[vella]

אני "על הפנים"

ששי שבת אני עם בעלי בבית.לאחרונה אני תשושה ומרגישה נורא.אין לי יותר כוחות נפש...הדבר מתבטא בכך שאני כועסת עליו ולפעמים גם מרימה את הקול.הוא מסתכל עלי חסר אונים ולא מבין על מה הכעס. כמובן שאחרי שהוא הולך לישון אני מלאה ברגשות חרטה... אני מחכה בכיליון עיניים לעובדת הזרה. אני מרגישה נורא....... ולה

 

[אפס שתיים]

אין מה לעשות, יש ימים כאלה

ובמיוחד, כשאנו מטפילם בחולה אלצהיימר. אז מה? להתעצבן? לכעוס על עצמך? אין ממש צורך וטעם בדבר, כי את מרגישה רע וזה מקרין. את בן אדם, לא מלאך. אז קבלי את זה כמו שזה ושיהיה לך חמלה בעיקר על עצמך, האיש שלך פחות זקוק לזה. שיהיה לך שבוע טוב.

 

[ליאורלילי]

ולה יקרה , מבינה אותך

ולה יקרה , קשה לנו כל כך , למרות כל העצות הנפלאות כאן ולמרות שמכינים אותנו לקראת הבאות , כשזה מתחיל להגיע , כוחות הנפש כלים ואף אחד לא יכול להבין. גם אני כמוך , לפעמים צינית ולפעמים חסרת סבלנות ולפעמים מרימה קול כי אני חוזרת על אותו דבר 5 פעמים והכוח נגמר. אני יודעת במודע שזה לא בסדר אך גם אני בנאדם ולא בכל רגע מצליחה להשתלט על עצמי. אין לי כח אפילו להתקשר ולדבר עם אנשים , מה אני אספר להם , את חולשותי ואת העובדה שהוא פחות מבין. וכתוצאה מכך אני מרגישה עוד יותר בודדה. בערב אני מרגישה כמו בייבי סיטר שצריכה להיות בבית והוא הולך לישון בין 8 ל 9 ואז הדכדוך משתלט. גם אם הייתי רוצה לצאת לאיזשהו חוג אז חבל לי להשאיר אותו לבד בשעות הערב המוקדמות. בקיצור , מילכוד. לפעמים אני מדברת עם ענתי או עם זהבה או עם שולה ואיתן אפשר לדבר על הכל. אשלח לך את המספר שלי בבית במסר ואם תרגישי כך בלילה , גם אני כאן, עושה כלים , כביסות ומחכה לשבוע חדש. עכשיו צריך להתחיל לנקות לפסח ונראה עד כמה הוא יהיה מסוגל ונכון לעזור ולא יפריע גם כן. אחרי פסח , נראה מה המצב שאולי צריך להתחיל לחפש מישהו שיהיה איתו , למרות שאני בטוחה שהוא יתנגד. שולחת לך חיבוק ענק עם הרבה כוחות והמון סבלנות ויכולת לסלוח לעצמך, שיהיה שבוע טוב , טובה

 

[ענתי44]

ולה יקירה ../images/Emo24.gif

גרשון, המנהל נוהג לומר משפט יפה " כולנו באותו סירה" אמא שלי, לא רגועה בשעות בין הערביים והערב.אז מתגבר אי השקט והיא מנסה לקום מהכסא גלגלים וללכת. רק שהיא לא יכולה ללכת ואם אני לא לידה היא עלולה ליפול. אתמול היה לה אי שקט באופן מיוחד. כי הרגליים כאבו לה אחרי שבוע של לקיחת אנטיביוטיקה חזקה. היא הטריפה אותי עד שהתפרצתי עליה, גם כשראיתי את המבט הנעלב בפניה כבר לא יכולתי לזרום איתה ולשתוק... ואז היא שלחה לי ידיים לחיבוק ואני חיבקתי ובכיתי, והרגשתי מפלצת. אבל, כמו שלימדתי את עצמי, ישר סלחתי לעצמי. ואמא אחרי שעתיים מנוחה במיטה התעוררה ובכלל לא זכרה שכעסתי עליה.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gifהוי וולה את צריכה הרבה

עידוד , תעשי כמוני , כל מה שהוא עושה ,הוא עושה כמו ילד קטן בן 2 את יכולה לכעוס על ילד מגודל כבין שנתיים? תמיד תחייכי אפילו בכוח, תגידי לעצמך שאת נולדת בשבילו לגדל אותו ואת עושה חסד של אמת, יש לכולנו מסימה קשה , קשה ההתמודדות היום יומית,וקלה,אם לוקחים בקלות ובאהבה, את יכולה לעשות הכל בנחת ולא בכעס כי למעשה על מי בכלל את כועסת על בן אדם שהלך לו עולמו , החיות הלכה לו כמה כבר זמן יש לו לחיות? אז כחי אומץ כחי את עצמך דברי עם מצפונך לפני הכעס תספרי עד 3 ותחשבי מה להגיד לו, הוא לא אשם עם מה שקרה לו. אז הכל באיזי לאט לאט. וולה יקירה תעשי השתדלות וה' יהיה בעזרך,נותנת לך חיבוק חם ואוהב

 

[ronnyw]

מילה לוולה

וולה, אם במצב בו את נמצאת, יום יום ושעה שעה, לא היו לך רגעי משבר - לא היית אנושית... זה היה אומר שאת אטומה, מתפקדת כרובוט, מנותקת... אז זהו שאת כנראה אנושית ואיכפתית - ואלו בהחלט "גוד ניוז"... פשוט תמשיכי הלאה שלי להביט לאחור, בלי להתייסר, בלי "איפה טעיתי" ובלי "למה לא הבלגתי". החדשות הרעות - זה עוד יקרה, כל עוד את ממשיכה להיות אנושית... החדשות הטובות - החולים שלנו ממילא לא זוכרים את הארוע אחר כך, והארוע יהיה שלא היה... המון כח !!