אני על סף התמוטטות עצבים
כל כך רציתי לבכות היום אבל עצרתי את עצמי,אז קיבלתי 73 נו בסדר אפשר להבליג זה לא ביג דיל. אחר כך באנסין הבא את מקבלת 68 ואז את שוב אומרת לעצמך "נו מילא,כולה 2 אנסינים אז היה לי יום רע לא נורא" ואז שוב פעם כמו בום את מקבלת באנסין השלישי ציון גרוע ואני לא מבינה למה,באמת שאני לא מבינה למה ולראות את כולן עם הציונים הגבוהים ובא לי לתת למישהו בוקס כי אני טובה באנגלית וזה קל לי,אני לא מבינה למה!!! אוף די כבר עם האנסינים האלה לא בא לי לעשות יותר אנסינים זה לא מגיע לי ואני לא רוצה בוחן באנגלית ביום ראשון ולא רוצה אנסין ביום רביעי הבא וככל שאני עושה יותר ככה אני מצליחה פחות!!! למה לעזעזאל הוא נתן לי 71 באזרחות?מה הוא חושב שאני?ידעתי שאני לא אקבל ציון מעולה אבל לא חשבתי שעד כדי כך והכי מרגיז שהוא רושם לי "אני בטוח שבמבחן הבא תקבלי ציון הרבה יותר טוב",איזה חצוף! והשיעורי נהיגה האלה שעד שסוף סוף אני מצליחה לעשות חניה בניצב בצורה מושלמת פתאום אני עולה על מדרכות ועל מעגלי תנועה וכל החברות בלחץ "איזה שיעור את?עוד לא עשית טסט?כמה זמן לוקח לך?"ואוףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!! הצבא הזה שלוקח לו שנים להחזיר תשובה אם עברתי את המיונים או לא וסביר להניח שלא כי אם גם ככה הולך להיות לי שבוע חרא אז למה לא לעשות אותו עוד יותר חרא? ואחר כך עוד רוצים שנהיה ילדות טובות ונרשם לסיירות של השירות לאומי וכולם שואלים אותך מה תעשי שנה הבאה ולאן את מתמיינת ולמה התקבלת וכל הבנות בכיתה שלך מפרסמות בפומבי את כל התאריכים שלהן עם הראיונות וכולן בסוף יגיעו לאן שהן רוצות להגיע ורק אני אשאר בלי שום דבר. נשבר לי מהלחץ הזה כבר,אני לא יכולה יותר אני מרגישה שהכל נופל,שכל מה שהשקעתי הולך לאבדון. אין לי כוח לחשוב על שנה הבאה,אין לי!פשוט אין לי!הראש שלי כבר מתפוצץ,נמאס לי משנה הבאה אני לא רוצה שתגיע שנה הבאה ושיעזבו אותי כבר לנפשי. כל 5 שניות שואלים אותי "למה את עצובה?",ככה כי בא לי!! כנראה שהיה לי יותר מדי טוב והגיע הזמן שקצת עצב יכנס לחיי,אני שונאת את י"ב באמת שאני שונאת את השנה הזאת היא הכי דפוקה שיש. ואף אחד לא מבין אותי כי "את עושה יותר מדי עניין מכל דבר תעברי הלאה" אבל איך אפשר לעבור הלאה כשזה רק נעשה יותר גרוע?
כל כך רציתי לבכות היום אבל עצרתי את עצמי,אז קיבלתי 73 נו בסדר אפשר להבליג זה לא ביג דיל. אחר כך באנסין הבא את מקבלת 68 ואז את שוב אומרת לעצמך "נו מילא,כולה 2 אנסינים אז היה לי יום רע לא נורא" ואז שוב פעם כמו בום את מקבלת באנסין השלישי ציון גרוע ואני לא מבינה למה,באמת שאני לא מבינה למה ולראות את כולן עם הציונים הגבוהים ובא לי לתת למישהו בוקס כי אני טובה באנגלית וזה קל לי,אני לא מבינה למה!!! אוף די כבר עם האנסינים האלה לא בא לי לעשות יותר אנסינים זה לא מגיע לי ואני לא רוצה בוחן באנגלית ביום ראשון ולא רוצה אנסין ביום רביעי הבא וככל שאני עושה יותר ככה אני מצליחה פחות!!! למה לעזעזאל הוא נתן לי 71 באזרחות?מה הוא חושב שאני?ידעתי שאני לא אקבל ציון מעולה אבל לא חשבתי שעד כדי כך והכי מרגיז שהוא רושם לי "אני בטוח שבמבחן הבא תקבלי ציון הרבה יותר טוב",איזה חצוף! והשיעורי נהיגה האלה שעד שסוף סוף אני מצליחה לעשות חניה בניצב בצורה מושלמת פתאום אני עולה על מדרכות ועל מעגלי תנועה וכל החברות בלחץ "איזה שיעור את?עוד לא עשית טסט?כמה זמן לוקח לך?"ואוףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!! הצבא הזה שלוקח לו שנים להחזיר תשובה אם עברתי את המיונים או לא וסביר להניח שלא כי אם גם ככה הולך להיות לי שבוע חרא אז למה לא לעשות אותו עוד יותר חרא? ואחר כך עוד רוצים שנהיה ילדות טובות ונרשם לסיירות של השירות לאומי וכולם שואלים אותך מה תעשי שנה הבאה ולאן את מתמיינת ולמה התקבלת וכל הבנות בכיתה שלך מפרסמות בפומבי את כל התאריכים שלהן עם הראיונות וכולן בסוף יגיעו לאן שהן רוצות להגיע ורק אני אשאר בלי שום דבר. נשבר לי מהלחץ הזה כבר,אני לא יכולה יותר אני מרגישה שהכל נופל,שכל מה שהשקעתי הולך לאבדון. אין לי כוח לחשוב על שנה הבאה,אין לי!פשוט אין לי!הראש שלי כבר מתפוצץ,נמאס לי משנה הבאה אני לא רוצה שתגיע שנה הבאה ושיעזבו אותי כבר לנפשי. כל 5 שניות שואלים אותי "למה את עצובה?",ככה כי בא לי!! כנראה שהיה לי יותר מדי טוב והגיע הזמן שקצת עצב יכנס לחיי,אני שונאת את י"ב באמת שאני שונאת את השנה הזאת היא הכי דפוקה שיש. ואף אחד לא מבין אותי כי "את עושה יותר מדי עניין מכל דבר תעברי הלאה" אבל איך אפשר לעבור הלאה כשזה רק נעשה יותר גרוע?