אני על סף שבירה

אני על סף שבירה

בפגישה אחרונה עם שי, אחרי המכתב כאן בפורום, מחוסר תשובה ענה לי שני משפטים שסחבתי אותם איתי. 1-רחל יש מצבים קשים יותר ממך, שחיים לבד. 2-רחל מה תנשמי יותר טוב עם אמא לידך?תחיי לבד. חשתי שאם אני צריכה להסביר לשי מה זה חרדה במצבי, ומה היא יכולה לעשות, אז מה נשאר..... הייתי היום אצל שי, ורק מרגישה גרוע יותר, כל הכאב שלי, כל עומס הרגשי שלי מכאן, כל מה שעובר עלי בחיים, כל הכעס שלי הפלתי עליו מסכן, ירדו לו דמעות. האשמתי אותו במלא חרה, הכאבתי לו, אמרתי לו אתה כמו נסיכה כאילו רוצה לעזור לי, לא אכפת לך בכלל ממני, אתה בכלל לא מבין מה עובר עלי, אתה כמו סהר שכל הזמן אני צריכה להוכיח את עצמי שאני לא משקרת ולא הורסת,אתה לא מאמין לחרדות שלי, אתה לא מאמין לכאב שלי, .....תראה את החיים שלי......כמה בכי...כמה כואב לי....זהו אין שי.....אין אף אחד כלום...לא רוצה יותר שאף אחד ישחק לי ברגשות...זהו הכל יגמר ...נשברתי.....החיים הרסו אותי, הרשת הרסה אותי, אין טעם לחיים. הוא ניסה להשחיל מילה, אבל הבין שכל מה שהוא יגיד לא ישנה עכשיו, זהו רחל נשברה.עזבתי את החדר ואמרתי יותר לא אודיע כלום, אבצע ואז כבר לא אצטרך להוכיח.
 

עצמי

New member
רחלי,

היי. נשמע שממש קשה לך עכשיו. אני מצטערת שכך את מרגישה. נשמע שמאד קשה לך עם העובדה שאת מרגישה שלא מבינים את המצוקה שלך. אני יכולה להתחבר לזה. מכיון אחר אומנם - אבל חושבת שמבינה. גם את הכעס והתסכול אני יכולה להרגיש בדבריך.. אבל אני לא חושבת שאף אחד לא רוצה אותך יותר, או לא מאמין. אנחנו לפעמים מחפשים מושלמות שאיננה. הבנה מלאה בכל רגע וזמן. וזה לא תמיד אפשרי. אנשים יכולים לראות את הכאב רק מתוך עצמם. ולפעמים הניסיון לראות את זה מהכיון שלך - לוקח קצת זמן. אל תתיאשי. אנחנו איתך - בכל אופן, עזרת לי מאד, ואני רוצה לעזור גם לך. כתבי כאן, אני אקרא , ואשתדל לענות. החזיקי מעמד. עצמי.
 
עצמי יקרה תודה

כן היה לי יום קשה מאוד היום. עברתי המון בחיים, וקשה לי מאוד להיפתח לאנשים.ובכלל לתת אמון באנשים, אני צריכה לפתח אליהם רגש כדי לדבר אליהם, וזה לא קל לי. בשנים האחרונות בפרט, בשל העובדה שאני בהליך משפטי, עברתי המון התעללויות , משחקים בנפש, טלפונים מוזרים וכו, עד שמצאתי ברשת מקום מפלט, מקום בטוח, כי כאן מלכתחילה המקום לא בטוח, אז אין מה להפגע ולתת אמון. ואז קרה לי משהו מוזר הגעתי לסהר, גיליתי פינה חמה ברשת, רציתי מאוד לעזור, התחלתי מיוזמתי לנסות להקשיב שעות לכאב של אחרים, ולהרגיש שאני עושה משהו טוב עם עצמי,ממש היה לי תחושת משפחה כאן.ספגתי המון מסבלם וכאבם של בני משפחת סהר חודשים לחיי האישיים, אבל ממש אוהבת את המקום. לפעמים הדבר ממש השפיע על בריאותי-לב, נשימה, על השינה, על הנפש, אך בחרתי להישאר , למרות המחיר , כי אני פשוט אוהבת את הפינה החמה כאן, ולאחרונה בחרתי להוריד מינון למינימום כדי לשמור על עצמי, ולא להזיק לאחרים בשל עומס רגשי. אתמול בערב התברר לי שמישהי שהציגה עצמה כאן תקופה לא קצרה כנערה במצוקה קשה, ניצלה את רגשות לא מעט אנשים, וניצלה את נשמתי והרצון העז לעזור לזולת ולהקשיב, ולתמוך, שעות רבות בצט, ובאיסיקיו, גם אחרי שנחשפה על ידי ארגון סהר.זה קרע אותי מאוד, והתחיל לגרום לי חשד בכל האנשים בעולם לרבות הפסיכאטר שלי. פתאום הרגשתי היום כל היום רע מאוד, וזה ישב עלי (אחרי שבלילה התהפכתי בשינה), כשישבתי מול הפיסכאטר שלי, וניסיתי לאמר לו מה מפריע לי בטיפול, שאין התקדמות, שיש לי תחושה של לא מספיק , לא זזים, לא משתנה, ובמקום להסביר יפה, שטפתי את המסכן, כאילו הוא אחד החברים שלי, ובסוף אמרתי לו נשבר לי ממך אני צריכה פסיכאטר-כל הכעס על העולם הוציאתי עליו, גרמתי לו דמעות בעיניים. קראתי לו אתה הנסיכה מספר 2, הרי אני בכלל לא מענינית אותך, (הוא לפעמים מרוב רצון לשמור דיסטנס , ומרוב חוסר אונים, מראה חוסר אמפטיה, וחותך את הזמן בלי רגש באמצע משפט בום), כל מה שמעניין אותך למלא מחברת כחולה.עוד עבודה פסיכולוגית לשחק ברגשות שלי. הוא ניסה לתת הסבר שיכל להיפטר ממני מהר, אם ככה זה היה , ניסה לאמר מילה, הוא נחנק נראה לי , כי כשאני בהתקפת מצפון, אי אפשר לדבר איתי. אני לא מתחרטת על אף מילה שאמרתי אני מאוכזבת מאוד מהטיפול שלי, לא מקדם אותי לכלום, ולא נותנים לי להחליף מטפל. אולי בעצם אין מה להחליף כי אין פתרון. אני מצפה שהטיפול יתן לי פתרונות, יתן לי כלים לחיים המסריחים שלי, יתן לי כלים לאי ודאות, והיום פעם ראשונה אמרתי לו בכלל לא דברתי איתך על הכאב שלי אחרי שנה וחצי, ורופא המשפחה שלי לא צריך מילים ממני להבין אותי. אני יכולה ללכת אליו לטפל בנשימה, ולבכות לו חצי שעה והוא מדבר הוא מבין, אני מרגישה את זה, ואתה לא מבין אותי, כל פעם אומר לא יכול להכנס לנעליי, אתה לא יכול לעזור ב-א, ב-ב, הבטחת קבוצת תמיכה לפני חודש כלום אויר, אתה סתם משחק בי (כל מה שהרגשתי שנסיכה עשתה לי האשמתי אותו). אתה לא מצליח להבין את הפחד של להיות לבד, במצבי. בשביל מה בדיוק אני באה אליך? כדי להכויח שכואב לי.? אולי הדמעות שלי עכשיו שקר גם. אני חושבת שזה העלבון הכי קשה לפסיכאטר לשמוע ממטופל אחרי שנה וחצי של כמה שעות נטו אומנם של פגישות מסכנות, דברים כאלה. ``ירקתי`` לו בפרצוף מעומס בלב, כי נשברתי, אולי בתת מודע כדי שכבר יקרה משהו מצידי יאשפז אותי בגאה, כי אני נגמרת והוא לא מבין. אני פשוט לא יודעת להתמודד עם שקרים, לכן קרסתי. עצמי יקרה תודה לך יעבור לי, יהיה בסדר אל תדאגי.
 

עצמי

New member
רחל נשמה יקרה.

אני לעולם לא אפגע בך. לעולם. ובטח שלא בכוונה. והרצון הזה שמישהו יפתור את הכל ומהר, הוא כל כך נכון , וגם אלי מדבר. אבל מה לעשות, אפילו דיפלומה על הקיר, לא עוזרת למשהו - אותנו ממש להכיר. רק אנחנו יכולות, עם זמן ( שאין לנו ) וסבלנות (שבטח אין) לקרב אותו אלינו, ואל מצבינו לכוון ואולי, עם הזמן, ועם השעות שחולפות, הם יתקרבו מספיק כדי את ידינו ללפות, ולשלוף אותנו מים הדמעות, ולחבוש את פצעינו - ולאפשר לנו לחיות.. אוי ואבוי נעשתי פיוטית.. טוב זה בעקבות מה שכתבתי עכשיו בפורום של תמיכה יוצרת.. בכל אופן רחל, אני חושבת שאם תתני לי זה קצת זמן, ותשפטי קצת פחות, גם אותך וגם את האחרים... ואולי אם תתני לי גם קצת לעזור. ( עד כמה שאני יכולה ) עוד יהיה בסדר. שימרי על עצמך . עצמי
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
עברו כבר כמה שעות

וגם דיברנו. ואני מקווה שיותר טוב. ורחל, יש כל מיני אנשים עם כל מיני מניעים. לא את כולם נבין, לא את כולם נשנה. יש שנהנים באמת מלתמרן אנשים אחרים. זה הכייף שלהם. אני מחלחלת מהמחשבה שזה אפשרי, אבל מה זה משנה מה אני חושבת, זה קיים. נקודה. את באמת רוצה לעזור. אני יודעת. זה בטבע שלך. את לא צריכה להוכיח כלום (קחי טישיו, אני יודעת שאת בוכה). לפעמים יש לך את הקטעים שלך, גם לי יש, למי לא. אבל אני חושבת שמה שחשוב זו הכנות הבסיסית ואת זה יש לך. אז זהו, זה מה שרציתי להגיד לך.
 
סהרה תודה רבה

ממש עזר לי לדבר איתך היום, וכן בכיתי כל היום, עכשיו הדמעות נעצרו, נשארו התחושות הקשות.קשה לי להתמודד בחיים עם ניצול של רגשותיי, וליבי. המון תודה לך על ההבנה, והתמיכה. אוהבת אותך מאוד.
 
למעלה