אני, עצמי והדילמה

[אבולה ראסה]

אני, עצמי והדילמה

דילמה שאומנם עדיין אינה מדירה שינה מעיניי , אבל אני אומרת למה להסתכן בעברי הייתי צמחונית [אפילו גאה ] ואז האהבה העצמית [ ? ] או במילים אחרות החוסר התמודדות עם המצב הנטול בשר הביא אותי לאכילה כפייתית של בשר זה די קשה לי מה גם שאני עדיין מאמינה בזכות של בע"ח על גופם מה עושים??????? איך מתגברים על היצר ?? זה רק אני או שזה רק אני ואתם? למישהו/י יש רעיונות כיצד להביא את המצב לפיתרון הסופי שלו? הערות הצעות וחבילות שי יתקבלו בברכה !

 

[Weird Eyal 21]

תתאפקי

אני הייתי אוכל המון בשר ךפחות 4 תרנגולות מסכנות בשבוע וזה חוץ מבשר בקר תתאפקי כל המבורגר אל תראי אותו כהמבורגר אלא כפרה מסכנה שעברה המון סבל כדיי שאת תוכלי לקנות אותה במקדונלדס

 

[Coma White1]

איל צודק..

אין דרך אחרת - זה קשה בהתחלה, אבל עוברים את זה. קצת אחרי שהפיתוי כבר יעבור, זה לא ייראה לך כמו אוכל יותר, ותאמיני לי שלא תרצי בכלל לאכול את זה.

 

[feline9]

אני חושבת...

שכשתהיי מוכנה, זה יחזור אלייך בבום ותפסיקי שוב, אבל הפעם "על אמת"! בהצלחה!

 

[babe10]

צ´מעי...

אין מה לעשות. בשר זה דבר טעים. מאוד. במיוחד כנפיים בדבש, או שומן כבש, או צלעות חזיר בשומשום. אל כל אלה אני מוצאת עצמי מתגעגעת לפעמים. אבל אז אני מפעילה את ההגיון ומבינה מה זה בעצם. זה בעל חיים שחי לא מזמן. שהרגיש. וגם אם לא עבר התעללות בגידולו וגדל בכרי דשא פתוחים ונהנה מ7- ארוחות גורמה ביום, (yeh right...) זה עדיין בעל חיים ואני לא מסוגלת לאכול אותו. אני לא קוראת לכל האנשים בעולם להפסיק לאכול בשר, כי איש באמונתו יחיה, אני אישית, לא מסוגלת להכניס חיה לצלחת, לא כל שכן לפה. מצטערת. השבוע אמא שלי קנתה דגים. אני קמה בבוקר באה להכין קפה ומחייכת אליי עין בוכיה של דג שחוט. על השיש. ליד הקומקום החשמלי. אותי זה החליא. את הקפה כבר לא שתיתי וכל היום הסתובבתי עם בחילה. אבל זה אחרי 16 שנה של צמחונות אדוקה. לא בשר לא עוף לא דגים. לא כל דבר שחי פעם. נכון זה טעים. נכון זה מפתה, אבל כשמפעילים את הראש זה נראה אחרת. קחי את זה (וסליחה על ההשוואה) כמו סקס עם גבר נשוי, או עם האקס. זה מפתה, זה מספק, אבל זה לא טוב עבורך ולא הדבר הנכון לעשות...