אני פונה כרגע להנהלת הפורום באופן ד

[בוביק10]

אני פונה כרגע להנהלת הפורום באופן ד

בני בן ה 10, ילד מאוד רגיש,תמיד לוקח את הדברים מאוד קשה בשלושה ימים האחרונים הוא כול יום בערב מקבל התקפי חרדה,ממש כמו בספרים. אני מאוד בלחץ, מאוד מודאגת. רוצה לדעת לאן לפנות, מה לעשות על מנת לעזור לו אשמח לתשובה מהירה ככל האפשר תודה לי

 

[בוביק10]

האמת שזאת בבקשה לכול הקוראים...

 

[יעל גאלי דואני]

התקפי חרדה

שלום לך בוביק. את מספרת על התקפי חרדה של בנך ןאני מניחה שלא קל לך לראות את ילדך במצב זה. האם יש טריגר להופעת ההתקפים בימים האחרונים? האם ניתן לדבר עם בנך ולבדוק מה מעורר בו את החרדה באופן כל כך קיצוני? ואיך ניתן להקל עליו לדעתו? בכל אופן, כפי שתוכלי לראות מעיון בהודעות ישנות ובמאמרים, כל התקף חרדה נגמר בסופו של דבר... אם המצב ממשיך או מחמיר, כדאי לפנות ליעוץ מקצועי, שיכול להיות טיפול פסיכולוגי, ואולי, אם התקפי החרדה חוזרים , טיפול תרופתי-פסיכיאטרי להורדת רמת החרדה. נשמך לשמוע איך הולך... יומטוב יעל

 

[בוביק10]

הכול בסדר עד ש....

מאתמול הוא רוצה לותר על ללכת לבית הספר, כמובן שאני לא מאשרת לו להשאר בבית, וזה כי אני יודעת שהוא יהיה בסדר שם. כמובן שהוא עבר את היום בשלום, והכול היה בסדר עד שהוא הלך לישון. הבעיה מתחילה בשעות הלילה, לפני השינה או אפילו בשינה עצמה הוא מתעורר עם שיעול ומשם זה מחמיר לרעידות, כאבי בטן, וכול שאר התופעות הידועות לחרדה. ביומיים אחרונים החרדה היתה בעוצמה פחותה, וזה אולי כי הסברתי לו על הנשימות, על איך להתמודד, על זה שחרדה לא יכולה לפגוע בו פיזית. טיול בשכונה, וכול דבר שיכול לעזור. אני מטפלת בו ע"י תמצית של פרחי בך, אני חושבת שזה גם עוזר. אני מוכנה לעשות כול דבר עלמנת לעזור לו. העניין הוא שאני ממש לא יודעת מזה הדבר הנכון לעשות לילד בן 10. מה שהכי מדאיג אותי זה שהוא יגיע עם מספיק כלים להתמודד עם הרגישות שלו לגיל הטיפשעשרה. כי שם המצב הרבה יותר בעייתי, כמו שרובכם יודעים, זאת תקופה קשה, שלנער רגיש כמו בני יהיה הרבה יותר קשה. האם ללכת לטיפול טבעי, או פסיכולוג, או פסיכיאטר. הרי לבני אין עבר שצריך לחפור. הוא חיי בסביבה בריאה ואוהבת, חוץ מהמלחמה שעברנו בתקופה האחרונה, אין שום דבר שעולה בדעתי שיכל לגרום לו לחרדה זאת. תודה לי

 

[דני לוטן]

לדעתי כדאי לפנות

לגורם טיפולי. הטיפול המומלץ מתחלק לשניים- תרופתי או פסיכולוגי בשיטה ההתנהגותית קוגניטיבית. ניתן לפנות למרפאת חרדה בשניידר, טלפון 03-9244955, ולקבל טיפול תרופתי בזמן קצר יחסית. טיפול פסיכולוגי גם ניתן אך בהמתנה ארוכה של למעלה מ- 4 חודשים. אם מחפשים באופן פרטי - אפשר לחפש באתר של "איט"ה" - ארגון ישראלי לטיפול התנהגותי שבו יש רשימת פסיכולוגים שעובדים בשיטה שהמלצתי.

 

[יעל גאלי דואני]

בוביק שלום.

שדבר ראשון, אני חושבת שזה טוב שאת לא נותנת לבנך לותר על שגרת חייו. ושאת מדריכה אותו איך להתייחס לחרדה ואיך להתמודד איתה. שנית, לגבי טיפות פסיכולןוגי או פסיכיאטרי, אין חובה "לחפור בעבר" אם אין רצון או צורך. ישנו שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות שלא עוסקות בחיפוש סיבות מוקדמות, אלא בפתרון של הסימטומים והחרדה כרגע. כך, שאם טיפול פסיכו-דינמי לא מתאים לבנך, לדעתך, יש פתרונות נוספים. בכל מקרה, חבל להשאיר את המצב לא מטופל, אם החרדה לא יורדת. ולצערי אם העלמת עין מהחרדה לא מעלימה אותה, להיפך (וניתן לדפדף בפורום ולראות דוגמאות...) אפשר לטפל בילד בן 10. אני שומעת בדבריך שיש לך רצון ופתור את הבעיה, וצריך רק למנף את הקצון לעשייה... נשמח אם ספרי לנו איך החלטתם לטפל יעל

 

[בוביק10]

המשך טיפול

בוקר טוב אני עדיין לא החלטתי מה הדרך הכי טובה, והכי נכונה לעזור לבני היקר מכול. אני כרגע נותנת לו תמצית של צמחי בך,שזה מאוד עוזר לו, זה טיפול גם נקודתי וגם מתמשך.גיסתי אלופה בזה, בכול מקרה הוא מקבל 15 טיפות ביום,למשך חודש,אחרי זה היא רוקמת לו עוד תמצית לעוד חודש.האמת שביומיים האחרונים ההתקפים פחתו בהרבה. אני כרגע האמת יורה לכול הכיוונים,קוראת הרבה באינטרנט, מנסה להשכיל כדי להחליט לאיזה כיוון לפנות. לא נראה לי שאני בהתחלה אלך על תרופות. אני אולי רוצה לנסות את הדמיון המודרך, לנסות ללמוד איך עושים את זה ולעזור לו בשעת הצורך, אולי לקחת אותו למומחה בדמיון מודרך. במקביל אני נפגשת עם הפסיכולוג של בית הספר. לא יודעת כמו שאתם רואים אני ממש אבל ממש מבולבלת, לא יודעת עוד מה לעשות. אני בטוחה שבסוף אני אמצע את הדרך. יום נעים לי

 

[svetaa]

היי, אני לא מקצוענית בתחום, אבל...

לפני כ-7 שנים, כשהייתי גם אני בת 10, היו לי התקפי חרדה איומים, תמיד הרגשתי שאני עומדת למות. פחדתי להירדם כדי לא לחלום סיוטים, פחדתי מהחושך, פחדתי לישון לבד, היו לי המון התקפים. אמא שלי לא הייתה מודאגת כמוך, היא רק באה וחיבקה אותי כשהרגשתי ממש רע. אני מצידי הרגשתי תמיד לא נעים שאני מעירה את אמא שלי באמצע הלילה, כי הרי מחר היא צריכה לקום מוקדם לעבודה... אני לא ממש זוכרת מה היו הדברים שעזרו לי, אבל מה שבטוח, בגיל 12 כבר כמעט ולא היו לי התקפים. ואם היו לי, הם היו מאוד חלשים, הסיוטים נעלמו והכל הסתדר. במיוחד כשמגיעה התקופה של אהבה ראשונה, שוכחים מחרדות, הראש עסוק במשהו אחר ואז מבינים שכל זה היה סתם משהו מהעבר הרחוק. לא נראה לי שעזרתי לך במיוחד, פשוט חשבתי שיעזור לך לשמוע את הניסיון האישי שלי.