זה נראה מאוד אבל מאוד לא טוב וזה מאוד לא מרשים.
במדעים ההומאניים מצד שני, תמיד יש עוד עומק לרדת אליו. עוד שכבה שמתחת לשכבה שכבר גילינו וחשפנו. עוד אמיתות נסתרות. עוד ועוד ועוד עד אין סוף. זה לא נגמר לעולם. במדעים הריאליים, "זה", אפילו לא מתחיל. במדעים הריאליים, הפוטנציאל הוא מלכתחילה לא רב, וממוצה עד מהרה.
המדעים הריאליים הם כמו מלפפון, בשעה שהמדעים ההומאניים הם כמו אבטיח.
אם תמדדו באמצעות כלי מדידה שונים מלפפון ואז אבטיח, תוכלו להבחין בדבר מעניין-האבטיח ארוך יותר מהמלפפון, רחב יותר ממנו, עם היקף גדול יותר משלו, הוא עולה יותר למעלה ממנו ויורד יותר למטה ממנו, והוא גם שוקל יותר ממנו. האבטיח הוא פרי שהוא העולם כולו, ואולי זאת גם הסיבה למה הוא מעוצב בצורה הזאת. צורה של עולם.
המלפפון מצד שני, נופל מן האבטיח בכל פרמטר אפשרי. אלו שדיברנו עליהם ואלו שלא. הוא אפילו לא טעים. למען השם! הוא אפילו לא כזה בריא! אם אני אוכל משהו לא טעים, הציפייה שלי היא שהוא לפחות יהיה מזין יחסית מבחינה תזונתית, ואפילו את זה המלפפון לא עושה. האבטיח, אם נמשיך עם ההשוואה, הוא גם יותר טעים, וגם יותר בריא.
וזה ההבדל בין המדעים הריאליים (שאותם אנחנו יכולים להשוות למלפפון) למדעים ההומאניים (שאותם אנחנו יכולים להשוות לאבטיח).
9. המדעים הריאליים הם בעלי אופי רפטטיבי.
למה הכוונה?
ביקום יש אינסוף דברים, אבל האינסוף דברים שישנם פועלים לפי סט בסיסי וכללי של חוקים של הקיום, שכל הדברים הקיימים חייבים לעקוב אחריהם ולפעול לפיהם.
אחד מהחוקים האלו הוא החוק ההיררכי. לכל יש עת. ולכל יש עת כי כל דבר צריך לבוא לאחר שקרה תנאי מקדים שהדבר היה זקוק לו שיתקיים ושיקרה כדי שיקרה הדבר הוא בעצמו.
לדוגמה, אנחנו לא יכולים לבנות קומה שתיים בבניין כשאנחנו בונים בניין, מבלי לבנות תחילה את קומה אחת, מכיוון שקומה מספר אחת מחזיקה את קומה מספר שתיים במקומה, והתקרה של קומה מספר אחת אף מהווה את הרצפה של קומה שתיים.
בכך למעשה, קומה מספר אחת, החלק העליון שלה, מהווה חלק מקומה שתיים. חלק מקומה מספר אחת ממש ממשיך איתנו לקומה מספר שתיים כאשר אנחנו בונים בניין.
הסיבה לכל זה היא שכך נכון וצריך שיהיה, וזה בסדר.
וכאשר התקרה של קומה מספר אחת, מהווה את הרצפה של קומה מספר שתיים, קומה מספר אחת למעשה ממשיכה לקומה מספר שתיים והופכת לחלק ממנה. היא כאילו כמו חוזרת על עצמה בקומה מספר שתיים ומתקיימת בה, מעבר למה ואיך שהיא מתקיימת בקומה מספר אחת כקומה כשלעצמה. יש פה משהו חזרתי. יש פה משהו רפטטיבי.
הבניין והקומות הם רק דוגמה. התהליך שתואר חוזר על עצמו ומתקיים בכל הדברים הקיימים. כל דבר מתקיימים בו דברים אחרים שקדמו אותו והכינו את הקרקע לקראת קיומו.
גם עם המדעים זה כך. גם הריאליים וגם ההומאניים. בדיוק כפי מה שזה כך בנוגע לכל הדברים שישנם. אם כך, אז למה אני מתכוון כשאני אומר ש"המדעים הריאליים הם בעלי אופי רפטטיבי", כאילו שהמדעים ההומאניים הם לא?
וובכן, העניין הוא, והנקודה היא, שהמדעים הריאליים הם בעלי אופי רפטטיבי יותר מאשר המדעים ההומאניים.
אם בהערכה גסה, כל נושא במדעים ההומאניים מורכב בכעשרים עד ארבעים אחוזים מתכנים של נושאים קודמים, כי אי-אפשר בלעדיהם בנושא החדש אפילו שעברנו לנושא חדש כי הם "הרצפה" של הנושא החדש, ההבנייה לקראתו וההכנה לקראתו, ואנחנו נזקקים להם גם במעבר לנושא החדש, ושישים עד שמונים אחוז של תכנים חדשים, אז המדעים הריאליים, בהערכה גסה, כל נושא שלהם מורכב מבערך ארבעים עד שישים אחוז של תוכן וחומר מנושאים קודמים ורק ארבעים עד שישים אחוז של חומרים חדשים.
זה לא כי יש בהם איזושהי תקלה שצריך לתקן או לפתור. ככה הם. זה הטבע הבסיסי שלהם. זאת לא טעות וזאת לא בעיה לתקן אותה. כך הם נראים וזהו אופיים.
כשלעצמו אני מניח שזה בסדר, כי אם זאת כמות התוכן והחומר הישן שהמדעים האלו נזקקים להם שישרדו בהמשך הדרך אל הנושאים החדשים, אז כנראה שזה מה שצריך להיות, ואף יש בכך היגיון. מה שכן, ולמרות שזהו המצב הנכון והטבעי בעבורם, ולמרות שאין פה בעיה לתקן אותה וזה כשלעצמו בסדר גמור, הדבר עדיין מעמיד את המדעים הריאליים בעמדת נחיתות טבעית ובסיסית אל מול המדעים ההומאניים הרפטטיביים משמעותית פחות, מה שלמעשה מזין ומקיים במידה מסוימת, ומהווה סיבה עבור, גם אם לא סיבה יחידה, לצמצום הטבעי של המדעים הריאליים מבחינה רוחבית ולחוסר העמקנות הרובדית שלהם, שדובר עליהם קודם. זאת אחת הסיבות לכך שבמדעים הריאליים "פשוט יש פחות לדעת".
המדעים ההומאניים מצדם, וכאמור, רפטטיביים פחות, ובעלי נטייה פחותה לחזור על עצמם מאשר זאת של המדעים הריאליים.
זה לא כי הם פתרו איזושהי בעיה מיוחדת או עשו משהו שהמדעים הריאליים לא עשו. זה פשוט שזהו אופיים. כך הם. כך נכון שיהיו. זהו טבעם של הדברים. זהו טבעו של עולם ומדע.
לנושאי הידע השונים במדעים ההומאניים השונים פשוט יש פחות צורך בפחות ידע קודם במהלך המעבר לנושאי ועולמות ידע חדשים.
האם אמנם לא עשו את זה בכוונה, אבל הדבר מעמיד את המדעים ההומאניים בעמדת עליונות טבעית על המדעים הריאליים ותורם משמעותית, אם כי זאת לא הסיבה היחידה, לרוחב הגדול ולעומק הרובדי הגדול שלהם, בוודאי בהשוואה למדעים הריאליים. זאת אחת הסיבות לכך שבמדעים ההומאניים "פשוט יש יותר לדעת".
10. המדעים ההומאניים, בלמעלה משני שליש שלהם, קיימים יותר מ-5,000 שנה, בשעה שהמדעים הריאליים, בלמעלה משני שליש שלהם, קיימים פחות מ-500 שנה.
הסיבה לכך היא שבגלל האופי ההיררכי של כל הדברים הקיימים, ובכך האופי ההיררכי של עצם הקיום עצמו, כדבר שלעצמו, וללא קשר לדברים הקיימים הספציפיים השונים, המדעים ההומאניים היו קיימים לפני המדעים הריאליים ולמעשה בנו את הדרך והתוו אותה לכדי מצב שבו המדעים הריאליים יוכלו להתקיים, ובכך הם כאילו החלו בתהליך, שבסופו הם יצרו את המדעים הריאליים.
במה זה קשור לעניין? זה קשור לעניין דרך עצם כך שללמעלה משני שליש מהמדעים ההומאניים יש "פור" של למעלה מ-4,500 שנה על למעלה משני שליש מהמדעים הריאליים.
מה שזה אומר, זה שכאילו שזה לא היה מספיק גרוע שבגלל האופי הטבעי של המדעים הריאליים לעומת האופי הטבעי של המדעים ההומאניים, המדעים הריאליים היו יותר מצומצמים מבחינה רוחבית בהשוואה למדעים ההומאניים, יותר לא עמקניים מבחינה רובדית מהם ויותר רפטטיביים מהם, למדעים ההומאניים היה יותר מ-4,500 שנה יותר מאשר המדעים הריאליים בשביל לגדול, להתפתח ולצמוח, כאילו שזה לא היה מספיק גרוע שהמדעים הריאליים בשיא הפוטנציאל המקסימאלי שלהם לא מצליחים לגרד מלמטה את המדעים ההומאניים בשיא הפוטנציאל המקסימאלי שלהם.
זאת עוד סיבה, אחת מבין כמה, מדוע ולמה יש פחות לדעת במדעים הריאליים מאשר מה שיש לדעת במדעים ההומאניים. הסיבה הזאת ביחד עם שלושת הסיבות האחרות שצוינו.
וכל הסיבות האלו, וכל הדברים האלו וכל מה שנאמר, כל מה שכל זה מלמד אותנו ומראה לנו, זה דבר אחד פשוט מאוד.
אנשים המתמחים במדעים ההומאניים, או שהם בעלי נטיות לב כלפי המדעים ההומאניים, ידעו יותר, כי פשוט יש יותר מה לדעת וללמוד, מאשר מה שיודעים ומאשר מה שיש לדעת, האנשים המקבילים להם, ברמות ההתמחות המקבילות להם, ובעלי רמות נטיות הלבב המקבילות להם, במדעים הריאליים.
ועל כן ולכן ולנוכח כל זאת ולנוכח כל האמור לעיל, אנשים הומאניים חכמים יותר מאנשים ריאליים. נקודה. סוף סיפור.
11. ועכשיו, אם כל זה נכון, אם כל שכתבנו עד הנקודה הזאת אמת הוא, ורק שיהיה ברור-כל שכתבנו עד הנקודה הזאת אמת הוא, אם כך אז למה המדעים הריאליים נחשבים היום יותר מההומאניים ואנשי המדעים הריאליים נחשבים לחכמים יותר מאנשי המדעים ההומאניים, כאמור, וכפי מה שהוסבר לעומק מדוע, באופן כוזב ושגוי לחלוטין?
הבה ונראה למה.
12. היותם של המדעים הריאליים "המדעים החדשים" לעומת המדעים ההומאניים שהם "המדעים הישנים".
לבני-האדם יש נטייה טבעית ומובנת לכיוון הקצוות, מכיוון שזה קל יותר מאשר לשבור את הראש ולהבין איפה בדיוק התשובה הנכונה נופלת. זה פשוט שכאשר אין ימינה ממך או אין שמאלה ממך, אז יש צד שלם שאתה לא יכול להיות טועה בו. אתה לא יכול להימצא לא מספיק ימינה אם אין ימינה ממך, וכך אתה יכול לטעות רק בכך שאתה לא נמצא מספיק שמאלה, ואתה לא יכול לא להימצא מספיק שמאלה אם אין שמאלה ממך, וכך אתה יכול לטעות רק בכך שאתה לא נמצא מספיק ימינה. כן, אני מתכוון פוליטית אבל אני מתכוון גם בכל דרך אחרת ובכל סוגיה כלשהי, כאשר יש איזושהי סוגיה ואז יש ציר של תגובות מרובות אפשריות.
דבר מה נוסף שדוחף אותנו אל הקצוות הוא התלהבות. כאשר אנחנו מתלהבים ממשהו, אנחנו נהנים ממנו, מתמכרים אליו ואז עושים אותו בהגזמה או נותנים לו אובר כבוד או אובר מקום בהשוואה למה שהוא צריך לקבל.
דבר מה נוסף שדוחף אותנו אל הקצוות, הוא דברים חדשים. דברים חדשים מלהיבים אותנו. דברים חדשים שמלהיבים אותנו מגבירים בנו את הנטייה הטבעית שלנו, שעלינו להיגמל ממנה, אל הקצוות.
בהיותם של המדעים הריאליים, בלמעלה משני שליש שלהם, מדעים שקיימים פחות מחמש מאות שנה, שאולי זה לא נשמע הרבה אבל רק לשם ההשוואה המדעים ההומאניים קיימים בלמעלה משני שליש שלהם למעלה מחמשת אלפים שנה, המדעים הריאליים הם "חדשים".
לכן אנחנו מתלהבים מהם בהגזמה, מעריכים אותם בהגזמה, נותנים להם כבוד בהגזמה ונותנים להם מקום בהגזמה, עד כדי כך שאנחנו פשוט לא מצליחים להבין כראוי את מעמדם האמיתי הראוי להם, ואף גרוע מכך, שוכחים את המדעים ההומאניים הישנים, שוכחים את ערכם, את מקומם, את כל מה שעשו בשבילנו, וכך, אמנם בצורה של כבתנועה לכיוון ההפוך אבל עדיין, לא נותנים למדעים ההומאניים את מקומם הראוי להם כי אנחנו לא נותנים להם מספיק מקום וכבוד כי אנחנו פשוט כל-כך מתלהבים מ"הצעצוע החדש" שבארגז הצעצועים. קצת מגוחך אבל כן.
להערכתי, במאה ה-21 תהיה סוף כל סוף קצת רגיעה מהמדעים הריאליים והם יחזרו אל מקומם ומעמדם הראויים להם, שהם אמנם אינם מקום ומעמד סתמיים או כאלו שניתן לזלזל בהם או להתייחס אליהם בביטול, אבל שהם בהחלט כאלו שהם איזשהו משהו פחות מאשר הטירוף של עשרות השנים האחרונות.
המאה ה-19 הייתה תור הזהב של מדעי הרוח (סוג של מדעים הומאניים), כאשר המדע החשוב ביותר באותה המאה היה הפילוסופיה, בהובלתו של פרידריך וילהלם הגל, בגלל שהמהפכה התעשייתית הראשונה שהתרחשה בין 1760 ל-1830 אפשרה לאנשים נוחות ועושר שכמותם לא ידעו מעולם, מה שאפשר פריצה קדימה של מדעי הרוח מכיוון שכעת אנשים יכלו, והיה להם פנאי ומנוח בשביל לשבת ולחשוב מחשבות כל היום על נושאים חשובים שברומו של עולם על כלכלה, פילוסופיה ודת.
המאה ה-20 הייתה תור הזהב של המדעים הריאליים, כאשר המדע החשוב ביותר של אותה המאה היה הפיזיקה, בהובלתו של אלברט איינשטיין, כי מדעי הרוח הגיעו לרמה גבוהה של מיצוי במאה ה-19, שלאחריה הייתה צריכה באופן טבעי לבוא "רגיעה", ובגלל התפתחויות טכנולוגיות והמהפכה התעשייתית השנייה, שאפשרו למדעים הריאליים, ובמיוחד הפיזיקה, לפרוץ קדימה.
במאה ה-21 תהיה סוף-סוף קצת רגיעה מהמדעים הריאליים שרק הלכו והתעצמו במאות השנים האחרונות עד שהגיעו לשיאם במאה ה-20, והמאה ה-21 תהיה לדעתי תור הזהב של מדעי החברה (סוג של מדעים הומאניים), כאשר המדע החשוב ביותר במאה הנוכחית יהיה הפסיכולוגיה, בהובלתי שלי ותחת הנהגת אגרוף הברזל שלי, מה שבהתחשב בכך שכאמור, המאה ה-21 תהיה תור הזהב של מדעי החברה, ובהיותי האדם הגדול ביותר, כך לפי הערכותיי, במדעי החברה במאה ה-21, הופך אותי למועמד מוביל לתואר גדול בני-האדם במאה ה-21 (באופן דומה לאיך שפירדריך וילהלם הגל היה גדול בני האדם במאה ה-19 ואלברט איינשטיין היה גדול בני-האדם במאה ה-20).
