the blak angel
New member
אני פשוט לא יכולה לסבול אותה כבר...
קודם כל רציתי לומר שזה יהיה ארוך..ואני אשמח מאוד אם תקראו הכל כדי שתבינו טוב על מה אני מדברת... אז ככה: יש לי רק אחות אחת..אני בת 15 והיא בת 14..למרות שאין הפרש גילאים גדול ביננו,אנחנו כמו מים ושמן. היא..איך לומר את זה במילה אחת..פ-א-ק-צ-ה מהגיהינום. איך אני אפילו מתחילה לתאר עד כמה אני לא סובלת אותה? אממ..בואו נראה... - היא תמיד מחטטת לי בדברים - לוקחת דברים בלי רשות - מציקה לי - מדברת אליי לא יפה בלי סיבה בכלל - מלשינה עליי על כמעט כל דבר שאני עושה וזה רק קצת מהמעשים הנהדרים שלה...לא לדבר על זה בכלל שלפחות פעם בשבוע אנחנו הולכות מכות,ולפחות 8 פעמים ביום אנחנו רבות מילולית ומדברות ממש לא יפה.. הקטע הוא,שפעם זה לא היה ככה. הכל התחיל כשהיא עלתה לחטיבה..כיתה ז'. עד כיתה ז' היו לנו חברות משותפות,תוכניות משותפות..היינו ממש אחיות. אבל היא עלתה לכיתה ז'..ופתאום כל החברות הטובות שתמיד היו גם שלי וגם שלה רוצות רק לדבר איתה בטלפון,או באות אליה..אפילו לא אומרות לי שלום כאילו שאני אוויר ונכנסות אלייה לחדר ומדברות. מאז היא נהייתה ממש נוראית..אני בכלל לא מאמינה שהיא אחותי..היא מדברת ומתנהגת כמו ערסית קטנה..אני יודעת שהיא כזו. לא רק זה..אמא שלנו הקציבה לנו עכשיו 100 שקל בחודש לכל אחת.אז היא קיבלה את המאה שלה..אבל אני לא קיבלתי את שלי.וזה למה? כי האחות המדהימה שלי רצתה ללכת לבריכה,ולאמא שלי לא היה עוד כסף..אז היא נתנה לה את הכסף שלי.זאת אומרת 200 לה ו-0 לי. הזכרתי שאנחנו רבות הרבה.. עכשיו,אני..כמו כולם לא מושלמת.יש לי פגמים חיצוניים..אין מה לעשות..במקרה שלי,הייתי פעם 25 קילו יותר..ואני עדיין טיפה עגלגלה,אז כל פעם שאנחנו רבות היא יורדת עליי בגלל זה. ימים שלמים הייתי ואני עדיין מרעיבה את עצמי כדי שפעם הבאה שנריב היא לא תאכל לקרוא לי שמנה או לאמר לי הערות כמו:"לכי לכי תאכלי עוד גלידה..יא שמנה!!!" או נניח אני אף פעם לא יוצאת בימי שישי..אז היא אמרה לי פעם אחת:"את כל כך שמנה..את מגעילה אותי!!. לא פלא שאת לא יוצאת בימי שישי..מי יירצה להתקרב אלייך בכלל?"..זה פוגע בי הרבה יותר מכל שאר הדברים שהיא עושה..נהייתי אובססיבית לגבי המשקל שלי בגללה.אבל היא לא יודעת את זה..היא גם לא תדע.אין לה מושג כמה כל מילה שלה נצרבת אצלי בלב.ואני בחורה שזוכרת דברים כאלה..אני זוכרת כל דבר קטן שהיא עושה לי.זה הרי לא נעלם..וכולם יודעים שמילים משאירות צלקות..לא לדבר על הביטחון העצמי שלי שירד לרמה הכי נמוכה שהוא היה אי פעם. אני מנסה פשוט להתחמק ממנה ולא לראות אותה..אז אני נכנסת לחדר (למזלי יש לי חדר לבד) ונועלת את הדלת. עד שיום אחד כשרבנו המנעול נשבר..בנתיים אין כסף לתקן אותו... אני לא אומרת שאין לי קטעים טובים איתה.היא יכולה להיות ממש אחלה ולפרגן..אבל לעיתים רחוקות מאוד.משהו כמו פעם בשנתיים... כל ההתפרקות הזאת הייתה אחרי הכל כדי לשאול דבר אחד: זה באמת חייב להיות ככה? יכול להיות שאני אשנא את אחותי...? זה נורמלי? זה קרה גם לכם? זה עובר?
קודם כל רציתי לומר שזה יהיה ארוך..ואני אשמח מאוד אם תקראו הכל כדי שתבינו טוב על מה אני מדברת... אז ככה: יש לי רק אחות אחת..אני בת 15 והיא בת 14..למרות שאין הפרש גילאים גדול ביננו,אנחנו כמו מים ושמן. היא..איך לומר את זה במילה אחת..פ-א-ק-צ-ה מהגיהינום. איך אני אפילו מתחילה לתאר עד כמה אני לא סובלת אותה? אממ..בואו נראה... - היא תמיד מחטטת לי בדברים - לוקחת דברים בלי רשות - מציקה לי - מדברת אליי לא יפה בלי סיבה בכלל - מלשינה עליי על כמעט כל דבר שאני עושה וזה רק קצת מהמעשים הנהדרים שלה...לא לדבר על זה בכלל שלפחות פעם בשבוע אנחנו הולכות מכות,ולפחות 8 פעמים ביום אנחנו רבות מילולית ומדברות ממש לא יפה.. הקטע הוא,שפעם זה לא היה ככה. הכל התחיל כשהיא עלתה לחטיבה..כיתה ז'. עד כיתה ז' היו לנו חברות משותפות,תוכניות משותפות..היינו ממש אחיות. אבל היא עלתה לכיתה ז'..ופתאום כל החברות הטובות שתמיד היו גם שלי וגם שלה רוצות רק לדבר איתה בטלפון,או באות אליה..אפילו לא אומרות לי שלום כאילו שאני אוויר ונכנסות אלייה לחדר ומדברות. מאז היא נהייתה ממש נוראית..אני בכלל לא מאמינה שהיא אחותי..היא מדברת ומתנהגת כמו ערסית קטנה..אני יודעת שהיא כזו. לא רק זה..אמא שלנו הקציבה לנו עכשיו 100 שקל בחודש לכל אחת.אז היא קיבלה את המאה שלה..אבל אני לא קיבלתי את שלי.וזה למה? כי האחות המדהימה שלי רצתה ללכת לבריכה,ולאמא שלי לא היה עוד כסף..אז היא נתנה לה את הכסף שלי.זאת אומרת 200 לה ו-0 לי. הזכרתי שאנחנו רבות הרבה.. עכשיו,אני..כמו כולם לא מושלמת.יש לי פגמים חיצוניים..אין מה לעשות..במקרה שלי,הייתי פעם 25 קילו יותר..ואני עדיין טיפה עגלגלה,אז כל פעם שאנחנו רבות היא יורדת עליי בגלל זה. ימים שלמים הייתי ואני עדיין מרעיבה את עצמי כדי שפעם הבאה שנריב היא לא תאכל לקרוא לי שמנה או לאמר לי הערות כמו:"לכי לכי תאכלי עוד גלידה..יא שמנה!!!" או נניח אני אף פעם לא יוצאת בימי שישי..אז היא אמרה לי פעם אחת:"את כל כך שמנה..את מגעילה אותי!!. לא פלא שאת לא יוצאת בימי שישי..מי יירצה להתקרב אלייך בכלל?"..זה פוגע בי הרבה יותר מכל שאר הדברים שהיא עושה..נהייתי אובססיבית לגבי המשקל שלי בגללה.אבל היא לא יודעת את זה..היא גם לא תדע.אין לה מושג כמה כל מילה שלה נצרבת אצלי בלב.ואני בחורה שזוכרת דברים כאלה..אני זוכרת כל דבר קטן שהיא עושה לי.זה הרי לא נעלם..וכולם יודעים שמילים משאירות צלקות..לא לדבר על הביטחון העצמי שלי שירד לרמה הכי נמוכה שהוא היה אי פעם. אני מנסה פשוט להתחמק ממנה ולא לראות אותה..אז אני נכנסת לחדר (למזלי יש לי חדר לבד) ונועלת את הדלת. עד שיום אחד כשרבנו המנעול נשבר..בנתיים אין כסף לתקן אותו... אני לא אומרת שאין לי קטעים טובים איתה.היא יכולה להיות ממש אחלה ולפרגן..אבל לעיתים רחוקות מאוד.משהו כמו פעם בשנתיים... כל ההתפרקות הזאת הייתה אחרי הכל כדי לשאול דבר אחד: זה באמת חייב להיות ככה? יכול להיות שאני אשנא את אחותי...? זה נורמלי? זה קרה גם לכם? זה עובר?
