תודה לכל המגיבות....
גם לתגובות הטובות יותר וגם לפחות טובות... מה שבאמת קורה עד עכשיו זה שאני משתדלת בל כוחי להתעלם, מנסה, כמו שאמרו כאן, ללכת בין הטיפות, מהנהנת על כל עצה שלה, אפילו אם היא לא מוצאת חן בעיני, ובסוף עושה רק מה שאני רוצה.. והכל כלפי חוץ מאוד טוב ויפה, אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שזה מאוד פוגע בי, וכן, מאוד מערער את הביטחון... במיוחד שאמא שלי לא במצב של לדבר ולעזור (אימי נכה) ולכן, לפעמים, כשאני נתקלת במצבים שאני ממש זקוקה לעצה, זה הכי מפריע ואז זה הכי כואב, כי חמותי היקרה לא יודעת ליעץ ולעזור, היא רק יודעת לתת הרגשה שאני לא מספיק טובה, ולעשות במקומי, כי אני לא יודעת....