אני פשוט מרגישה ש
אני ממש לא סובלת את ההורים שלי. זה לא שאני מתעצבנת עליהם על איזה קטע!אלא אני ממש לא אוהבת אותם,אפילו כשאני מנסה,פשוט לא מצליחה! אני לא אוהבת את האופי שלהם,יש בהם משהו כל כך מעצבן! הם כל היום בבית,לא יוצאים,אין חברים!, לא בקשר עם המשפחה! לא כלום.ובני אדם עצבניים!בודדים כאלה. לפעמים אני ממש ממש מפחדת שכשאני אהיה בגיל שלהם אני אהיה כמוהם!זה ממש מפחיד אותי!!!כאילו הכל אצלנו צריך להיות לפי הספר,למשל בבוקר חחיייבים לתת נשיקת בוקר טוב,וכנ"ל בלילה,וכל זה,נגיד כשאבא חוזר בהיתה,צריך ללכת לסלון ,אסור כמובן לתת לו לבוא לחדר!כאילו הכל כזה למראה עינים,אבל בנשיקות אין שום רגש ולא כלום!לפחות מבחינתי!כאילו הם מכריחים אותי! הם גם מאוד חונקים אותי!רציתי ללכת לסרט עם חברה אתמול,אבל לא יכולתי כי-הם רצו שנלך כולנו יחד!אין להם עם מי ללכת,אז אני ואחותי חייבים למלא את המקום!זה כאילו הם מקנאים שלי יש עם מי ללכת,ואז זה כאילו-או שאת הולכת אתנו או שאת לא הולכת ביכלל!. לפעמים בא לי לברוח!אבל ממש,אני מפחדת מההשפעה שלהם עליי,לא רוצה להיות כמוהם!,לפני כמה זמן זה עוד היה סביר ,כי אחותי הגדולה הייתה נחמדה והייתה איתי והכל,אבל אחרי שהיא הכירה את חבר שלה, ביכלל לא אכפת לה,כל פעם שאני לשנייה נכנסת לחדר שלה היא אומרת"צאי מפה" ומנסה לתת לי הרגשה שאני לא רצויה ביכלל!היא בקושי מדברת איתי,אלא אם כן היא צריכה משהו,והיא מאודדד צינית,ויותר מכל מתנשאת!אני פשוט מרגישה שאני שונאת אותם,את ההורים שלי,ועכשייו גם אחותי!יש לי חברה עם משפחה כמעט מושמת,אני כל כך מקנאת בה! כל כך טוב במישפחה שלהם,כולם מפרגנים,נחמדים,מעריכים אחד את השני,ויותר מכל-אוהבים באמת באמת!ולא רק למראה עיניים!
אני ממש לא סובלת את ההורים שלי. זה לא שאני מתעצבנת עליהם על איזה קטע!אלא אני ממש לא אוהבת אותם,אפילו כשאני מנסה,פשוט לא מצליחה! אני לא אוהבת את האופי שלהם,יש בהם משהו כל כך מעצבן! הם כל היום בבית,לא יוצאים,אין חברים!, לא בקשר עם המשפחה! לא כלום.ובני אדם עצבניים!בודדים כאלה. לפעמים אני ממש ממש מפחדת שכשאני אהיה בגיל שלהם אני אהיה כמוהם!זה ממש מפחיד אותי!!!כאילו הכל אצלנו צריך להיות לפי הספר,למשל בבוקר חחיייבים לתת נשיקת בוקר טוב,וכנ"ל בלילה,וכל זה,נגיד כשאבא חוזר בהיתה,צריך ללכת לסלון ,אסור כמובן לתת לו לבוא לחדר!כאילו הכל כזה למראה עינים,אבל בנשיקות אין שום רגש ולא כלום!לפחות מבחינתי!כאילו הם מכריחים אותי! הם גם מאוד חונקים אותי!רציתי ללכת לסרט עם חברה אתמול,אבל לא יכולתי כי-הם רצו שנלך כולנו יחד!אין להם עם מי ללכת,אז אני ואחותי חייבים למלא את המקום!זה כאילו הם מקנאים שלי יש עם מי ללכת,ואז זה כאילו-או שאת הולכת אתנו או שאת לא הולכת ביכלל!. לפעמים בא לי לברוח!אבל ממש,אני מפחדת מההשפעה שלהם עליי,לא רוצה להיות כמוהם!,לפני כמה זמן זה עוד היה סביר ,כי אחותי הגדולה הייתה נחמדה והייתה איתי והכל,אבל אחרי שהיא הכירה את חבר שלה, ביכלל לא אכפת לה,כל פעם שאני לשנייה נכנסת לחדר שלה היא אומרת"צאי מפה" ומנסה לתת לי הרגשה שאני לא רצויה ביכלל!היא בקושי מדברת איתי,אלא אם כן היא צריכה משהו,והיא מאודדד צינית,ויותר מכל מתנשאת!אני פשוט מרגישה שאני שונאת אותם,את ההורים שלי,ועכשייו גם אחותי!יש לי חברה עם משפחה כמעט מושמת,אני כל כך מקנאת בה! כל כך טוב במישפחה שלהם,כולם מפרגנים,נחמדים,מעריכים אחד את השני,ויותר מכל-אוהבים באמת באמת!ולא רק למראה עיניים!