השיר המדהים הזה נקרא "אבסורד"
והוא הולך ככה: אומרים שלא רחוק מחדרה, בין הים לבין החולות, יש מקום שבו זורחת השמש בלילות. רק אצלנו לא תמיד היא זורחת, רק אצלנו משום מה אור חסום, יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה, איזה אבסורד. אז מה לעשות, אני כבר לא יודע, אולי יש איזה סוד שיודעים רק מעטים. אה... כמו אדיוט, אני רץ תמיד אחריה, ואומר לה: "בואי ותהיי איתי". אומרים שעיתונים משקרים כי, האמת נמצאת בינך לבינך, ולאן שלא תיסע אתה לוקח רק את עצמך. אצל שנינו פתאום מתפתחת אהבה עם כאב והיסוס יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה. איזה אבסורד. מה לעשות... ואומרים, מה לא אומרים על חיינו, שהם קצרים וחסרי כל ביסוס, שאנחנו רק קרבים אל מותינו, איזה אבסורד. ומוזר איך בין שמש זורחת, לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם. מה לעשות...
