אני צריכה אתכם....
אתם מכירים את תחושת החלל וחוסר האונים הגדול שנוצרת נוכח מצוקה וסערת נפש אישית, פנימית, וכה מזעזעת - בעוד חשיבותה לעולם היא כה אפסית ומזערית? בשעה שאני כותבת כאן, עוד הודעה שגרתית, צבעה בדיוק כמו צבע כל ההודעות האחרות, אני יודעת שהגאולה, והנצחון יבואו רק ממני. מתוכי בלבד. שום זעקה החוצה אין בה את הכוח לפתור לי ולהעלים לי את השדים שלי. הצרה היא שאני אובדת עצות. גיליתי אתכם לפני תקופה לא ארוכה והיתם נדבך נוסף ומאוד מהותי בדרך ללהבין את הגהנום הנורא הזה שאני נלחמת בו, ושאותו אני גם מפרה ומטפחת כמו גנן אוהב.. ניסתי להתמיד, ניסתי פגישות, ניסיתי לענות על השאלות, אני בטיפול פסיכולוגי ומשירה מבט לעבר התחלת טיפול תרופתי. אני רואה מה קורה לי. אני רואה את הדכאון שהביא להתעצמות ההתמכרות הזאת, (שכמובן מלווה בכאבי נפש, הלקאות או "תיסבוכים" אישיים למינהם שלא מטיבים עם החיים) ואני גם רואה את הפוטנציאל שלי בהתבסס על הילדות, ההיסטוריה ואולי כן, גם הפיזיולוגיה. אבל אין בי את הכוח לעזור לעצמי. אלוהים יודע שאני מנסה. אני מתעוררת בבוקר, פוחדת כל כך לפקוח את העינים ולצאת מהמיטה, מבקשת עזרה מאלוהים, ויודעת שאני צריכה לבקש בלב כל כך שלם, אבל אני שמה לעצמי רגליים. או שמשהו בכל אופן קורה. והדרך למטבח קצרה. חברים יקרים, אני צריכה עזרה פרקטית אם למישהו מכם יש.. אני לא מצליחה בעצמי, תהיה הסיבה אשר תהיה, גם אם זה בלהתמיד בפגישות, להתמיד בטלפונים, לא מצליחה.. אני צריכה תמיכה כלשהי מבחוץ. ממסגרת, מאנשי מקצוע, לא בדיוק יודעת. כפר גמילה אין. אני לא מצליחה להתמודד גם עם החיים, וגם עם זה. אני מרגישה שאני צריכה יותר אנרגיות ומשאבים להפנות בתשומת לב מירבית כדי להתרגל. זה גדול עלי. אם אתם מכירים אני מקצוע שעזרו לכם בדרך - רופאים, נטורופתים, פסיכולוגים, כל דבר שנקרה בדרכם... לענת המקסימה שהתענינה בשלומי ולצופית היחידה, שתודה על השאלות שהתחלת לעלות כאן כשהבעתי ענין ורצון, אני פשוט לא מסוגלת לענות.. אתן נותנות בי כוח, הידיעה שאתן כאן, ולא רק אתן.. גם הרבה אנשים אחרים שנמצאים כאן, זה מביא הרבה תקווה, וגם נועם ושלווה מסוימת, כי כולכם מקסימים. אני מודה לכם שאתם כאן.. ואם למישהו יש כיצד לעזור, אני אודה מאוד. תודה
אתם מכירים את תחושת החלל וחוסר האונים הגדול שנוצרת נוכח מצוקה וסערת נפש אישית, פנימית, וכה מזעזעת - בעוד חשיבותה לעולם היא כה אפסית ומזערית? בשעה שאני כותבת כאן, עוד הודעה שגרתית, צבעה בדיוק כמו צבע כל ההודעות האחרות, אני יודעת שהגאולה, והנצחון יבואו רק ממני. מתוכי בלבד. שום זעקה החוצה אין בה את הכוח לפתור לי ולהעלים לי את השדים שלי. הצרה היא שאני אובדת עצות. גיליתי אתכם לפני תקופה לא ארוכה והיתם נדבך נוסף ומאוד מהותי בדרך ללהבין את הגהנום הנורא הזה שאני נלחמת בו, ושאותו אני גם מפרה ומטפחת כמו גנן אוהב.. ניסתי להתמיד, ניסתי פגישות, ניסיתי לענות על השאלות, אני בטיפול פסיכולוגי ומשירה מבט לעבר התחלת טיפול תרופתי. אני רואה מה קורה לי. אני רואה את הדכאון שהביא להתעצמות ההתמכרות הזאת, (שכמובן מלווה בכאבי נפש, הלקאות או "תיסבוכים" אישיים למינהם שלא מטיבים עם החיים) ואני גם רואה את הפוטנציאל שלי בהתבסס על הילדות, ההיסטוריה ואולי כן, גם הפיזיולוגיה. אבל אין בי את הכוח לעזור לעצמי. אלוהים יודע שאני מנסה. אני מתעוררת בבוקר, פוחדת כל כך לפקוח את העינים ולצאת מהמיטה, מבקשת עזרה מאלוהים, ויודעת שאני צריכה לבקש בלב כל כך שלם, אבל אני שמה לעצמי רגליים. או שמשהו בכל אופן קורה. והדרך למטבח קצרה. חברים יקרים, אני צריכה עזרה פרקטית אם למישהו מכם יש.. אני לא מצליחה בעצמי, תהיה הסיבה אשר תהיה, גם אם זה בלהתמיד בפגישות, להתמיד בטלפונים, לא מצליחה.. אני צריכה תמיכה כלשהי מבחוץ. ממסגרת, מאנשי מקצוע, לא בדיוק יודעת. כפר גמילה אין. אני לא מצליחה להתמודד גם עם החיים, וגם עם זה. אני מרגישה שאני צריכה יותר אנרגיות ומשאבים להפנות בתשומת לב מירבית כדי להתרגל. זה גדול עלי. אם אתם מכירים אני מקצוע שעזרו לכם בדרך - רופאים, נטורופתים, פסיכולוגים, כל דבר שנקרה בדרכם... לענת המקסימה שהתענינה בשלומי ולצופית היחידה, שתודה על השאלות שהתחלת לעלות כאן כשהבעתי ענין ורצון, אני פשוט לא מסוגלת לענות.. אתן נותנות בי כוח, הידיעה שאתן כאן, ולא רק אתן.. גם הרבה אנשים אחרים שנמצאים כאן, זה מביא הרבה תקווה, וגם נועם ושלווה מסוימת, כי כולכם מקסימים. אני מודה לכם שאתם כאן.. ואם למישהו יש כיצד לעזור, אני אודה מאוד. תודה