אני צריכה את עצתכם

[spidergirl]

אני צריכה את עצתכם

אני בטיפול אצל קלינאי תקשורת, ומצאנו טכניקה שממש משפרת את השטף. אני משיגה את השיפור הזה אחרי כמה ימים ממש, שזה מדהים בעיני. השיטה פשוט מחלחלת אל תוך הדיבור. הענין איתי הוא העצלות ואז סתם יש גלים של חוסר שטף. השאלה שלי היא אם אתם מכירים את התופעה מנסיון ומה קורה אם ממשיכים לתרגל, השיטה מפסיקה לעבוד או דווקא ההיפך? אחרי כמה זמן זה בסדר לא לתרגל ולשמור על הישגים?

 

[b e ll]

ספיידרית יקרה, ענית על השאלות שלך

בהודעתך. התופעה שאת מתארת מאוד מוכרת, אין מגמגם שלא חווה אותה על בשרו. השאלה היא מה זה עושה לך בפנים? הידיעה שאם רק תרצי מספיק להתגבר על העצלות, השטף בהישג ידייך ממש, מה עושה לך בנפש? את מרוצה מעצמך? את אדישה לעניין? אם זה מרגיז אותך שהתעצלת היום לתרגל ולכן השטף ירד, תתרגלי. אין דרך אחרת. אני תרגלתי שיטה אחרת (כנראה) המון - כי אחרת גימגמתי - במשך כמה שנים ומאז כמעט ולא. היום אני 16 שנים אחרי הטיפול ההוא ומדברת שוטף. גם אני עברתי את הגלים ההם של חוסר מוטיבציה אבל גם ידעתי שאני שונאת את עצמי מגמגמת, שונאת את המבטים המרחמים ההם ואת הזלזול שהופנה כלפיי כשרציתי לומר משהו ולא הצלחתי. כמה פעמים ויתרתי על דיבור ונראתי מטופשת לחלוטין בסיטואציות יומיומיות? אין-ספור. כבר 16 שנים שזה לא קורה לי ואני עדיין לא שוכחת את הצריבה ההיא בלב ובנפש ובכל המהות שלי. רק סיפור מהימים האחרונים, ילדיי בבית ועולים לי ואחד לשני על העצבים והחלטתי לשלוח אותם לאיזו קייטנה. התקשרתי לכמה מסגרות כאלה של קייטנה אתמול וביקשתי פרטים ונתתי פרטים על הילדים. הבוקר הם בקייטנות. לא סיפור גדול? לא ביג-דיל? בשבילי לא! אבל פעם? זה היה מוריד לי שנות חיים שיחת טלפון כזו ואתמול עשיתי לפחות 5-6 כאלה. רצינו לצאת והזמנתי בייביסיטר - התקשרתי ודיברתי והיא הגיעה. חיי היומיום הם שגבו ממני את המחיר היקר ביותר מבחינת הדיבור, לא שאיפות נשגבות (לאלה בכלל לא הגעתי). ספיידרית יקרה, תתרגלי! כי פשוט אין דרך אחרת להגיע לשטף. פשוט אין!

 

[mico24]

חוץ מהתרגול יש עוד דבר חשוב ביותר..

אני קורא לו "אפקט הפחד". מבחינתי זה הדבר החשוב ביותר. יש שני סוגי פחד: אחד זה הפחד להשתמש בצורת דיבור החדשה, זה נראה לך מוזר, לא טבעי, לאט מדי, ואתה חייב כל הזמן (!) להתמיד בה, כל הזמן להיות עם היד על הדופק, כי הגוף חוזר אוטומטית לגמרי לדרך המוכרת לו. קשה מאוד להכריח את עצמך לא "לזרוק" מילים ומשפטים, אחרי שאתה עושה את זה שנים, אלא "לפרוס" אותם הברה הברה. אני נשמע לעצמי כמו מפגר, אבל זאת הרגשתי האישית בלבד, זאת אחת התופעות אצל כל המגמגמים, אין להם את תחושת המהירות הנכונה בדיבור. הסוג השני זה הפחד "הרגיל" שלנו, זה שלא נותן לנו לדבר, זה שחונק אותנו במצבי לחץ ובכל מיני מצבי דיבור. אצלי אישית זאת אחת הבעיות הקשות ביותר. העיניין הוא, שאתה לא יכול ליישם שום טכניקה, שום "שיטה", שום כלום במצב של החנק והפחד האלה, שמשתלטים עליך פיסית ונפשית. אז אולי אחד הדברים, שהתרגול עושה, הוא נותן לך את הביטחון, שאתה יכול לעשות את זה, שאתה יודע לעשות את זה, ואז אין לך שום סיבה להרגיש את הפחד הזה ו"להחנק", אתה פשוט מיישם את השיטה... בינתיים הפתרון שלי זה דמיון, אני מדמיין את עצמי עם ביטחון עצמי, מדבר "לאט" (בשבילי) וברור. כך אני רואה את עצמי כל הזמן, ומצליח ליישם לא רע. ברגע, שאני מפסיק לעשות את זה, הפחד משתלט עליי, אני חוזר לצורה הישנה, מתחיל לדבר ב"מילים", לחשוב על מילים, להתקע, ומשם הדרך לגיהנום קצרה...

 

[b e ll]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif כל מילה חקוקה בסלע.

זו בדיוק הדרך! גם אני דמיינתי את עצמי מדברת לאט ובבטחון. וכן!!!! התרגול משרה המון בטחון! הידיעה שהייתי בסדר, שתרגלתי, שאני "מרגישה" את השיטה היה עבורי רשת בטחון. פשוט ידעתי שאצליח. אפילו עכשיו אני מדמיינת סטופר ונרגעתו

, כל אחד וסטיותיו

 

[b e ll]

נזכרתי בעוד עניין - הבושה

התביישתי לדבר מוזר, כלומר, לדבר לאט, רגוע, משוחרר כי אז כ-ו-ל-ם ידעו שעשיתי טיפול ואז אני כאילו מודה בחולשה שלי ומודה שהיא מפריעה לי. בהתחלה ממש התביישתי ביישום צורת הדיבור החדשה. (כאילו שלגמגם כל כך קשה כמוני היה פחות מבייש ופחות בולט... חחחח מוח האדם מעוות לחלוטין). אבל אז ירד לי האסימון שעבורי לגמגם תמיד יהיה הרבה יותר קשה מאשר לתרגל. עבורי לדבר לאט היא הדרך הטיבעית והנכונה לדיבור שוטף - לא הגימגום שלא איפשר לי חיים. ממילא כשגימגמתי תמיד חשבתי על זה שעות אח"כ וייסרתי עצמי בשוטים איך דיברתי גרוע וכמה פעמים בן-שיחי שאל מה כי לא הבין מה אני אומרת. ביישום דרך דיבור נכונה אני חושבת תוך כדי דיבור על הנושא וגם על השיטה, מצליחה במשימת הדיבור שלי, גאה בעצמי, ועוברת הלאה. אני פנוייה לחוויות חדשות. בהתחלה זן היתה הפתעה עצומה בשבילי שאין לי סיבות לייסר עצמי בכלל. פתאום היה לי זמן לתחושות אחרות חוץ מאכזבה עצמית ושנאה עצמית. הרגשתי קלילות עצומה בלב, התחלתי לאהוב ממש את מי שאני פוגשת במראה כל בוקר. איך אפשר לוותר על הרגשה כזו ולחזור אחורה? אני מודה, אני לא הצלחתי לוותר על זה. ולכן תירגלתי כדי לא לאבד את ההישג.

 

[stkachov]

מסכים עם בל

אין מנוס מלתרגל, אחרת כל העבודה הקשה שאת עושה עכשיו תרד לטמיון אחרי שהטיפול יגמר. זה לפחות מה שקרה לי. עברתי טיפול, ותוך שבועיים הגמגום הכבד שהיה לי נעלם והתחלתי לדבר שוטף! הייתי באופוריה ולאחר זמן מה הפסקתי לתרגל. התוצאה הייתה שהגמגום חזר ובגדול. מסקנה: תרגול, תרגול, תרגול. ומניסיון, הרבה יותר קל להפסיק לתרגל, מאשר לחזור לתרגל לאחר שעבר כבר זמן רב. את פשוט חייבת למצוא את הכוחות, אין דרך אחרת.

 

[shoshyyy]

לדעתי זה יותר מתופעה ....

תחשבי על זה ... השגת את השטף הדיבור . מצד אחד זהו החלום הרטוב של כל מגמגם, מצד שני זה מאד מפחיד. כי את רגילה לגמגם , להיות מושפעת ע"י תופעת הגמגום, כלומר את רגילה לחיות את החיים עם הגמגום (אם זה מתבטא ע"י הימנעות ממצבים , להימנע מליזום שיחה וכו'). עכשיו כשיש לך שטף קשה יותר להסביר מצבים שאת לא מדברת ב : "אני מגמגמת". סך הכול גמגום זה גם הרגל. קשה לשנות את ההרגלים שלך מיד במיוחד גמגום. יש עליות וירידות.

 

[spidergirl]

תודה לכולם על התגובות

אין לי אלמנט של פחד כי זה פשוט עובד ואני מדברת כמעט שוטף עם זה אחרי כמה ימים. על ענין העצלות אני מתגברת בימים אלה ממש, ומבינה היטב שאין דרך אחרת. אני לא מיישמת שום דבר וזה לא נשמע איטי או מוזר, אני לא עושה כלום חוץ מלתרגל 20 דקות ביום. השאלה העיקרית שלי אם השיטה מפסיקה לעבוד מתישהוא? אגב בל, אני לא יכולה להפעיל שיטה של לחשוב גם על הטכניקה וגם על הנושא, יש לי adhd, זה לא עובד(מנסיון). ושושי - את מה שאת אומרת אני אוכל לבחון בעוד חודש, אם השטף עדיין יחזיק מעמד, לצערי זה עוד לא רלוונטי.

 

[b e ll]

אני לא מכירה את השיטה שלך, מנסיוני

שלי אם תירגלתי דיברתי שוטף. תספרי קצת על עקרונות השיטה?

 

[spidergirl]

בל

לאור הנסיון שלכם, במיוחד בישום הטכניקה הטיפולית, אני חושדת שמקור הגמגום שלי קצת שונה, אולי דיספרקסיה או משהו כזה. כמובן שאם אני מתרגלת זה עוזר, אבל זה פשוט קורה אני לא עושה שום דבר. אני אפרט: הטכניקה מבוססת על הארכה בהתחלת המשפט, שזו טכניקה ידועה לטיפול בגמגום. לקחתי את זה וקצת שיניתי את ההארכה, ואת היחס בינה לבין שאר המשפט(יותר הארכה פחות משפט). את זה אני מתרגלת 15-10 דקות ביום וזהו! מדברת רגיל בשטף של 90% (בדקתי היום, לא נתקעתי חזק אפילו פעם אחת). אם להוסיף לזה שיש לי גמגום עצירתי ולא חזרתי, ובעיה בארגון מילולי, אני מתחילה לחקור את כיוון הדיספרקסיה. אולי זה לא כיוון נכון בכלל וזה שטויות, אבל שווה לחשוב על זה, ולכן חשובות לי החוויות הטיפוליות שלכם, יותר ויותר אני מגלה הבדלים, זה מסקרן אותי.

 

[mico24]

אם "את לא עושה כלום, ולא מרגישה

כלום", זה עוזר לך פסיכולוגית נטו. את מתרגלת, וזה נותן לך את הביטחון בדיבור. הקשר ל"שיטה" הוא מקרי בלבד. אם את מרגישה טוב עם זה, זה גם טוב. השאלה היא באמת אם זה יחזיק מעמד, אבל זה תלוי רק בך..

 

[spidergirl]

לא לא לא

מיקו, תן לי יותר קרדיט מזה... קודם כל, שבועיים תרגלתי ולא תרגלתי נכון - התוצאה: אין שיפור בשטף. מיום חמישי אני מתרגלת נכון ויש התקדמות יפה. מה שמעניין שלקראת הערב, קצת יותר קשה, וחלה רגרסיה קלה, גם אם אני מתרגלת יותר. מה שעוזר זה לתרגל שוב אחר הצהריים.

 

[spidergirl]

התרגול מחלחל מעצמו

אני פשוט מסוגלת לדבר, בלי להתאמץ. נכון שכרגע, אני עוד שמה לב ואם יבקשו ממני להציג את עצמי, אני לא יודעת אם אני אצליח מרוב הפעמים שנתקעתי בסיטואציה הזו. אבל לאט לאט...

אני מקווה שהתשובה הקודמת שלי אליך לא התפרשה כתוקפנית(כי לא התכוונתי)

 

[charlila]

נדמה לי דזה לא "סתם" גלים של חוסר

שטף. את שונאת לגמגם, אבל מצד שני, באיזה קטע את לא רוצה לדבר. נכון? ויש לך סיבות משלך. נכון? עצתי: כשאת נתקפת "עצלות", הכריזי על תענית-שתיקה. אל תדברי - שעתיים עד יומיים. אם נשברת, התחילי מההתחלה. לסירוגין, תרגלי את הטכניקה (אלא אם כן יעבור לך הגמגום מעצם השתיקה...) אם את צריכה לשקר ולהמציא תירוץ למה את לא מדברת - אל תהססי. את לא חייבת להם את כל האמת בכל תנאי. תעשי שירות הרבה יותר טוב לאנשים סביבך אם תצליחי להיגמל מגמגום, מאשר אם תקפידי לומר להם את האמת כשהיא אינה מעניינם.

 

[mico24]

הגברת עם הכינוי המוזר "שרלילה"

לפני שאת מתחילה לחלק פה עצות, שטבען אינו ברור, אולי תציגי את עצמך בפני הפורום. זהו פורום למגמגמים. על סמך מה את מיעצת פה? מישהו פה סיפר על איזה "מומחה" מרוסיה, שטיפל בגמגום באמצעות שתיקה? בכל מקרה, הוא סבר, שאיברי הדיבור שלנו עייפים מדי

, והם צריכים פשוט לנוח

.. מטופליו שתקו חודשיים, שלושה רצוף.. מיותר לציין, שהשיטה הזאת נחלה כישלון חרוץ! אחרי שהם התחילו לדבר, הם המשיכו לגמגם, כמו גדולים..

 

[spidergirl]

../images/Emo123.gif

זה פרצוף זועף מספיק?? אני לא רוצה לדבר? ויש לי סיבות משלי??? גם עם הגמגום אני לא סותמת את הפה!! תענית שתיקה? על מה אני מענה את עצמי בדיוק? ולהמציא תירוץ, לשקר לאנשים, מאיפה הרעיון הטפשי הזה? הגמגום יעבור מעצם השתיקה???חחחחחחחחחחח איך "להגמל" מהגמגום יעשה שירות טוב לאנשים בדיוק? אני לא עושה שירות לאנשים, אלא אם זה מתאים לי, ואני לא משקרת, כי פשוט אין לי צורך כזה. אף אחד לא לועג לאף אחד מהקשיים שלי, ובפרט הגמגום. תעשי לכולנו שירות טוב, תגזרי על עצמך תענית שתיקה, כי אחרת, פשוט יוצאות לך שטויות

 

[b e ll]

וזה מה שנקרה בעברית צחה - שרלילה!

ללא ספק בכלל. מזמן לא קראתי גיבוב כזה מרשים של שטויות וזבל. שרלילה, את שוברת שיאים.