אני צריכה כוחות...

[המתולתלת מהכפר]

אני צריכה כוחות...

אינני יודעת אם זה המקום לספר,אבל מתוך הכרות איתכם הינכם אנשים נבונים,וגם כמוני-ממשפחה סרוגה... אז ככה,אני עכשיו רושמת עם דמעות בעיניים ואינני יודעת אפילו למה המצב כך? יש לי בת שתהיה בריאה בת 9 חודשים והיא איתי בבית,בימים שאני עובדת אז עוזרים לי קרובי משפחה,אבל בחופשות וביבים היחידים שאני יכולה סוף סוף לנוח אז אני נשארת איתה כל היום,אני מאוד אוהבת את בתי אבל לפעמים אני פשוט משתגעת ככשאני איתה אין לי רגע לעצמי,וגם כשהיא נרדמת אז אני צריכה לדאוג לעבודות הבית.היא רוצה על הידיים פה ושם ולפעמים אני מרגישה שכבר בא לי שקט ל-5 שע'.מבחינה כלכלית אי אפשר לשלוח אותה עכשיו למעון... היא נרדמה לפני שעתיים וזאת הייתה הזדמנות לשטוף את הבית לאחר 3 שבועות שלא שטפתי והיא התעוררה באמצע ובכתה המון!!וזה ממש שיגע אותי...נתתי לה לאכול ולשתות אבל כלום לא עזר.ולא יכולתי באותו רגע להחזיק אותה על הידיים,עכשיו סיימתי..תמיד שאני חוזרת מהעבודה מאוחר אין לי שוב פעם כוחות.כן יש לנו רגעים של משחקים ורגעי אושר כאלה אבל לפעמים אני מרגישה שאני יכולה לצאת מדעתי,שמה שבא לי זה רק לצרוח ולצרוח,וזה מה שקרה לי היום-היא בכתה בכתה בכתה ופשוט נכנסתי לחדרי והתחלתי לצרוח וממש לבכות ולבכות כי בא לי שקט לכמה שעות... תודה רבה לכם בכל אופן על ההקשבה,זה עוזר המון!!

 

[בשורות טובות!]

‏/tapuzforum/images/emo201.gif/tapuzforum/images/emo201.gif/tapuzforum/images/emo201.gif

 

[שרונס21]

מתולתלת יקרה!

קודם כל! המצב נורמלי... זה לא מראה שאת לא אוהבת אותה או משהו בסגנון, פשוט קצת קשה וגם את רוצה את החופש שלך... תמיד יש ימים קשים יותר וימים שעוברים מאווררים יותר! אני מבטיחה מנסיון. בעז"ה שכשהיא תגדל אפי' לא תזכרי את זה... זה תקופתי! (ואז תבואנה התמודדויות אחרות...) בהצלחה! שה' ישלח לך כוחות עד אין סוף....!

 

[בחור כארזים]

כאב לזאטוטים

אני מאוד מאוד מבין אותך ואת הקושי שאת מתארת. האם ישנן מטפלות באיזור מגוריכם? כדאי לבוק מטפלת שמוכנה לקבל את הילדה אפילו למספר שעות כך שאין צורך במעון שהוא בד``כ יקר.

 

[בוחליצינה]

מתולתלת מתוקה../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני כ"כ מבינה את מה שאת מתארת!!!! (אפילו שאנחנו לא סרוגים חחח) דבר ראשון - ברוכה הבאה למועדון!!!! דבר שני- גם אני מוצאת את עצמי במצב כמוך!!! רק לפני שבועיים בשבת, אחרי יומיים שלג מחורפנים עם 3 ילדים שקופצים לך על הראש ועוד יום שישי ששלושתם חלו אבל זה לא גרם להם לישון ח"ו, ובתוך כל זה עוד צריך ריכוז בשביל להכין שבת ומי מדבר על ניקיון?- לא הגעתי לזה אפילו!!!, פשוט באמצע הסעודה, הרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר, קמתי מהשלחן, הלכתי לחדר, סגרתי ת'דלת ובכיתי כמו איזה משוגעת!! ממש חשבתי שיש לי התקפת עצבים!!!!- פשוט התחלתי לבכות לה' שיעזור לי ויתן לי כוחות להתמודד כי אני לא שולטת על עצמי מרוב עיפות וצועקת על הילדים ללא שום הצדקה!, רק חיכיתי שתיגמר כבר הסעודה השכבתי ת'ילדים בחוסר סבלנות משווע ועפתי למיטה, משאירה את כל הבלאגן לבוקר. בבוקר קמתי הרבה יותר רגועה אבל עם הרגשה רעה. כי זה כ"כ לא נעים לך בתור אמא לאבד ככה שליטה. אין לי עצה, חוץ מזה שבמה שכתבת עודדת גם אותי- בבחינת" צרת רבים חצי נחמה" לפחות עכשו אני יודעת שיש עוד כמה אמהות שכשהן עיפות, אין להן עצבים אפילו לילדים האהובים שקיבלו מתנה מה'.

 

[המתולתלת מהכפר]

איזה מקסימים כולכם

באמת תודה מעומק הלב!! אין לכם מושג כמה עזרתם לי,גם מבחינת זה שאני לא היחידה שלפעמים יוצאת מדעתה...וגם מבחינת ההקשבה.תודה רבה לכם.תבורכו בכל טוב

 

[ברוך שעשני אשה]

אני באותה סירה כמוך

ועצתי לך: דברי עם בעלך וסכמי איתו שכשהוא מגיע הביתה הוא עם הילדה למינימום חצי שעה (בתור התחלה) ובזמן הזה את דואגת לעצמך במקחלת/אמבטיה או מדברת עם חברה.. בקיצור, עושה מה שעושה לך טוב בנפש.. העיקר שבזמן הזה את לבד עם עצמך ללא הילדה! ובקשר לנקיון- תתרגלי שלפעמים את מנקה `מלמעלה` ורק מה שחשוב! העיקר השלווה שלך.

 

[candy77091]

../images/Emo45.gif

 

[ברוך שעשני אשה]

אני באותה סירה כמוך

ועצתי לך: דברי עם בעלך וסכמי איתו שכשהוא מגיע הביתה הוא עם הילדה למינימום חצי שעה (בתור התחלה) ובזמן הזה את דואגת לעצמך במקחלת/אמבטיה או מדברת עם חברה.. בקיצור, עושה מה שעושה לך טוב בנפש.. העיקר שבזמן הזה את לבד עם עצמך ללא הילדה! ובקשר לנקיון- תתרגלי שלפעמים את מנקה `מלמעלה` ורק מה שחשוב! העיקר השלווה שלך.

 

[candy77091]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

ברור שזה המקום לספר למה לא? דבר ראשון כדאיי שתדעיי שילד ראשון זה תמיד הכי קשה,את לא בדיוק יודעת עדיין מה הוא רוצה ולמה הוא בוכה,אבל כשיש יותר נסיון אז יותר קל.. את לא יכולה לבקש מקרוביי משפחה לקחת את הילדה לכמה שעות?איפה בעלך בכל הסיפור הזה?הוא עובד כשאת בחופש? אוליי יש לך שכנות או בנות דודות או אחיות שאת יכולה לתת את הילדה להם לכמה שעות.לא נראה לי כזה נורא לבקש מהשכנה לשמור על הילדה לכמה שעות. זה הכי טבעי בעולם להרגיש ככה,גם אני לפעמים מרגישה מותשת ומבקשת עזרה מהחצי..

 

[טחג]

דבר ראשון - כל הכבוד לך

למה? כי נכנסת לחדר לבכות ולא התחלת לצרוח על הילדה בחזרה כמו שקורה הרבה פעמים. וגם כי את מודה לעצמך ובפנינו שקשה לך, ולא מתחבאת עם זה עם המחשבה שלכולם קל ורק לך קשה. להיות עם הילדה/ים לבד זה דבר לא פשוט בכלל, ואני אגלה לך בסוד שאחת הסיבות שאני יוצאת לעבוד (חוץ מזה שצריך את המשכורת) היא כדי לא להשאר לבד בבית עם הילדים כל הזמן. מצטרפת בחום לעצות למצוא לעצמך כמה דקות של שקט במהלך היום ואולי מדי פעם גם לפנק את עצמך באיזה "יום חופשי" - אצלנו למשל התפקיד של בעלי זה המקלחות של הילדים ובזמן הזה יש לי שקט ולפעמים זו ממש הצלה. שיהיה לך המשך גידול נעים ושבת שלום!

 

[diklag3]

קודם כל קבלי את כל הכוחות ואנרגיות החיוביות

את לא לבד כולנו בני אדם וזה לא קל לגדל ילדים (למרות שההורים שלנו אומרים מה הבעיה אתם לא באתם על מוכן

) נכון הם צודקים אבל פעם זה לא כמו עכשיו שהכל סובב סביב ההשגיות וכל הזמן אנחנו רצים אחרי מטרות פעם היה עמידר וכל מיני דירות לא בסכומים גבוהיים ושהשקל היתהפח ולא היה להם הרבה משכנתא או שכירות. ולנו יש את כל מיני הדברים מסביב ובנוסף גם לגדל ילדים ואנחנו רוצים אותם יותר טובים מאיתנו ומה שאנחנו לא "קיבלנו" הם יקבלו והרף פה גבוה מאוד. אנחנו בני אדם ויש לנו את הנק' שבירה שלנו וזה נורמלי לחלוטין ואני מכירה המון נשים שקשה להם והם צריכות לצאת פעם בכמה זמן לבד ולטייל להירגע, כי מה לעשות כמה שרוצים שיוויון זכויות אין דבר כזה כי מה שאני יכול לעשות בבית עים כל הכבוד לבעל שעוזר והכל הוא לא יכול לעשות אותו דבר הוא כן יכול לעזור בכל מיני דברים ולהוריד את הנטל אבל עדיין זה קשה. כל הכבוד לך שאת פורקת את זה ואת יכולה לפעמיים לדבר על זה עים הבעל ולהסביר לו שקשה לך והוא ינסה לעזור יותר.