היי וברוכה הבאה ../images/Emo39.gif
כמו שכבר ענו לך פה החלטה לעזוב את הבית לפנימייה היא מורכבת מאד ובאמת שיחסית היא די קיצונית , אולי לפני כן יש עוד דברים שאת יכולה לעשות כדי להקל על עצמך. אני מבינה שקשה לך מאד לשוחח עם ההורים ואת מרגישה שאין כרגע מי שמקשיב לך בבית, אני מבינה שגם ניסית לשוחח עם יועצת בית הספר ולא הרגשת שזה הועיל לך במשהו. ניסית למצוא כל מיני תחביבים ועיסוקים שקצת יעזרו לך לצאת מהבית בתקופה הזאת , להתאוור, לשנות אוירה ? חוגים בבית ספר ? תנועת נוער ? דברים שיכולים לעזור לך למצוא קצת עניין וחברה מחוץ לבית ובכל זאת לא לעזוב את הביטחון שבית מספק
ושאין לו תחליף אמיתי בפנימייה עם כל הרצון הטוב ועם כל העבודה הקשה שמדריכים, מתנדבים ועובדים סוציאלים עושים במקומות האלו. דעי לך שגם הילדים המאושרים ביותר שאני הדרכתי ושמאד אהבו את הצוות ואת הילדים ואת המקום תמיד התגעגעו בתוכם לבית ולהורים וגם אם היה קשה בבית הם תמיד התגעגעו לשם בסופו של דבר. רציתי להציע לך גם לנסות להיעזר בעמותות שבהם את יכולה
לשוחח עם אנשים קצת יותר צעירים קצת יותר קרובים לגילך ואולי תרגישי יותר נוח לשוחח איתם ולא עם יועצת בית ספר. את מוזמנת להיעזר בעמותת
עלם שם תוכלי לשוחח עם מתנדבים צעירים שידברו איתך בגובה העיניים על כל מה שמטריד אותך ואולי יעזרו לך יותר לעבור את הקשיים ולהצליח לשנות דברים- אולי תמצאי שאת מרגישה שהם יותר מבינים אותך. ואנא אל תפגעי שמנסים להפנות אותך כאן לפתרונות אחרים, בסה"כ הכוונה של כולם פה היא אך ורק לעזור לך, בכייף נוכל לעזור לך למצוא כתובות ואתרים של פנימיות אבל באמת שהחיים בפנימייה מאד מורכבים ואולי מבחוץ זה באמת נראה כייף , ח'ברה ומסגרת ושייכות אבל דווקא יחס אישי שכל אחד מאיתנו זקוק לו , לא תמיד יש מתי ואיך שצריך ושרוצים. את מוזמנת להמשיך להתלבט איתנו פה בפורום וגם איתי במסרים אם את רוצה. בהצלחה בכל אשר תצליחי. ותאמיני לי שאני זוכרת היטב מה זה להרגיש שההורים שלך בכלל לא רואים אותך מרוב שהם שקועים בדברים אחרים ובכלל להתבגר זה ממש לא פיקניק, אבל חשוב לזכור שכל דבר משתנה בחיים גם בתקופות שנדמה לנו שאין מוצא הכל עוד יכול להשתנות מקצה לקצה.
