הי כפיר
כמה תגובות ותשובות: בהחלט ניתן להצטרף לקבוצת התמיכה, אך רק בתאום עם המנחה. פנה לאגודה, לקו הלבן, לנורה גרינברג או לאילנה ברגר ומשם ינחו אותך. הפרטים פורסמו לא אחת בפורום זה. שמתי לב שאתה משתמש בלשון נקבה, וזה סבבה. את ההודעה הזאת אכתוב לך בלשון זכר, כי אינני יודע בודאות במה אתה מעונין כרגע. בכל אופן ספר לנו איך תרצה שנתיחס אליך. בעיני, ללכת עם מה שאתה מרגיש, בין אם זה לרגעים ספורים ובין אם זה קבוע, זו לא התחזות. המגדר שלך הוא שלך ובשבילך, ואם טוב לך להיות גבר, אז זה מה שטוב. חשוב להזכיר שיש לא מעט אנשים שמבחינתם אם אינך זכר אז אינך גבר, וזכותם לחשוב כך, אבל אין זו זכותם לכפות את דעתם עליך. למה כונתך ב"חסר לי הניתוח כדי לפגוש אותו", בקשר להומו שהזכרת? ספר עליו עוד. האם הוא מכיר אותך כגבר? כאישה? באופן אישי, אני התחלתי את התהליך לפני למעלה משבע שנים, כשהתחלתי טיפול פסיכולוגי אצל ד"ר אילנה ברגר (היא עובדת סוציאלית ולא פסיכולוגית, אבל זה לא משנה). בשבילי זאת היתה הקלה ממש גדולה ויעיד על זה הבכי שבכיתי בפגישה הראשונה. יחד איתה הכרתי את עצמי יותר וגם קיבלתי בטחון לעשות דברים שלא עשיתי קודם, במיוחד בהתמודדות מול המשפחה והחברים. מה שאני רוצה לומר בזה, הוא שאני מאמין גדול בטיפול פסיכולוגי גם כמקום תומך להקלה על מצוקה, וגם כדי להכיר את עצמי מספיק כדי לשפר ולבנות את העתיד. עם הזמן, התחלתי לספר לחברות מאוד קרובות שלי, ואח"כ להורים. עם ההורים בתחילה זה היה טראומטי, אך ממרומי שנותי אני יכול להגיד שזכיתי בקבלה מלאה של המשפחה. זה לא קורה בן לילה. אחר כך הכנתי גם חלק מהעובדים שעבדו איתי אז, ועברתי לחיות באופן מלא כגבר, ברחוב, בעבודה, עם המשפחה והחברים.
