אני צריכה עזרה

[Mel72]

אני צריכה עזרה ../images/Emo101.gif

אני יודעת שאנחנו לא פורום שעוסק בגידול וחינוך ילדים, אבל מכיוון שאני שהדעות ודרך החיים כאן מאוד מתחברת אלי , אני רוצה להעלות את הנושא כאן, ואשמח לדעתכם והצעותכם. אז כך: בעלי, האבא של הבנות נעדר להרבה שעות מהבית לפעמים עבודה לפעמים דברים אחרים. יוצא לו במומצע להיות בשעת השינה בבית בין 2-3 פעמים בשבוע. הבעיה שבשאר הלילות הבנות מאוד בוכות ורוצות אבא. השאלה שלי האם זה יכול לעשות פגיעה בנפשם הקטנה (בנות 3 ) או שזה "בסדר" לא לראות את אבא כל יום. אתמול שמעתי אותו אומר להן לאחר שהן אמרו לו שהן רוצות שיהיה בבית תשובתו היתה "בנות אבא אוהב אותכן, וזה בסדר להתגעגע לפעמים, וכשאני מגיע אני תמיד מחבק אותכן וזה לא רע להתגעגע".. זה צרם לי באוזני. לא יודעת אם זאת תשובה שילדות בגיל הזה צריכות להתמודד איתה. אני גם לא כל כך מבינה את משמעות הנדק וגודלו בבנות. אולי אם אצליח להבין את זה , יהיה לי קל יותר להסביר לו. בעצם מה שאני מבקשת , זה דרך נכונה להסביר לו את חשיבות נוכחותו בבית מהמקום של הבנות, מהמקום הכי כנה, כמו נציגה שלהן.. מקווה שהצלחתי להסביר.

 

[הנחליאלי]

רק התחלה קטנה

לעזרה בבעיה גדולה. לשאלת הפסיכולוגיה של הילדות אני לא אכנס כאן, כי אני לא יודע. אבל אגיד לך משהו על איך תוכלי להשתמש בעקרונות התקשורת המקרבת במצב שתיארת. לפי שיטתנו את יכולה להכין את עצמך לשיחה עמו בחשיבה כזאת. [תצפית] כשאתה עושה.... (נעדר מהבית בשעה שהילדות הולכות לישון) אבל לא "מזניח את הילדות" ולא "מתנהג באנוכיות" ולא "לא מבין מה זה להיות אבא" [רגשות] אני מרגישה... (תסכול... עצבות.. הזדהות עם הבנות... חרדה לשלומן...) אבל לא: "שאתה מתעלם מהצרכים של הילדות" ולא "שאתה לא מבין מה זה לגדל ילדים" [צרכים] כי הצורך שלי ב.... --- אינו נענה. (אבל לא "שאתה תעשה... שאתה תתייחס... שאתה... וכו') ואני משערת שהן מרגישות... (צער... געגועים... בדידות...) כי הצורך שלהן ב... נוכחות אבא האהוב בשעת ההליכה לישון... ---אינו נענה. [בקשה] לכן אני מבקשת ממך ש... תהיה בבית בימים... בשעות... ואם אינך יכול אז שתאמר להן... (אבל לא "שתתייחס יותר, שתשקיע יותר, שתיקח על עצמך את התפקיד...) החשיבות של הנוסח הזה אינה בתמליל אלא בגישה. את רוצה להשיג עם בעלך שינוי. תוצאה. ואת רוצה שזה יצליח ולא יעורר עימות ביניכם, כך שלא יקרה חלילה שכל מה שיצא מזה יהיה מריבה ביניכם בלי תועלת. או משהו כזה. את לא צריכה לצאת צודקת. חכמה. מנצחת. את צריכה להגיע אתו לשיתוף פעולה מספק יותר בקשר לשאלת השעה של השכבת הבנות. אז השאלה במצב מובהק של בקשות מנוגדות ("תהיה בבית בשעת השינה" לעומת "אני רוצה לצאת מהבית בשעות הערב") היא איך למנוע שזה יתפתח לעימות. ואז ההכנה שלך לשיחה אתו יכולה להשפיע על הדיאלוג ביניכם. אם את מתחילה ב"איזה מין אבא אתה" (לבייש אותו) "עלול להיגרם להן נזק" (לאיים עליו) "ככה אבות לא מתנהגים" (להשתמש בשפה רשמית - נהוג, מקובל, צריך, זה לא נורמלי, לא תקין) - אז הדרך לעימות פתוחה. ואם את מתרכזת מאוד ברגשות (אי אפשר להתווכח על זה שאת עצובה) ובצרכים (אי אפשר להתווכח על הצרכים שלך) ובבקשות פעולה (אי אפשר להתווכח על השאלה אם זה כן או לא מקובל או נהוג או נורמלי או תקין. -- אז יש סיכוי רב יותר להגיע אתו לתוצאות. מלבד זאת, אם את משקיעה את עצמך גם בהרהור על הרגשות ועל הצרכים שלו (=אמפתיה), תוכלי להיות יותר סובלנית כלפי מה שהוא אומר על הנושא. ללכת לקראתו למצוא אלטרנטיבה לפעולה שהוא עושה... ולכן התשובות שלך לתשובות שלו יהיו יותר מרגיעות. "אני מבינה שאתה צריך חופש לעבוד" "אני מבינה שכשאתה הולך לעבודה אף אחד לא עושה לך טובה". זה בדרך כלל יגרום לו להיות יותר פתוח ויותר תקשורתי. יכול להיות (אם כי זה לא חד-משמעי מהדיווח שלך) שגם הוא במצוקות מסוימות סביב הנושא הזה, ואם את מביאה אותן בחשבון, אז התקשורת נעימה יותר ופורייה יותר. אתמול כתב לי מישהו שהוא הולך לישון עם בנו בן השבע בשעה תשע בערב, ומתעורר לעבודה (במחשב) בשעה ארבע בבוקר. זאת דוגמה לפתרון של מילוי שני הצרכים הנוגדים: גם להיות עם הבן בשעת השינה, וגם להיות חופשי לעבוד את העבודה התובענית שהוא עובד. כלומר, גם בצד שלו אפשר להיות יצירתיים בשבילו ואתו, ולחשוב על מצב הצרכים והרגשות שלו, ולמצוא להם מענה חלופי. הכול תלוי מאוד בגישתו של בעלך, בחשיבות האבהות בשבילו, כלומר בצרכיו וברגשותיו סביב הנושא, בחשיבות הפעילויות שלו מחוץ לבית, ושוב, בצרכיו וברגשותיו סביב, למשל, נושא העבודה. וכו. ואם זה לא הולך, אז הדבר הבא הוא לחשוב על הצרכים שלך ושל הילדות במונחים של -- מהן האפשרויות האחרות העומדות לפנייך? אולי יש איזה סבא שיכול לבוא לקרוא סיפורים לפני השינה? וכו'. מקווה שעזרתי, ולו גם מעט.

 

[Mel72]

יצא לי לקרוא על

השיטה של תצפית,, רגשות, צרכים ובקשה.. והלוואי שבאמת הייתי מסוגלת ליישם אותה. יש לי קושי להכניס את זה למילים בעיקר את הצד של הרגשות והצרכים... מלבד זה יש את זה שבמלבד העבודה , צריך שקט או חופש לעצמו. שפה נראה שיהיה בעייתי יותר... אני מבינה את הצורך בלהיות לבד עם כוס קפה וספר לפעמים (גם לי זה קורה.)אבל אני לא מוותר על מפגש יומיומי עם הבנות בגללל זה. ונראה שפה אני אצטרך יותר כוח במילים על מנת לשכנע אותו , או להסביר את הפן הפסיכולוגי של העיניין. ועזרת - תודה

 

[הנחליאלי]

העניין הוא שא צריכה להסביר ולשכע

היופי של השיטה הוא שאת צריכה רק לנסח בקשות פשוטות. כל התהליך לפני זה הוא עבודת תודעה פנימית שלך.

 

[הנחליאלי]

תיקון: "אינך צריכה להסביר ולשכנע"

 

[הנחליאלי]

זה עיקר העניין.

תחילת הלימוד היא לחלק את התקשורת לארבעת הרכיבים. עיקר הלימוד הוא להתאמן איך עושים את זה. "אין ברירה, צריך להתחיל ללמוד". באנגלית קוראים לזה Tough love rule. כשאת כותבת על הצרכים שלו, את כבר מראה שאת אמפתית, וחושבת על זה במונחים מדויקים של "מה הצורך" במקום להגיד "הוא אנוכי ורגיש יותר מדי" למשל. לדוגמה: מצדו, אולי הצורך להיות לבד עם ספר וכוס קפה לא צריך להיענות בדיוק בשעה שהבנות הולכות לישון? אולי אפשר למצוא סיפוק אחר לצורך הזה? ולעניין הפסיכולוגי, לעניין של השכנוע, זה ממש חשוב ביותר: הרעיון של התקשרות המקרבת הוא לא להסתבך עם הדברים האלה. להוריד את נושאי השיחה אל הקרקע. הקרקע היא ללמוד להכין בקשה טובה, ולבקש אותה. להסביר ולשכנע זה עלול להיות תחילת העימות, ומזה בדיוק רוצים להימנע.

 

[הנחליאלי]

לדעתי אנחנו כן עוסקים בענייני ילדים

כלומר בשיפור התקשורת בין הורים לילדים ובין ההורים בעניינים הנוגעים לילדים. לא במובן של ייעוץ פסיכולוגי וכו'. אבל בתחומים הללו יש הרבה מקום לשיפור התקשורת, המון המון. אז אם משפרים את התקשורת עם בני הזוג; אם משפרים את הדיאלוג עם הילדים; אם מדריכים את הילדים להבין את הדיאלוגים שלהם במונחים כאלה; אז ממש עוסקים בגידול ובחינוך ילדים. לנושא האחרון: זה תלוי מאוד בגיל הילדים, וצריך לעשות את זה בעדינות רבה, טיפות טיפות, פה ושם. אבל אחרי שהסתייגתי כך, אני מעיד מניסיוני שלעזור לילדים שלי, בין שהם בני 14 או בני 30 להבין את הדיאלוגים שלהם במובנים של צורך (הדדי) רגשות (=סימפטומים של שינוי במאזן הצרכים) תצפית (=להתמקד במה שקורה בפועל) ובקשות ספציפיות, עוזר להם מאוד מאוד ביחסיהם אתי, עם אחיהם, עם ההורה השני, עם המורים שלהם וכו'. רק על עצמי לספר ידעתי, ועולמי אינו רחב מעולם הנמלה, אבל אצלי זה שימושי מאוד מאוד. ממש מאוד.