אני צריכה עזרה

[hermosaהמקורית]

אני צריכה עזרה

אני מיואשת , החלמתי מהתת תזונה ועכשו אני משמינה. אני מודעת לעבודה שזה לא רציונאלי, שיש חיים מעבר למראה ולמשקל ולכמה שהמכנס הדוק או רופף. אני משכילה, יש לי חברים , משפחה, קריירה (אני לא בגיל העשרה). אז למה האובססיה הטורדנית והילדותית הזאות עוד בתוכי? למה אני מרגישה מגעילה למראה רגליי "הגדולות" הבטן הנשפכת על המכנס בזמן שאני יושבת, העור האדום מכל סימני המתיחה וההרזיה. הדיכאון משתלט עלי, אני רוצה להפסיק עם כל זה אבל רוצה לחיות , אין חשש שאסיים את חיי, אבל יש רציון להעלם,לא להיות פה יותר בסיטואציה הנוראית הזו.

 

[rolan]

חמודית../images/Emo20.gif

את יודעת שזכית בהמתנה - החלמתך היא מתנה שלא כל אחת זוכה בה. אז קודם כל שמחי בה, במתנה הזו... עכשיו לעניין האובססיה. האם טופלת , או שאת מטופלת באופן מסודר? אני מתכוונת לטיפול נפשי כדי להבריא?! שאם לא כן, נדמה לי שחלק מהפתרון יבוא מהטיפול. בנוסף, לדעתי כדאי שתקבלי גם ייעוץ בענייני תזונה. כל מה שתחארת ניתן לטיפול

אל תתני לדכאון להשתלט עלייך

 

[אופירA]

שורש ההפרעה לא נעקר

החלמת מההתנהגות של הפרעת האכילה, לא מהבעיה שגרמה אותה. יש לך חוסר בסיסי, שעלייך למלא אותו בטיפול נפשי, בעבודה עצמית, במודעות עצמית. זו עבודה לכל החיים. יש בה הרבה עמל וסיפוק, כשלונות והצלחות. היא תעשיר את חייך, ותתן להם תוכן.

 

[broken child]

תיארת בצורה מדוייקת את ההרגשה שלי

כרגע

רוצה,באמת רוצה לחיות. אחרי כמעט 21 שנה של מוות פיזי ונפשי. איך,איך לעזאזל נפטרים מהפחד הזה מהשמנה? איך לומדים לקבל את עצמנו אם [אני אתאים את עצמי גם קצת לפורום] ההורים שלנו עם ההערות שלהם רק גורמים לרצות להיות חולה יותר? ולא רק ההורים,אני מדברת על קטעים כמו,הייתי אצל סבתא שלי ולקחתי חצי מלפפון והיא כעסה כי לקחתי יותר מדי.[זה היה מלפפון גדול כזה,אבל עדיין] אם אני אוכלת-זה לא טוב כי יש הערות על איך וכמה [יותר מדי ומוזר] ואם אני לא אוכלת אצלה אז היא מתחילה לנסות לדחוף לי אוכל. וכשאני משתכנעת ואוכלת-היא מעירה דברים שגורנמים לי להרגיש אשמה. טוב,על קצה המזלג. ענייני אוכל-אבאמא הם ממש סיפור ארוך אצלי. סתם רציתי לפרוק קצת. אה ו... רולן מקסימה אחת. תבורכי.