אני צריכה עצה בלהיות אמא טובה...

פאולה1

New member
אני צריכה עצה בלהיות אמא טובה...

אני אמא לשניים מקסימים כאשר הילד הגדול בן 3.5 והקטן בן 1.2 ואני מוצאת את עצמי אחה"צ שלמים כאשר אנו בוחרים לבלות בביתנו כל הזמן נובחת על הגדול:"די תפסיק.." "די הוא יפול" "מה זה המשחק הזה, הוא קטן". נורא לא נעים לי ככה ואני מרגישה מאוד לא הוגנת כלפי הבן הבכור ואני מודעת לכך שגם הוא בסה"כ עוד מאוד צעיר, אז אולי מי מכן שכבר עברה את זה יכולה לתת לי איזה טיפ לחיים ואיך מפצים את הבכור שלא ירגיש מקופח?! חן, חן.
 

חדוה1

New member
מוכר מאוד

אומנם ההפרשים שלי קטנים יותר הגדולה בת שלוש וחצי והקטנה כמעט בת שנתיים והיחסים בינהם הם כמו של חברות. אבל גם אני צריכה לגונן על הקטנה מההצקות של הגדולה, גם אני מרגישה לפעמים שמרוב שאני מגוננת זה נותן לגדולה לגיטימציה להמשיך, כי ככה היא מקבלת תשומת לב, אפילו שלילית. מה שאני עושה, אני מנסה למצוא זמן להיות רק עם הגדולה ולשחק איתה, לשבח אותה המון על יחס יפה מצידה לקטנה ולתת לה הרבה אהבה לסיכום- את אמא נהדרת- אין אמהות מושלמות תנסי לתת להם להסתדר קצת לבד ותהיי רק צופה- נראה לי שהגדול לא ירמוס את הקטן. נ.ב תפני גם לפורום חינוך לגיל הרך יש שם גישה מאוד מעניינת לנושאי חינוך
 

פאולה1

New member
תודה, תודה....../images/Emo20.gif

חן חן על התגובה ולפעמים זה מקל שזה לא רק אצלי. אני בהחלט משתדלת בזמנים שאני יכולה להתפנות לגדול, אבל המצפון לפעמים הורג אותי ולפעמים מפני שהוא בסה"כ רוצה לשחק איתו וכאילו לא מבין שהוא קטן מידי להשתוללויות הללו. אבל... שיהיה לכם חג שמח בכל אופן וחופשה נעימה.
 

מלמלה

New member
אמא נהדרת זה בטוח

אני חושבת שאם אני מגוננת כל הזמן על הקטנה זה נותן לה סיבה לקבל את תפקיד "הקורבן" קיבלתי ויישמתי פעם הערה באחד מהפורומים שמסר כזה יכול להוות בעיה בבגרות במיוחד לנו כנשים דבר נוסף שאני עושה כל מאמץ לא להתערב רק אם יש סכנה ממשית זה מלמד לעצמאות, אחריות ושיתוף פעולה אצלי המצב הפוך הקטנה מכה ונשכת את הגדולה בפעם האחרונה שהגדולה קיבלה נשיכה עד דם אמרתי לה שתחזיר..... היא ענתה לי "לא רוצה היא יותר קטנה ממני" ובנוסף חדוה הי נעים להפגש שנית
 
אמא טובה......./images/Emo24.gif

שלום לך, ראשית, חשוב שתביני שהנך אמא טובה באשר את. ההעיסוק בשאלה "האם אני אמא טובה " אופיני לאמהות רבות והוא קשור לחזון ההורי שלנו ולשאלה כיצד אנו רואים את התפקיד ההורי. אז בואי נצא מנקודת מוצא שהנך אמא מספיק טובה ונתמקד בבן הבכור. עד לפני זמן מה ,כך לפחות אני מניחה, היה בנך הבכור האחד והיחיד בבית ולפיכך כל תשומת הלב הופנתה אליו. פתאום ,עם הולדת הבן השני השתנו מבחינתו התנאים והוא חייב להרגיש שעדיין יש לו מקום בטוח במשפחה. פעולותיו של בנך הבכור הנן מטרתיות והוא כאילו מאותת לך ואומר:"הי גם אני נמצא"... מעצם ההתנהגות המפריעה הילד משיג רווח כלשהו . ואכן, כפי שאת מתארת , הוא בדרך מוטעית מקבל את אותה התייחסות/ אותה תשומת לב לה היה רגיל קודם לכן. מתחבר אליך? אנא תגובתך ואשמח לעזור..... תרי
 
למעלה